אההההההה
קודם כל, סליחה על התגובה המאוחרת, הייתי חייבת להתגבר על האכזבה (וגם לא היה לי זמן..). אז ככה: בדיוק כשרצתי לשירותים אחרי ששתיתי קצת יותר מידי, החליטו להתחיל בהופעה ומצאתי את עצמי רצה חזרה לרחבה, נדחפת ונדחקת בין ההמון, עד שהגעתי למקום הטבעי שלי(
) : השורה הראשונה. קורין עלתה, כולן התלהבו...וגם אני כמובן, עד שאישתי קלטה שהגיטרה שהכינו לדנה, נמצאת בצד השני של הבמה. כמו בכל הופעה, המזל לצידי, ואני קולטת בזוית העין חברה שנמצאת גם היא בשורה הראשונה - מול הגיטרה המדוברת. היא, כמובן, מנפנפת וקוראת לי לבוא, אני שוב נדחפת והיא, באופן שרירותי למדי מוותרת על המקום שלה בשבילי! קורין שרה שיר ועוד שיר ועוד שיר... הסבלנות שלי מתחילה לפקוע ואני דורשת דנה!! סוף סוף... היא עולה לבמה.. יפייפיה כרגיל, נעמדת בדיוק מול הפרצוף שלי.. אני מרוצה! אז היא שרה את "לישון בלי לחלום" ואחר כך שיר בלתי מזוהה..כנראה של קורין. קצת לפני המעבר לשיר הבא, אישתי רואה את הפלייליסט על הבמה ומתלהבת אפילו יותר ממני - השיר הבא: "חמימות חולפת". אח"כ מגיע "יש בזה טעם" ודנה יורדת מהבמה. אישתי מציעה לי לרוץ לכיוון אחורי הקלעים אם אני רוצה לתפוס איתה איזו מילה,אבל אני... שרואה שהשיר האחרון בפלייליסט הוא "זן נדיר" של קורין - מתעקשת שדנה אוטוטו חוזרת לבמה לדואט מרטיט. זה לא קורה. ההופעה נגמרת ואני נדחסת בין ההמון כדי למצוא כיוון - לאן לעזאזל דנה הלכה??? כשאני סוף סוף מוצאת את הדלת הארורה, מסתבר שדנה כבר מזמן נעלמה מהאופק. אני חייבת להודות שדיי התאכזבתי, גם מרשימת השירים הקצרצרה. "לא נורא" היפה שלי מנסה לעודד אותי... "עוד חודש אנחנו בהופעה שלה". הערב נמשך בשמחה וששון. ובאלכוהול.