ברווזונים וקנקנים
הברווזון שלי מכוער. הוא צנום ורזה ופגיע. הוא מצחיק כזה, אפילו מגוחך. והוא גורם לכולם לחייך רוב הזמן. הברווזון שלי מכוער וקשה לי ללכת איתו ברחוב. עיניים דוקרות לי בגב. ויותר מזה, דוקרים סימני השאלה בעיניים של החברים שלי. כתוב להם בלבן של העין שיכולתי להשיג לי ברבור יפהפה. אז מה נתפשתי דווקא לברווזון הזה מכל הברבורים שגעגעו סביבי? הברווזון שלי מכוער ואני יודעת את זה בתאוריה. ולמה בתאוריה? כי ככה אומרים לי. כן, אומרים ולא חוסכים. ולמה עוד בתאוריה? כי בעיני הוא יפה. הוא לא רק יפה, הוא מ ד ה י ם! בשנה האחרונה יצאתי עם עשרות כן, עשרות בחורים. ברבורים אחד אחד. אבל מה? אחרי שהם גמרו לנפנף בנוצות המהודרות שלהם שבמקרה הספציפי הזה היו בעיקר שרירים, כסף, תארים אקדמאים וחיזורים נלהבים. נשאר החלל הזה. הריקנות. וורדים בנייר פרגמנט. יש מין משחק כזה שצריך לשחק וכולם מכירים את הכללים אבל מי לעזאזל המציא את המשחק המפגר הזה לא מגלים לנו. מחול החיזור וההתחלות. אז אני רוצה להגיד לכם שלא רק שהוא יפה. הוא גם שונה. הוא אמיתי. הוא לא מתיימר לשום דבר מלבד מה שהוא. הוא לא מתנהג כמו איש מכירות כשהוא מדבר על עצמו. הוא זורם, כמו שהוא, בלי חוקים והגדרות. הוא לא מנסה לכבוש ולמסגר אותי, רק להיות איתי. הוא גורם לי להרגיש חופשיה לידו. הוא נקי מבפנים, טהור. והוא פגיע נורא והוא יודע לבכות. הוא מעניין ושונה ויש לו כ``כ הרבה עומק שאפשר לטבוע אם לא נזהרים לפני שקופצים. אבל אני קפצתי. וטבעתי עמוק לתוך העולם הקסום שלו. וזה לכל מי שמסתכל בקנקן וגם למי שהתעניין בהמשך המאורעות מאז שהוא חזר מהודו. (ולמי שלא מעודכן- זה כתוב אי שם בעבר הרחוק של הפורום).
הברווזון שלי מכוער. הוא צנום ורזה ופגיע. הוא מצחיק כזה, אפילו מגוחך. והוא גורם לכולם לחייך רוב הזמן. הברווזון שלי מכוער וקשה לי ללכת איתו ברחוב. עיניים דוקרות לי בגב. ויותר מזה, דוקרים סימני השאלה בעיניים של החברים שלי. כתוב להם בלבן של העין שיכולתי להשיג לי ברבור יפהפה. אז מה נתפשתי דווקא לברווזון הזה מכל הברבורים שגעגעו סביבי? הברווזון שלי מכוער ואני יודעת את זה בתאוריה. ולמה בתאוריה? כי ככה אומרים לי. כן, אומרים ולא חוסכים. ולמה עוד בתאוריה? כי בעיני הוא יפה. הוא לא רק יפה, הוא מ ד ה י ם! בשנה האחרונה יצאתי עם עשרות כן, עשרות בחורים. ברבורים אחד אחד. אבל מה? אחרי שהם גמרו לנפנף בנוצות המהודרות שלהם שבמקרה הספציפי הזה היו בעיקר שרירים, כסף, תארים אקדמאים וחיזורים נלהבים. נשאר החלל הזה. הריקנות. וורדים בנייר פרגמנט. יש מין משחק כזה שצריך לשחק וכולם מכירים את הכללים אבל מי לעזאזל המציא את המשחק המפגר הזה לא מגלים לנו. מחול החיזור וההתחלות. אז אני רוצה להגיד לכם שלא רק שהוא יפה. הוא גם שונה. הוא אמיתי. הוא לא מתיימר לשום דבר מלבד מה שהוא. הוא לא מתנהג כמו איש מכירות כשהוא מדבר על עצמו. הוא זורם, כמו שהוא, בלי חוקים והגדרות. הוא לא מנסה לכבוש ולמסגר אותי, רק להיות איתי. הוא גורם לי להרגיש חופשיה לידו. הוא נקי מבפנים, טהור. והוא פגיע נורא והוא יודע לבכות. הוא מעניין ושונה ויש לו כ``כ הרבה עומק שאפשר לטבוע אם לא נזהרים לפני שקופצים. אבל אני קפצתי. וטבעתי עמוק לתוך העולם הקסום שלו. וזה לכל מי שמסתכל בקנקן וגם למי שהתעניין בהמשך המאורעות מאז שהוא חזר מהודו. (ולמי שלא מעודכן- זה כתוב אי שם בעבר הרחוק של הפורום).
