בראשית, אבל מההתחלה
בראשית, אבל מההתחלה בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. ומעל תהו ובהו של גשמים, סופות מדבר וגחלים לוהטים, ותעמוד זו הישות שלימים יקראו `אלוהים`, ותחשוב לעצמה מה יפה זו העבודה שעשתה, אבל עם כל העבודה אין שם בכלל מי שמבין, אין בכלל מי שיידע. וישתעמם אלוהים כי כשלבד תמיד משתעממים, ויכיל את עצמו אבל לא באמת יבין, מורכב ממילארד זקיקים קטנים של אור והבנה והכל תחת מטריה ענקית של תודעה, אבל שקט רוחש והגלים צועקים, `אומנם בראתי אבל אין לי ברואים`, ויקח אלוהים את-שלו ההבנה, התודעה, הנשמה, `תתחלקי עכשיו` יגיד לעצמו ובגונג אחד נשברה השמשה, אין-ספור נשמות ירדו ארצה תחת גייזר מיוחד של אלוהות צרופה, `ועכשיו הגיעה באמת הבריאה`, ואלוהים התפזר כמו שלכת נפולה, כמו מיליון פטיטים של לבן שנופלים מרקיע בלי באמת שום סיבה, ויתנפץ ארצה כמו מגפים של ילדה קטנה על שלולית אחת נורא רטובה, ויעופו הפירורים של הנשמה לארבע רוחות עולם, וכי נשמות לא יכולות לחיות ככה סתם בלי מסכות, וכל נשמה תקבל את שלה המסכה, בדמות אדם או חווה, וירא אלוהים את עצמו למטה מפוצל, ושאריות של קצת למעלה נשארו כי תמיד צריכה להיות השגחה עליונה, ויחייך לעצמו אלוהים באהבה מהולה בהמון תוגה, `עכשיו זו באמת מלאכה ראויה`, ויתן שעון לעולם ויריץ את הזמנים, זו תחילת האנושות לאלו שבאמת מבינים. ועברו כמה מאות שנים, ויביט אלוהים על שלו הברואים, `נשמות טובות מלאות הוד ואדר` לעצמו יאמר, `אבל הרוב נאבדו, נעלמו, התערבבו יותר מדי עם האפר`, וחרון אפו אחז בעולם, הרעיד הרים הפיל כל ענן, `ועכשיו יתפצלו העולמות` הוא אמר אבל בשום ספר זה לא באמת נרשם, `ויהיה העולם הרגיל של כל האנשים, ובעולם מקביל אני קובע חיים חדשים, לשם יעברו כל הנשמות הלא מובנות, אלו שאנשים למטה קוראים תועים: העצובות, הבודדות, והלא-מותאמות, ועכשיו כולם מאושרות, אלו התועות ואלו של אחרים, לא יותר אבודות לא יותר בלבולים, קובע אני סדרי חיים אחרים, זו בראשית למתקדמים`, ובהנף מחשבה פיצל את העולמות, בתוך שניה וקצת נעלמו מספר נשמות, אומנם הרוב נשארו ואפילו לא באמת תהו, כי את הנשמות האבודות לא באמת מבינים, ואת מה שלא מבינים לא באמת מחשיבים, ומה שלא מחשיבים יכול ככה סתם ב`פוף` להתנדף, כי ככה אלוהים רצה וזה מה שיצא, ואז התקיימו שני עולמות במקביל, הנשמות הרגילות ואלו השונות, חלק אמרו `אלו, אלו הן נשמות מוזרות, חולות, לא מותאמות. פשאלה של אלוהים ואולי סתם תקלה בייצור, ככה או ככה טוב שהלכו, מי בכלל צריך כאן נשמות משוגעות?` וחלק אחר דווקא התעצבו, `הם בכלל לא מוזרות, אתם פשוט לא מבינים` השמיעו אוושת צעקה, `פשוט מיוחדות הן פשוט סרוגות ממרקם אחר, ובכלל, שום דבר של אלוהים הוא משוגע, זו כל הגדולה, כי יש ויש ולא תמיד מבינים, אז זה שלא מבינים זה לא אומר שהם משוגעים, זה פשוט אומר שהם מיוחדים`, אבל ככה או ככה אלוהים לעצמו רגז, `אם לא מבינים אז לא צריכים, נעשה שני עולמות וככה נענה על כל הצרכים, אף אחד לא קורא לפצפוצי הנשמה שלי משוגעים, עדיף ככה אחרת אפילו עשרה צדיקים לא עוזרים, אני מחריב את הכל ולו רק בגלל חוסר ההבנה, עשיתי את זה כבר ככה שיעזבו אותי במנוחה`, וככה נוצרה האנושות השניה, או, סליחה, איך שאלוהים אמר, בראשית למתקדמים - תקומה חדשה. ובאנושות החדשה, זו שעליה לא מספרים, אליה התקבצו כל אלו שאותם לא מבינים. נשמות אבודות מהבית של אלוהים, שכאילו שם בראש לא כל הברגים מתחברים, הנשמות שלא מוצאות תקווה או מזור או פשוט בלי הבנה, אותם חלקים של פאזל שנראה כאילו נשכח בצד והוא בכלל לא חלק מהתמונה, הקימו קהילה חדשה ברוח התקומה, `נשמות 2000 - הדור הבא`. אז היו המשוגעות שלעצמן כל היום דברו, לא ראו ממטר, לא הבינו באגורה, והיו הבודדות, המיוסרות או אלו של הנשמה שנטרפה, אלו של השקט ואלו של הצעקה, היו אלו שלא מביטות לעולם ישר והראש תמיד הולך באדמה מורכן, היו את אלו שמגמגמות כי הלשון בכלל נתפסה, אפילו לא יודעים שזה החלק של אלוהים שהוא הכי מלא בנשמה ובגלל זה היא נתפסה, והיו את אלו שכל היום לכוכבים מביטות, שרוצות לחלום אבל שוכחות שעל האדמה הן חיות, והיה המון כאב שהתחלק על פחד שנשפך על דמעות וחצים שבלב, פשוט קומונה ענקית של כל האבודות, `יהיה להם טוב כי הם כולם מאותה החתיכה, כל משוגע יאהב את המשוגע הבא` אלוהים לעצמו סיכם. אבל חלפו הימים ונוצרו מגזרים חדשים, כל הבודדים ביחד מתקבצים, הצעקנים עם עצמם השקטים בפינה ההיא שם, וכל קהילה ביחד התאחדה, כאילו התעלמו מכל שאר החבורה, `קיבוץ דפוק` אלוהים התעצבן, `איך זה שמשוגעים לא מתאחדים עם שלהם-החברים?` שאל אבל לא קיבל תשובה, `אם זה ככה` טיפה רטן ואפילו שתה קצת טיפה-מרה, `נעשה עוד ע
בראשית, אבל מההתחלה בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. ומעל תהו ובהו של גשמים, סופות מדבר וגחלים לוהטים, ותעמוד זו הישות שלימים יקראו `אלוהים`, ותחשוב לעצמה מה יפה זו העבודה שעשתה, אבל עם כל העבודה אין שם בכלל מי שמבין, אין בכלל מי שיידע. וישתעמם אלוהים כי כשלבד תמיד משתעממים, ויכיל את עצמו אבל לא באמת יבין, מורכב ממילארד זקיקים קטנים של אור והבנה והכל תחת מטריה ענקית של תודעה, אבל שקט רוחש והגלים צועקים, `אומנם בראתי אבל אין לי ברואים`, ויקח אלוהים את-שלו ההבנה, התודעה, הנשמה, `תתחלקי עכשיו` יגיד לעצמו ובגונג אחד נשברה השמשה, אין-ספור נשמות ירדו ארצה תחת גייזר מיוחד של אלוהות צרופה, `ועכשיו הגיעה באמת הבריאה`, ואלוהים התפזר כמו שלכת נפולה, כמו מיליון פטיטים של לבן שנופלים מרקיע בלי באמת שום סיבה, ויתנפץ ארצה כמו מגפים של ילדה קטנה על שלולית אחת נורא רטובה, ויעופו הפירורים של הנשמה לארבע רוחות עולם, וכי נשמות לא יכולות לחיות ככה סתם בלי מסכות, וכל נשמה תקבל את שלה המסכה, בדמות אדם או חווה, וירא אלוהים את עצמו למטה מפוצל, ושאריות של קצת למעלה נשארו כי תמיד צריכה להיות השגחה עליונה, ויחייך לעצמו אלוהים באהבה מהולה בהמון תוגה, `עכשיו זו באמת מלאכה ראויה`, ויתן שעון לעולם ויריץ את הזמנים, זו תחילת האנושות לאלו שבאמת מבינים. ועברו כמה מאות שנים, ויביט אלוהים על שלו הברואים, `נשמות טובות מלאות הוד ואדר` לעצמו יאמר, `אבל הרוב נאבדו, נעלמו, התערבבו יותר מדי עם האפר`, וחרון אפו אחז בעולם, הרעיד הרים הפיל כל ענן, `ועכשיו יתפצלו העולמות` הוא אמר אבל בשום ספר זה לא באמת נרשם, `ויהיה העולם הרגיל של כל האנשים, ובעולם מקביל אני קובע חיים חדשים, לשם יעברו כל הנשמות הלא מובנות, אלו שאנשים למטה קוראים תועים: העצובות, הבודדות, והלא-מותאמות, ועכשיו כולם מאושרות, אלו התועות ואלו של אחרים, לא יותר אבודות לא יותר בלבולים, קובע אני סדרי חיים אחרים, זו בראשית למתקדמים`, ובהנף מחשבה פיצל את העולמות, בתוך שניה וקצת נעלמו מספר נשמות, אומנם הרוב נשארו ואפילו לא באמת תהו, כי את הנשמות האבודות לא באמת מבינים, ואת מה שלא מבינים לא באמת מחשיבים, ומה שלא מחשיבים יכול ככה סתם ב`פוף` להתנדף, כי ככה אלוהים רצה וזה מה שיצא, ואז התקיימו שני עולמות במקביל, הנשמות הרגילות ואלו השונות, חלק אמרו `אלו, אלו הן נשמות מוזרות, חולות, לא מותאמות. פשאלה של אלוהים ואולי סתם תקלה בייצור, ככה או ככה טוב שהלכו, מי בכלל צריך כאן נשמות משוגעות?` וחלק אחר דווקא התעצבו, `הם בכלל לא מוזרות, אתם פשוט לא מבינים` השמיעו אוושת צעקה, `פשוט מיוחדות הן פשוט סרוגות ממרקם אחר, ובכלל, שום דבר של אלוהים הוא משוגע, זו כל הגדולה, כי יש ויש ולא תמיד מבינים, אז זה שלא מבינים זה לא אומר שהם משוגעים, זה פשוט אומר שהם מיוחדים`, אבל ככה או ככה אלוהים לעצמו רגז, `אם לא מבינים אז לא צריכים, נעשה שני עולמות וככה נענה על כל הצרכים, אף אחד לא קורא לפצפוצי הנשמה שלי משוגעים, עדיף ככה אחרת אפילו עשרה צדיקים לא עוזרים, אני מחריב את הכל ולו רק בגלל חוסר ההבנה, עשיתי את זה כבר ככה שיעזבו אותי במנוחה`, וככה נוצרה האנושות השניה, או, סליחה, איך שאלוהים אמר, בראשית למתקדמים - תקומה חדשה. ובאנושות החדשה, זו שעליה לא מספרים, אליה התקבצו כל אלו שאותם לא מבינים. נשמות אבודות מהבית של אלוהים, שכאילו שם בראש לא כל הברגים מתחברים, הנשמות שלא מוצאות תקווה או מזור או פשוט בלי הבנה, אותם חלקים של פאזל שנראה כאילו נשכח בצד והוא בכלל לא חלק מהתמונה, הקימו קהילה חדשה ברוח התקומה, `נשמות 2000 - הדור הבא`. אז היו המשוגעות שלעצמן כל היום דברו, לא ראו ממטר, לא הבינו באגורה, והיו הבודדות, המיוסרות או אלו של הנשמה שנטרפה, אלו של השקט ואלו של הצעקה, היו אלו שלא מביטות לעולם ישר והראש תמיד הולך באדמה מורכן, היו את אלו שמגמגמות כי הלשון בכלל נתפסה, אפילו לא יודעים שזה החלק של אלוהים שהוא הכי מלא בנשמה ובגלל זה היא נתפסה, והיו את אלו שכל היום לכוכבים מביטות, שרוצות לחלום אבל שוכחות שעל האדמה הן חיות, והיה המון כאב שהתחלק על פחד שנשפך על דמעות וחצים שבלב, פשוט קומונה ענקית של כל האבודות, `יהיה להם טוב כי הם כולם מאותה החתיכה, כל משוגע יאהב את המשוגע הבא` אלוהים לעצמו סיכם. אבל חלפו הימים ונוצרו מגזרים חדשים, כל הבודדים ביחד מתקבצים, הצעקנים עם עצמם השקטים בפינה ההיא שם, וכל קהילה ביחד התאחדה, כאילו התעלמו מכל שאר החבורה, `קיבוץ דפוק` אלוהים התעצבן, `איך זה שמשוגעים לא מתאחדים עם שלהם-החברים?` שאל אבל לא קיבל תשובה, `אם זה ככה` טיפה רטן ואפילו שתה קצת טיפה-מרה, `נעשה עוד ע