צריך להבחין בין תקופות שונות...
אבל קודם כל: זה היום השלישי שלך להכרות עם הפלויד?? וואלה.
הקהל שהולך (והלך) להופעות רוק, אינו קהל אחיד. יש בו גילאים שונים, אנשים מרקעים שונים, וטעמים שונים. אנשים הולכים להופעות מסיבות שונות ומחפשים דברים שונים. אין התנהגות אחת, שהיא מקובלת בכל הופעה שהיא; זה משתנה עם הגיל, המקום, התרבות, סוג המוסיקה, סוג המקום בו מתקיימת ההופעה, ומרכיבים נוספים. ניקח כמה דוגמאות: כאשר הפלויד התחילו להופיע, הם הופיעו - כמו הרוב המוחלט של הלהקות בתקופתם - בעיקר באולמות ריקודים. אז קראו לזה ballrooms, אחר כך "דיסקוטקים" והיום "מועדונים". העקרון זהה. במקומות האלו, הלהקות היוו רקע להתרחשות החברתית על זירת הריקודים. הקהל בא לרקוד, לשתות בירה ולפגוש את חבריהם ואנשים חדשים. להקות כמו הפלויד - ולהקות אחרות שעשו מוסיקה לשם האמנות - לא מצאו עצמם במקומות כאלו. הקהל לא הבין אותם והם לא ממש יצרו קשר עם הקהל. לפלויד יש סיפורים מסמרי שיער על "קבלת הפנים" לה זכו כאשר הופיעו מחוץ ללונדון, וניגנו את הג'אמים הארוכים שלהם וקטעים נסיוניים, וסרבו לנגן את ה"להיטים". הקהל זרק עליהם חפצים, בקבוקים, מים - מה לא. סיד המסכן היה המטרה העיקרית, כנראה. בעיר לונדון, הסצינה הפסיכדלית החלה להתפתח סביב כמה מועדונים, שהתמחו בתרבות הזו. התרבות הפסיכדלית הכתיבה צורת התנהגות מסויימת במועדונים אלו, שהיתה שונה מאוד ממה שהיה מקובל במועדוני ריקודים. לא היה מדובר בהופעות מוסיקליות נטו, אלא "התרחשויות" (באנגלית - happening). היו שם הקראות שירה, מיצגי אמנות, הקרנות סרטים ועוד כהנה, בנוסף על השמעת מוסיקה ע"י להקות חיות. הקהל היה חלק מהמופע, חלק מההתרחשות. הוא נדרש ללבוש בגדים היפיים/פסיכדליים, לפי קוד אופנתי נוקשה (אחרת לא היו נותנים להם להכנס); חלק מהם רקדו לצלילי המוסיקה, ריקודים חופשיים (היינו, לא בזוגות), אחרים ישבו והאזינו. הרוב היו מסטולים על LSD וחומרים אחרים, והמוסיקה היתה רק חלק - חלק לא גדול - מה"טריפ" שלהם. זיכרו גם את התאורה המיוחדת שהפלויד הביאו לסצינה, ושהיתה מוקד לתשומת לב לא פחות (ואולי יותר) מהלהקה עצמה: אורות צבעוניים, ש"נשפכו" על הבמה, התחלפו והתשנו כל רגע, כאילו לצלילי המוסיקה. אפשר לראות איך זה נראה, בסרט tonight let's all make love in london, שצולם בחלקו במועדונים הפסיכדליים, כגון ה-UFO. עם גוויעת הפסיכדליה הבריטית כשנה לאחר מכן, וסגירת המועדונים, עברו להקות כמו הפלויד לנגן בפני הקהל ה"טבעי" שלהם - הקהל שהיה פתוח יותר לרעיונות מוסיקליים חדשניים, ושפחות התעניין בריקודים - היינו, סטודנטים. סיבובי ההופעות של הפלויד בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים התמקדו בעיקר בהופעות באוניברסיטאות ברחבי בריטניה. ואפשר להציג את זה גם אחרת: הקהל של הפלויד באותה תקופה היה לפחות בחלקו מסטול על גראס ולכן נעדר-אנרגיה לרקוד ולהתפרע. הם באמת ישבו בשקט על הרצפה במשך שעות, והאזינו למוסיקה. אבל גם הם, כמו קודמיהם, לא ממש הסתכלו על הבמה, והפלויד נשארו אנונימיים לחלוטין. המצב השתנה רק לאחר ההצלחה הפנומנלית של DSOTM, בעיקר בארה"ב. הקהל האמריקאי היה שונה מאוד באופיו מהקהל האירופאי. הוא היה מורכב בעיקר מצעירים בגיל העשרה, שבאו להופעות באולמות ואצטדיונים ענקיים, על מנת לשמוע את ה"להיטים", לשתות בירה ולהתפרע. לא שונה בהרבה מהקהל האמריקאי היום, לצערי. הפלויד לא ממש ידעו איך לאכול את זה, ובמיוחד זה הפריע לרוג'ר ווטרס. פעמים, הוא התחנן בפני הקהל להיות בשקט ולהקשיב לשירים; פעמים הוא גער בקהל, ולפעמים הוא איבד את הראש והתעמת אתם. בסיבוב הופעות בקנדה בשנת 1977, ווטרס ירק על צעיר מהקהל, לאחר שזה התפרע בעת שהפלויד ניגנו. הארוע הזה נתן לווטרס את הרעיון ליצירה "החומה": ווטרס רצה ליצור חומה - ממשית - שתחצוץ בינו לבין הקהל, שהתנהגותו עלתה לו על העצבים. אולי באופן בלתי מודע, אחת התוצאות היתה השקעה גוברת והולכת של הפלויד בתפאורה ותאורה, אולי מתוך רצון למשוך את תשומת לב הקהל, ולהשקיט אותו: מסך עם קליפים המוקרנים עליו (שנקרא mr. Screen), בובות המתנפחות, ואפקטים שונים - כל אלו נועדו ליצור את אפקט ה"וואו" אצל הקהל, ולמנוע ממנו להתפרע. כמו בתחילת דרכם, האפקטים משכו את תשומת לב הקהל מהבמה, והלהקה נשארה אנונימית, כשהיא מנגנת רוב הזמן בחשכה. יחד עם זאת, לצערי נמשכה גם המסורת של התמסטלות בקונצרטים שלהם, בעיקר בצפון אמריקה, גם בסוף שנות השמונים ובשנות התשעים. רבים בקהל ראו את זה כחלק מהעניין, כי הפלויד התקשרו אצלם עם סמים. הלהקה לא אהבה את זה, בלשון המעטה, אבל לעומת ווטרס הם שמרו על שתיקה יחסית. זה רק חלק קטן ממה שניתן לומר על הנושא, ואשמח לקרוא גם תגובות של חברי פורום נוספים, כי זה נושא מעניין, אפילו חשוב: מה אתם מצפים מהופעות, כאשר אתם הולכים אליהן? כיצד אתם מצפים מעצמכם, ומהקהל, להתנהג? מה הייתם עושים בהופעה של הפלויד? באשר לשאלתך השניה, יש בפורום דיונים על "החומה" כל יומיים-שלושה. היו המון דיונים כבר בעבר, ויהיו המון בעתיד. חפש בעמודים קודמים, ותמצא הרבה דברים. כמובן, שהיינו רוצים לשמוע גם ממך.
