בפורום לימודים ושיעורי בית של אפרת

[מישהי בכחול לבן]

כל פעילות מבורכת!

נכון.. הנוער של היום הוא נוער מסובך, והחברה בכללותה הפכה אחרת ממה שהייתה בעבר, דווקא לצערנו במובן השלילי של המילה.. כן! אנילביץ הוא אף יותר מסופרמן, סופרמן הוא אמנם דמות מלאת דמיון אבל סתם דמות פיקטיבית. מרדכי אנילביץ לעומת זאת - הוא גיבור אמיתי!! המציאות עולה על כל דמיון. אני חושבת שמה שאת עושה, זה גם כן דבר מבורך, את מנציחה אותם, בדרך זו או אחרת, ועל כך תבוא עלייך הברכה.. נכון.. כל אחד ונקודת מבטו על נושא השואה הכל כך מורכב.. משום מה לי חשוב להעביר את האופטימיות לאנשים, גם מתוך נושא השואה, כי היום האנשים כ"כ שבורים ומדוכדכים מהמצב, ולא רואים את האור בקצה המנהרה.. ולכן קשה שלא לראות את העובדה שהעם שלנו שרד את הדבר הנורא מכל, שזה כבר פלא - הרי בתכנון היה להשמיד את הכל, ובסוף נשארנו ולא הוכרתנו מהעולם.. אני יודעת שזה קשה לדבר במובנים של ניצחון, אבל אפשר לראות בזה סוג של ניצחון.. תיראי את הניצולים, אני מניחה שאם תשאלי רבים מהם אז הם יאמרו לך שהם שמחים ומאושרים שהם חיים כאן, במקום משלהם, והם *חיים*, והם ניצלו מהתופת... נכון. יש ניצולים שהם פגועים נפשית, אבל לפחות הם איתנו כאן. הם כאן בין אחים

.

 

[מישהי בכחול לבן]

בקשר לטקסים האלטרנטיביים -

למרות הביקורתיות ששמעתי שהייתה עליהם, אני חושבת שזה דווקא מגמה חיובית, משום שאנשים שונים שאין להם קשר עם השואה, מוצאים קשר לשואה בעזרת הטקסים האלטרנטיביים, שבאמצעותם ניתנת להם האפשרות לבטא את עצמם, וסה"כ זה דבר חיובי. אולי הטקסים המקובלים הם רשמיים מידי, ולכן לאנשים אין יכולת לבטא את מה שהם מרגישים במסגרתם. אני חושבת שהטקסים האלטרנטיביים הם יותר אינטימיים לקהל, ופתוחים מבחינת היצירתיות שבהם, וזה מה שעוזר לאנשים להתחבר יותר. סה"כ זה טוב שיש הן את הטקסים המקובלים והן את האלטרנטיביים.

 

[נגה כוכבית]

סליחה, אבל אם לא בלימודים בבית הספר,אז מאיפה

אזרחי ישראל יידעו על גרמניה הנאצית ועל השואה? מהאויר? התשתית העובדתית חייבת לבוא משעורי הסטוריה. ובטח שגם משעורי הבית. מה את חושבת, שהורי סיפרו לי על עליית הנאצים? אני בור ועם הארץ אודות האירועים ההסטוריים שקרו ביוגוסלביה והביאו להשמדתה של מחצית ממשפחתי. (לא לימדו את זה בבית הספר...) מיכל.

 

[schlomitsmile]

בודאי שצריך ללמד על כך בביה"ס לא טענתי שלא. רק אמרתי, שבי זה מעורר אי-נוחות עמוקה כשאני מתבקשת להכין שיעורי-בית עבור תלמידים שאין להם חשק לבזבז זמן על החומר המצ'עמם הזה, ומעוניינים רק בציון. גם אמרתי, שאם פונה תלמיד מתעניין ומשקיע, אשמח לעזור לו. וכל זאת אמרתי על עצמי, ואינו מחייב כמובן אף-אחד אחר.

 

[גרשון לב]

מיכל, לא הבנת במה דברים אמורים

לימדו בבית הספר כמה שיותר, קיראו כמה שיותר ספרים, - ותבוא עליכם ברכה. השאלה שהתעוררה כאן - ליתר דיוק: השאלה שאני עוררתי - היא האם יש מקום לקשר בין פורום זה לבין צעירים ועם הפורום של לימודים. אלו נושאים שאנו מתלבטים בהם, כי בפורום זה לא משתתפים צעירים והייתי מאד רוצה לראותם כאן. עיין קצת בשאלות אלו בפורום זה ואם יש לך רעיונות, - נשמח לשמוע.

 

[נגה כוכבית]

אהה

שלומית מדברת על עלוקות האינטרנט, שהאינטרנט אמור להכין עבורם את שעורי הבית, ורצוי גם להעניק ביחד עם זה ציון מצויין... ואילו אתה מדבר על שיווק. לא יודעת מה להגיד. לשווק שואה. (לא נבהלת מהביטוי. הוא פשוט מדוייק). לשווק שואה לצעירים. מי קהל היעד? למי בכלל יש עניין בגיל 21 לחפור בזוועות השואה? או אולי בסיפורי הגבורה? או אולי בגיל 12? אבל אז אתה צריך להיות מאד זהיר במה שאתה מספר. לא לזעזע יותר מדי. האם לשווק אותה כ-FUN? הבנים שלי בני 12 ו-17. הם בחברה, במחשב, בטלויזיה. הספרים שמעניינים אותם הינם ספרי הרפתקאות (הארי פוטר וכיוצא הזה). הרעיון של משחקי מחשב שואתיים, מזעזע למדי. למרות שהוא אפקטיבי בהעברת העניין, המתח, אלמנט ההימור שהיה בהישרדות בשואה. הנפילה מהפח אל הפחת... וכולי. אבל כאמור זה נשמע מזעזע. אני יודעת, כי אני ניסיתי להכין משחק שכזה במסגרת לימודי אמנות, וראיתי את התגובות הקשות של מי שאינו קשור לנושא. רעיון אחר הוא לבקש מגברת רולינג, לכתוב ספר הרפתקאות על נוער בשואה. והכל שיהייה אמיתי, או לפחות על בסיס מציאותי. זו לא צריכה להיות בעיה כל כך גדולה לארגן ספר מרתק בעניין. (פרט לעובדה שלא היה אז איזה קוסם-על שתמיד הציל...) מי ייכתוב את ספר ההרפתקאות השואתי הבא? מי יעז?? ייסקלו אותו בכיכר העיר. האין זאת? בקיצור, העניין מתחיל עשוי לעניין אנשים נורמאלים, כשהם מתפנים מהלחץ היום-יומי. הצעירים בלימודים, בחברה ובבחינות. החיילים בצבא. בני העשרים בהתאוששות מארועי הצבא במסעות מעבר לים. העשרים ויותר, בנישואים, ילדים, משכנתא. נראה לי שקהל היעד הוא אנשים שהילדים שלהם התבגרו קצת, והם פנויים נפשית לטיפול בנושא. בעיה שיווקית: חסרה לנו שואה מרתקת בגוונים של MTV. (אלא אם, הם "נגועים" מבית, דהיינו יש להם קשר משפחתי עמוק, שגורם להם לחקור ולחפש.) טוב, אז אילו מחשבותי. שבוע טוב מיכל.

 

[מישהי בכחול לבן]

שלום מיכל,

נעים מאוד, אני בת 23. הלוואי ומישהו יחבר ספר מרתק כזה על השואה כמו שאת מדברת! אבל בבקשה בבקשה שזה יהיה ספר מעניין עם סוף טוב! ואני רואה סוף טוב (משתדלת לראות את הטוב תמיד), גם בנושא הקשה של השואה. בתכנון של הנאצים היה להשמיד את כל העם היהודי בשואה. גם יהודי צפון אפריקה היו חשופים לשואה. כבר הקימו מחנות כפיה והיו "משלוחים" בצפון אפריקה (אם אני לא טועה - באלג'יריה? או בתוניסיה?). הנאצים ימ"ש תיכננו להשמיד את כל העם היהודי. אבל התוכנית לא כ"כ הצליחה להם. עובדה ששרדנו. נשארה שארית הפליטה, ומהאודים העשנים הקמנו ביזע ועמל רב, בעליה ובהעפלה, את מדינת ישראל, ובה אנחנו חיים עד היום, וגם נמשיך לחיות כאן בעתיד. אני חושבת שאפשר לראות בזה ניצחון מסויים. איבדנו אנשים רבים, רבים מידי, אך מי שנשאר לא הושמד, ובזכותכם, בזכות אותם ניצולים, הדורות הצעירים חיים כאן במדינת ישראל. יש המשכיות. יש לנו מדינה, יש לנו מקום משלנו, יש לנו את צה"ל, ואנחנו חיים, ברוך השם.

 

[גרשון לב]

תודות על העידוד

אינני מתכוון לשווק שואה להמונים. לא נוכל להתחרוץ ברינגטונים, playstaion, הרי פוטר ושות'. אפילו לא ב- X box . מזלי שאינני צופה לדיוידנדים. כל הרעיון הוא למשוך קצת חריגים: קיים נוער הלומד יידיש באוניברסיטת בר-אילן; קיים נוער משוגע למחשב שאולי יהיה מוכן להירתם לנושא ועוד. לא מתקפת המונים אלא בודדים. ואם נצליח, - יהא זה שכרי.

 

[מישהי בכחול לבן]

אם אתקל באנשים מתאימים,

אפנה אותם לפורום הזה.

 

[ענת אדרת]

מיכל, רצית MTV ושואה, הנה בבקשה:

ראפ + גרפיקה ממוחשבת = MTV ושואה. תקראי גם את התגובות.

 

[נגה כוכבית]

איך שכחתי את מודנה סיטי רמבלס על אושויץ

Modena City Ramblers & Francesco Guccini - Auschwitz מחיפוש באי-מיול מצאתי עוד הרבה משלהם. כנראה הם במודה איפשהו באיטליה. כמה נחמד.

 

[נגה כוכבית]

אחלה - NEVER AGAIN

אכן פשטני אך המסר ברור לדור הMTV קצר הרוח. אולי ייגרום למישהו לברר, מה בדיוק קרה שם. הרבה מעולם הידע של הצעירים מתחיל ממוסיקה.

 

[iwit]

לא להתייאש!

ממרומי עשרים ושלוש שנותיי אני יכולה להעיד שיש זמן גם לעיסוק בשואה. כמובן שלא כל הצעירים בארץ מתעניינים בנושא - אך תמיד יש אנשים שישמרו על הגחלת... אני לא בטוחה שספר הרפתקאות על השואה זה רעיון טוב...

 

[schlomitsmile]

../images/Emo13.gif לשווק שואה... נשמע לי כמו כותרת לקטע של סטאנד-אפ של וילוז'ני... אגב- ספר מתח לנוער יש כבר:בסדרה מנהרת הזמן של גלילה רון-פדר, יש ספר "מרד גיטו ורשה". שני ילדים בני זמננו, שהגיעו במנהרת הזמן, לשם.

 

[מישהי בכחול לבן]

אני זוכרת שקראתי בעבר סידרת ספרים

של גלילה רון פדר על חבורת ילדים טיילים

. נחמד.

 

[גרשון לב]

פלאי פלאים. תמיד היה לי זמן לקרוא ספרים.

ומעולם לא הייתי "פראייר". למדתי, לימדתי, עבדתי, רצתי ממקום למקום והזמן נמצא. והיום הנוער שלנו "עסוק". כאילו שאנחנו טבלנו בבוקר רגלינו בים, אח"כ נסענו לשחק טניס ובערב שיחקנו בקלפים.

 

[מישהי בכחול לבן]

לי יש בעיה.

אני לא יכולה להתחיל ספר חדש אם אני לא מסיימת את הקודם במלואו

.

 

[נגה כוכבית]

לא היה לך מחשב ואינטרנט...

ולא סלולרי וSMS גם לא ברור בדיוק מתי הטלויזיה הפציעה לחייך, ועד כמה ההיצע בה היה מרתק.

גם בדורנו (אני מניחה שאנו +- בגיל דומה) לא כולם התעניינו בשואה דוקא. נהפוך הוא! לדעתי הצעירים היום הרבה יותר מעורבים בעסקי השואה מאשר בצעירותינו, ולו בשל התכנים בבתי הספר, עבודות השורשים, אנשי העדות והמסעות לפולין. בילדותנו היה במודה להתייחס רק למורדי הגטאות ולגיבורים שהחזיקו נשק. כל השאר, "כצאן לטבח" והס מלהזכיר, ובמיוחד השאלה הקשה ששלטה ברחוב: "על אילו גופות היה עליהם לדרוך, בכדי להגיע לכאן בחיים" מה אתה עשית בעסקי השואה בצעירותך? מתי אתה התחלת לעסוק בנושא, בן כמה היית, ואיך הגעת לכך. אולי כבר כתבת בנושא כאן בעבר, ואני לא קראתי, אבל אני לא עסקתי בשואה עד ממש לשנים האחרונות, החל מגיל 40 ואילך. וגם אחר כך במשורה.

 

[גרשון לב]

מעולם לא "עסקתי" ואיני "עוסק" בשואה

ההכרות עמה החלה כאשר משפחתנו - ואני ילד - ישבה ליד מקלט הרדיו הישן, כאן ברמת-גן, הקריין הודיע שגרמניה פלשה לפולין ואמי זעקה "אוי ויי" והחלה להתייפח. היא נמשכה כאשר אמי החלה לתפור תרמילי גב: רומל התקרב לגבולות הארץ והייתה כוונה לברוח צפונה. את עמקה הבנתי אולי מספריו של ק. צ'טניק, גם אם איני בטוח שמוחו של אדם יכל לתפוס את מלוא משמעותה ואימיה. מעולם לא הפצתי את מחשבותי ברבים. עתה אני חרד, כי רמת התרבות בארץ גולשת לשאול תחתיות. פעם היינו "עם הספר". וכיום? הנך טועה. אין זה ענין של טכניקה. טכניקה יש גם בסינגפור, בפינלנד וברוסיה, אם לנקוב בכמה שמות. אך שם הרמה אחרת. אני רואה צילומים של היהודים שהיו ואינם עוד, - ולבי נחמץ. יהדות מפוארת ויקרה הושמדה. ויש לפחות להביא לידיעת הנוער מה היה ומה קרה. אפשר להוסיף. אך נראה לי שדי בכך.