בקשר לתצפיות בכוכבים

[שלמה מזרחי1]

בקשר לתצפיות בכוכבים

אני שומר שבת, ובגלל מגבלות נפשיות כמו, OCD, אני לא, הולך לבית כנסת, וגם קשה לי מאוד ללכת בקביעות להתפלל.

אח שלי ואני ובן אחותי חובבי אסטרונומיה, וכל חודש האגודה הישראלית עושה תצפיות בכוכבים בערבי שבת.

לאח שלי ולבן אחותי, קשה להם לבד לקחת איתם את הטלסקופ הגדול שאצלי בבית.

אח שלי לעיתים משכנע אותי ולוחץ שאני אבוא, מכיוון שאני לא עושה כל מה שאדם דתי עושה. הוא אומר לי שאם אני ממילא, לא הולך לבית כנסת, אז אני יכול לבוא איתו לתצפיות, שאני גם יהנה בתצפית, וגם יעזור להם לקחת את הטלסקופ הגדול שבבית.

ישנן גם תצפיות בנמל תל אביב, שלרוב התצפיות נערכות לקראת מוצ"ש. ואני יוצא מהבית ונוסע לאחר מוצ"ש, אני מוכן לוותר קצת, מהתצפיות העיקר לא לנסוע, בשבת.

לפני אם אני זוכר נכון 3 שנים, היה אירוע מיוחד של תצפית בערב שבת, לכן אני הלכתי ברגל ביחד עם האחיין שלי לנמל, והתכוונתי גם לחזור ברגל, אלה שהשעה היתה מאוד מאוחרת. 1 אחר חצות. ובן אחותי היה מוד עייף, אבל בשבילי היה מוכן לחזור איתי ברגל.

לאחי היה איתו טלפון, אני לא לקחתי מכיוון שאני שומר שבת. אמא שלי התקשרה לאחי, ובקשה שאסע במכונית של אחותי שבאה גם לנמל, בשביל שהיא לא תדאג, שאנחנו חוזרים בשעה כזו רק שנינו.

לבסוף חזרתי עם אחותי במכונית. כמובן הנסיעה היתה, בעל כורחי. אם מלחתחילה ידעתי שזה יהיה המצב, מראש לא, הייתי בא לתצפית.

אחי אמר לי שאני כבר ממילא נסעתי, אז שאני אסע איתו לתצפיות אחת לחודש למען השלום.

במקרה האינדיבידואלי שלי ולמען השלום, האם יהיה לי, מותר לנסוע איתו.? אני יכול לא לנסוע מצד עצמי, אבל הוא רוצה שאני אבוא, אם לא בשבילי, אז בשבילו. שוב נסיעה בעל כורחי. האם היא, מותרת.?

 

[נאמן למקורות]

אין שום היתר.

 

[שלמה מזרחי1]

תודה

 

[אופירA]

זו סחיטה רגשית לא יפה

מה זה "למען השלום"? מה הבעיה להיות איתך בשלום גם אם אינך נוסע בשבת?
למה הם מתנים את השלום איתך רק אם תיסע בשבת?
יש למשפחה בן שסובל מכמה בעיות של לחץ נפשי, אז מפעילים עליו לחץ נפשי בכוונה כדי להכריח אותו לנסוע בשבת? אחרת לא יהיו איתו בשלום? מה זה צריך להיות?
תבהיר להם שאין להם שום בעיה להיות איתך בשלום גמור גם אם לא תיסע בשבת ולא תצטרף לאחיך לתצפיות ע"י נסיעה. ומי שרוצה לריב איתך כי אתה לא נוסע, אפשר לקרוא לו רק בשמות לא יפים, ששניים מהם הם סחטן ומניפולטיבי.

 

[שלמה מזרחי1]

זה רק אח שלי משכנע אותי

כל המשפחה בעדי.
&nbsp
אח שלי אומר לי ככה. או שאתה דתי או שאתה, חילוני.
&nbsp
דתי הולך לבית כנסת. אם היית הולך לבית כנסת, אז באמת, אי אפשר לבוא לתצפיות.
&nbsp
אתה ממילא לא הולך להתפלל, ולא עושה המון דברים אחרים שדתי כן עושה, לכן אתה יכול לנסוע איתי לתצפית. אם לא בשבילך, אז בשבילי.

 

[אופירA]

נו, ואם החצוף הזה מדבר שטויות, אתה חייב להשתכנע?

אתה לא יכול להסביר לו שהוא מדבר שטויות?
מה פתאום "או שאתה דתי או שאתה חילוני"?
האם הוא או שהוא רוצח או שהוא בן אדם טוב??? מה פתאום "או או"?
ואם אדם רוצה ללכת לתצפית, מה פתאום שהוא ייסע ברכב בשבת??? בגלל שהוא לא הולך לבי"כ הוא יכול לנסוע ברכב? מאיפה השטויות האלה?
מניפולציה מגעילה. אתה יכול להגיד לו את זה עם מבט ישיר בעיניים.

 

[שלמה מזרחי1]

אם הוא יעלה שוב את הנושא הזה אני יגיד לו

ויבהיר לו באופן חד משמעי, שאצל אף אדם בעולם, אין או ככה או ככה. יש ימים שהוא לא מעלה את הנושא, ויש ימים שהוא כן מעלה את הנושא. ברגע שהוא יעלה את הנושא, אסביר לו הכל.

 

[שלמה מזרחי1]

הנושא הועלה שנית ואמרתי לו הכל

והוא אומר שבלי תצפיות בכוכבים, מאוד קשה לו, וזה מאוד מצער אותו, אני דיברתי איתו שרק במקרה של פיקוח נפש, מותר לנסוע. הוא הגדיר לי את מצבו כפיקוח נפש, כי בלי לנסוע לנגב עם הטלסקופ הגדול הוא בצער, והוא חש צורך חזק מאוד לנסוע, והוא הגדיר את מצבו כפיקוח נפש, שאם אסע איתו לתצפית עם הטלסקופ הגדול, אני עוזר לו בעניין פיקוח נפש.
&nbsp
מדובר בנסיעה של ערב אחד עם האגודה הישראלית לאסטרונומיה, שהם עושים בערבי חג, והוא ובן אחותי, כאמור לבדם, אין כח לקחת את הטלסקופ הגדול.
&nbsp
חשבנו על אמצעים אחרים של נסיעה באופן עצמאי, ללא תלות באירגונים אחרים, וזה יכול לעלות אלפי שקלים הנסיעה מגבעתיים עד לפונדק כושי רימון הלוך ושוב וגם צימרים לכמה ימים, זה יכול לעלות סביב 4000 ש"ח, והוא רוצה לנסוע על בסיס חודשי. כל חודש 3 לילות, וכל חודש הוצאה כזאת זה המון כסף. הוא גם פנה לכל האחים שיסכימו אחת לחודש 3 לילות, וזה, בלתי אפשרי מבחינתם. אז הוא אמר לי לפי המצב הנוכחי. נסיעה עם האגודה כל חודש לילה 1 ב100 ש"ח יכול לספק אותו, ומה שאני יכול לעשות, זה לבוא איתו שזה, פיקוח נפש!!! אני ממילא לא, הולך לבית כנסת, וכל הערב שלי פנוי, ואני לא רוצה לבוא. ואם אני אבוא, אז אני יכול לפתור, המון בעיות של נסיעה עם האחים כל חודש, והוצאות כספיות גבוהות. כל חודש זה יעלה לאחי ולבן אחותי שממילא הולכים ומשלמים כל אחד 100 ש"ח, אני יכול לפתור לו את כל הבעיות ב100 ש"ח חודשי אם אני גם אבוא. והוא עומד על דעתו שזה פיקוח נפש. כבר עברתי איתו על זה ויכוח סוער.
&nbsp
כמו כן הועלה גם נושא המחשב, ושאני משחק קנדי קראש, ורוצה להגיע לשלב 1000, אז הוא התחיל לעשות לי חשבונות של כמה שעות ובאיזה ימים לשחק, והוא כלל גם את כל שישי וכל שבת. שאלתי אותו אם גם זה פיקוח נפש, הוא אמר לי, לא. אבל דבר שהוא ממילא בבית, ולא דורש מאמץ לעשות, ולכן זה, מותר בשבת. הוא אומר לי גם להדליק טלוויזיה ולראות, לא פיקוח נפש, אבל היות וזה אינו גובל במאמץ, זה הופך להיות למותר בשבת.
&nbsp
כמו כן לפעמים הוא מדליק פלניטריום ביתי שיש לו, והוא עושה את זה בשבתות, וקורא לי לבוא ולראות, זה כבר בטוח לא פיקוח נפש, ובכל זאת הוא קורה לי.
&nbsp
לאחרונה הוא כבר הפסיק כי נמאס לו לקרוא לי לראות טלוויזיה או בפלניטריום כי ממילא אני לא אבוא.
&nbsp
גם לתצפית בכוכבים, הוא יודע שאני חובב אסטרונומיה, ואני נאלץ לוותר לנסוע כי זה בערב שבת. הוא היה אומר לי בוא ותהנה. ואם אתה אמרת שאתה מוותר, מצידי תבוא רק לעזור, ואתה כבר לא חייב להשתתף בתצפית אם אמרת שאתה ויתרת. אתה יכול או לבוא ולהנות, ואם אתה רוצה לוותר תבוא רק בשביל לעזור, ומצידי בזמן הזה תעשה מה שאתה רוצה, העיקר שבסוף התצפית תעזור לי לאסוף את הטלסקופ ואת הציוד הנלווה חזרה להסעה חזרה הביתה.
&nbsp
אמרתי לו אני לא פראיר, שיסע ולא אשתתף בתצפית, כי אני שומר שבת, ויסע רק בשביל לעזור לו.
&nbsp
במקרה שלו, אני כבר באמת לא, יודע מה ההגדרה שלו, אם זה פיקוח נפש או, לא. ושיבין שאם אסע לשם, בלי לתצפת, אני גם, אסבול. ולכן אם אני כבר שם, ברור שארצה גם להשתתף בתצפית, בטלסקופים, לא על חשמל.

 

[אופירA]

אי אפשר לטעון "פיקוח נפש" ע"י כל אחד, על כל דבר

הוא לא רב פוסק. אם הוא כל כך בסכנת נפשות, שייקח אותך לרב פוסק, ושהרב הפוסק יורה לך שעליך לחלל שבת בגלל פיקוח נפש...

כמובן שאף רב פוסק לא יורה לך לחלל שבת במקרה כזה, ולא יקרא לזה פיקוח נפש.
בקיצור, שלא יבלבל את המוח. (אלא אם כן באמת הוא ייקח אותך לרב פוסק שיאשר זאת!)

 

[שלמה מזרחי1]

אני אמרתי לו כמה וכמה פעמים שיקח אותי לרב פוסק

אמרתי לו שיפנה לרב של בית הכנסת שאליו אנחנו הולכים כל שנה בשביל לעשות קדיש לאח ולאבא. פעם בשנה לכמה ימים אני עוד מצליח איכשהו להסתדר בלבוא. יש שם את הרב של בית הכנסת שכבר יצא לנו לשאול אותו שאלות.

אמרתי לו לשאול אותו, הוא אומר לי גדול עלי. והוא אמר שאני מפנה אותו לרב בידיעה שיגיד אסור, והוא אומר שרב, לא פיתרון. כל עוד שהוא ישאר בגישה הזאת, ויסרב לעשות צעד של פניה לרב, אסרב לבוא איתו.

יותר מזה בעבר הוא גם ביקש ממארגני התצפית לשכנע אותי לבוא, וכשאחד בא אלי לשכנע, אמרתי גם לו, כל עוד התצפיות בערב שבת, אני אסרב לבוא.

 

[אופירA]

ברור שרב זה "לא פיתרון" עבורו. כי הרב יגיד לו את האמת

והוא לא מעוניין באמת. הוא מעוניין אך ורק ברצון שלו, שתחלל שבת ותבוא איתו.

 

[שלמה מזרחי1]

אני אמרתי לו חד משמעית, אני לא בא איתו.

או שיביא רב שיגיד שאני יכול לנסוע איתו, או שאני לא נוסע איתו. שיבחר. רב ממילא יגיד אסור, והוא יודע את זה. לכן נכסך ממנו לפנות לרב, ואמרתי לו שלולא, רב אני לא בא איתו, זה אומר שאני לא אבוא איתו, כי הוא ממילא, לא פונה לרב. וככה אני אגיד לו בכל פעם שיבקש ממני שאבוא איתו.

 

[קליט]

יש דרכים להתענג ולנוח בשבת

ובלי מיצפה כוכבים ובילבולים שכאלה - על גבול המותר.
&nbsp
וגם, נשמע שעדיף שתתפלל מחוץ לבית, באיזה פינה לא מלחיצה בבית הכנסת, או בחצר בית כנסת, או בגנים.
שבת שלום ומבורך

 

[שלמה מזרחי1]

אני סובל מOCD, ולכן קשה לי להתפלל בבית כנסת

אתה בטח מכיר או אם שמעת על זה, ואצלי זה בא לידי ביטוי גם בדברי קדושה.

זה בא לידי ביטוי ככה אם אתה מכיר את המושג אל תחשבו על פיל ורוד, הנה לינק שמראה מה זה http://www.lauf.co.il/news_page.asp?news_id=270
זה אומר שאם לא נרצה לחשוב על הפיל הורוד, הפיל הורוד יבוא גם מבלי שנרצה.

יש עוד דוגמה של הרב זמיר כהן שסיפר משל על מישהו שמוכר ברזלים שניתן להפוך אותם למטילי זהב. ובא אליו לקוח וחתם איתו על עסקה שבה הוא אמור תמורת 10000 ש"ח לקבל ברזלים ולבשל אותם שעה וחצי, ולמשך כל זמן הבישול לא לחשוב על דובים לבנים. אם המטילים לא נעשים זהב, אז הכסף יוחזר ללקוח, בתנאי שיעמוד בכל התנאים, אם לא, כספו לא חוזר. אז הלקוח אמר, מה יש לי להפסיד. אף פעם לא חשבתי על דובים לבנים. מה לי ולדובים לבנים. וזהו סגרו עסקה. בדרך חזרה הביתה הוא חשב חשב שהוא יתעשר, ושחזר לעצמו את כל הכללים בתנאים של החוזה שהוא חתם, ואז הוא אמר מה לי ולדובים לבנים, ואם בכל זאת אחשוב על דובים לבנים. כשהגיע הביתה, קל לנחש מה קרה, והוא חשב לפחות 50 פעמים על דובים לבנים, וכספו הלך.

נתתי את הדוגמה הזאת בשביל לסבר את האוזן, במקרה הזה את העין של הקורא. אני בילדותי הייתי סובל, הרבה מכאב בגב, למטה. ומזה התפתחו לי חרדות ודמיונות בסגנון פיל לבן, או דובים לבנים, של כאב על דבר שעליו אני שומר, וזה אומר גם גברי קדושה, וברגע שאני רואה דבר קדוש, והוא בידיים של מישהו אחר, אז אפקט הפיל הלבן או הדובים לבנים פועל, וככה בא לי, דמיון של כאב, על אותו סידור שתופס אדם זה או אחר, אם בבית זה קורה לי, אז אני מדמין דמיון שיסיר את אותו, כאב דמיוני, שבא לי של האפקט הנ"ל. ואם אני בבית כנסת, ואין בו הרבה אנשים, ובא לי דמיון על ספר זה או אחר, אז אני משתדל לעקוב אחריו, ובהזדמנות לבטל את אותו כאב, וזה בכלל לא פשוט. ואם בית הכנסת מלא באנשים, ויש לידי עשרות אנשים עם סידורים, זה כבר הופך לבלתי אפשרי לעקוב ולבטל מכולם את אותם דמיונות, וזה מלחיץ מאוד, ואני משתדל להטות את מבטי לאיזורים שאני לא אראה בהם סידורים, ואם אני לא מצליח, ובא כאב על מישהו מהם, והסידור, לא בידיים שלי, ואם תוך כדי, תפילה, הוא שינה את הזוית של הספר, אז אני אצטרך הרבה מזל בשביל שיטה אלי חזרה את אותו הצד, בשביל לבטל ממנו, כאב.

וכל זה מוציא אותי משלוותי, וככה באמת, אי אפשר, להתפלל, שזה אומר במשך כל הזמן שאני בבית כנסת, להיזהר לא לראות סידורים של אחרים, בשביל שאמנע מדמיון של כאב, ואם כבר זה קרה לי, ואני במקרה עומד, אז אני רודף אחרי אותו אדם עם הספר, וכמובן בצורה טבעית, בשביל לא לחשוף טקס, כי, מביך אותי שיראו אותי עושה את זה, וככה אני משתדל לרדוף אחריהם, ולמחוק דמיונות של כאב ממי שאני יכול.

הגבאי של בית הכנסת ראה שאני רצתי, אחרי ספר תורה, הוא חשב שאני באתי לנשק. באיזה שלב אני סיפרתי לו הכל. כשאני נכנס לבית כנסת, בעיקר עם המון אנשים, עולה לי מפלס חרדה באופן שבו כבר באמת, אי אפשר לתפקד.

אם אתפלל בחצר בית הכנסת, אני לא ארגיש בנח מסיבה אחרת, כי אני ארגיש מנותק. גם בגנים לבד, יהיה לי קשה. וחוץ מזה יש לי גם פחד ממחויבות שאם אתחיל להתפלל, זה יחייב אותו לכל החיים. במקרה הזה אמרו לי לפני שאני עושה, אם אדע שאני אתקשה לעשות באופן קבוע, אז להגיד, בלי נדר.

אם לא, היה לי, OCD, נראה לי שהיה לי רק פחד ממחויבות, ובמקרים שהייתי הולך לבית כנסת, הייתי חש הרבה יותר משוחרר.

גם כשיש שעורי תורה, ויושבים לידי עוד אנשים, אני משתדל לתפוס מקום כמה שיותר פינתי בשביל לראות, פחות עד כמה שאני יכול, חומשים וסידורים.

ככה שגם בתפילות וגם בשיעורי תורה, אני נאלץ להחזיק את הראש עם המבט ללמטה, וקרה שבברכת הכוהנים, אחרי שהם גמרו ובאו ללחוץ ידיים, אני אפילו לא ראיתי שבאו ללחוץ גם לי, ואח שלי שהיה איתי, העיר לי על זה.

פעם ראשונה אני חושף בפניכם לפרטי פרטים את מה שעובר עלי בבית כנסת, ולא כולם מודעים לזה. הגבאי של בית הכנסת מודע לזה, וגם חלק מהאחים שלי.

בשמחת תורה כשרקדו עם התורה, הייתי בבית כנסת ורקדתי והחזקתי אותו. אבל בשנה שעברה, המצב החמיר עד כדי כך שיצאתי החוצה וחיכיתי בחצר של בית הכנסת, כאשר בני משפחתי היו בפנים. ניסיתי להיות רגוע כמה שיותר בשביל לחזור ולהיות שותף לריקודים, ושוב מפלס חרדה עלה. ונאלצתי לחכות בחוץ עד שחזרו הביתה.

כמעט אף אחד לא, מבין עד כמה אני סובל לפרטי פרטים. וכאן חשתי נח לשתף אותכם. זאת אחת הסיבות שאני חש קושי, לבוא לבית כנסת. אם לא, היה לי את זה, אז על פחד ממחויבות הייתי יכול להתגבר, ונראה לי שאם הייתי בא, לא כל יום, נראה לי שהייתי בא יותר אם הייתי יכול, ולכמה זמן שהייתי יכול. אבל עם OCD, אני בא רק בחלק מהחגים, ובשביל לעשות קדיש על אח בכור, ז"ל ועל אבא, ז"ל. ואני הולך לבית כנסת, בלי הרבה אנשים, ותופס מקום עם בידוד מקסימלי מאנשים סביבי.

אם יש לכם שאלה או משהו להגיד, אני יותר מאשמח לענות אחרי ששיתפתי אותכם לפרטי פרטים במצב שלי.

 

[אופירA]

אתה לא צריך להסביר לכל אחד ולפרט ולהתנצל על מצבך

זר לא יבין זאת, ולא חייבים לתת לו הסבר.
אתה מכיר את המצבים השונים שאתה נתקל בהם, וחובה עליך (גם אם אנשים אחרים לא מבינים את זה ומייעצים לך עצות שלא מתאימות לך) להיזהר ולהישמר לנפשך מכל דבר שעלול להחמיר את מצבך הנפשי.
ואסור לקחת סיכונים בזה. כל המצבים שאתה מתאר הם פיקוח נפש, גם אם זה לא נראה למשפחה שלך או ליושבים בפורום זה או להשד יודע מי, ולכן אסור לקחת סיכונים להחמירם. בלאו הכי האיזון קשה מאוד גם כך, אז לא צריך להקשות עוד יותר. שהרי לשבת בבית בלא מעש - יכול להחמיר דיכאון. ולצאת לבית הכנסת יכול להחמיר חרדה. אז כל אחד צריך למצוא את האיזון שלו שבו הוא לוקח מינימום סיכונים, ואף אחד שלא נמצא בתוך הגוף-נפש שלו לא יכול לדעת מה האיזון הנכון.

יש בורות עצומה בציבור בנוגע לדברים האלה, ולכן חובה לשמוע דעת תורה ולא כל מיני, כגון "בעלי תשובה בפורום "חוזרים בתשובה תמיכה"", שלא מבינים דבר וחצי דבר בבעיות נפשיות, והגרוע ביותר - לא מבינים שהם לא מבינים!

אני עם דיכאון, ומקבלת הקלות גם בצום יום כיפור, שלא לדבר על ט' באב שאני פטורה ממנו לגמרי. מישהו בפורום היה מבין שצריך להקל לי בצום יום כיפור בגלל דיכאון? אף אחד...

קרא את הודעתי לקליט בנוגע לדיכאון, ותקבל עוד תמונה.

 

[אופירA]

לא כל אחד יכול ליהנות מהדרכים להתענג ולנוח בשבת

אז לפני שאומרים על תחביבים של אנשים "בלבולים", כדאי להבין ספציפית על מה מדובר, ומה האלטרנטיבות במקרה הספציפי, ולא "במקרה כללי" שאינו רלוונטי כלל למקרה הספציפי.
התחביב עצמו אינו בלבולים. הבעיה עם הנסיעה היא בעיה הלכתית ברורה ואין היתר. אבל אי אפשר לשלול את כל התחביב ואת כל הפעילות המותרת בשבת, רק כי לאנשים בריאים בנפשם יש הרבה דרכים להתענג ולנוח בשבת.

אני למשל סובלת מדיכאון, אנדוהניה קשה, שזה אומר שגם אוכל לא טעים לי, שלא לדבר על קריאה או כל דבר שעושים בשבת כדי להתענג ולנוח. אני עלולה להתעייף מאוד מהר משהייה במחיצת אנשים, אני לא יכולה לישון במקום שאינו הבית שלי (חרדות), לרוב אין לי ריכוז וסבלנות, ועוד חולרות.
על תפילה אין בכלל על מה לדבר, גם לא ביום חול. בוודאי שלא בית כנסת.
אז בוא תספר לי על דרכים להתענג ולנוח בשבת. אני סובלת בשבת. נקודה. אני לא מתלוננת, אני יודעת מה הקב"ה רוצה ממני, אבל אל תספר לאנשים שסובלים מקשיים איך להתענג בשבת מהניסיון שלך. אני לא חושבת שזה נכון להציע לאדם שאינך מכיר, שסובל מבעיות, שעדיף לו להתפלל מחוץ לבית, בגינה, בחצר וכו'. אתה יודע אם הוא בכלל מסוגל להתפלל?

 

[קליט]

ברור שאינני יודע, ואני משער

אני מאחל לכם שתמצאו את הטיפול הכי יעיל בשבילכם.
יש היום כמה וכמה שיטות ריפוי ב או סי די, ודיכאון נחשב אצל הפסיכיאטרים כהפרעה שיש בה, לרוב, הצלחות יפות של ריפוי /התמודדות עם כדורים.
רפואה שלימה

 

[אופירA]

נכון, לרוב. נכון, נחשב.

כשאתה סובל ממקרה פרטי מסוים, מה שקורה לרוב ומה שנחשב במקצוע לא ממש מעניינים ותורמים לך.

 

[קליט]

ניסית לטפל וללמוד בעצמך ב aft ?

זה שיטת טיפול פשוטה ויעילה לשחרר כל מצוקה ריגשית .

 

[שלמה מזרחי1]

יש טיפול CBT

טיפול קוגנטיבי התנהגותי, עברתי את זה לפני בערך 8 שנים, והמטפלת התקדמה בקצב הרבה יותר מהיר מהקצב שבו יכולתי לעמוד. וניסיתי חוץ מזה גם כדורים.
&nbsp
בגיל 14 לקחתי כדורים גם לא רלוונטיים לOCD וגם במינון גבוה. ובשל תופעות לוואי מהר הפסקתי. בגיל 44 לקחתי כדורים רלוונטיים לOCD במינון יותר נמוך, והיו תופעות לוואי, הרבה יותר קלות. חששתי שמא יחמירו לי, והפסקתי לקחת גם אותם.
&nbsp
וכיום אני מטופל בטיפות של צמחי בך שבת אחותי מכינה לי, ולעיתים יש לי איזה שהיא הקלה, אם כי לרוב אני ממשיך, לסבול.