אלי כ ה ן
New member
ברית בין הימין המובהק לשמאל המובהק לגבי הכותל
ליבוביץ כינה את רחבת הכותל "דיסקוטק השכינה" (הארץ, 21.7.1967, מכתבים למערכת). לעומתו, כינה לפני שבוע פעיל-הר-הבית - יהודה גליק - את הכותל: "עגל הזהב של דורנו" (עלון "ישראלי", 11.4.2014 עמ' 13). אז אמנם, לא הרי המוטיבציה של ליבוביץ בהגד שלו - כהרי זו של גליק בהגד שלו: ליבוביץ מתנגד לכל הענקת קדושה לחפצים דוממים (מבחינתו הקדושה היא רק במצוות), בעוד שמגמתו של גליק היא להסב את מוקד תשומת הלב הדתית - מהכותל (כקיר-תמך נטול כל חשיבות דתית) - להר הבית (שכידוע רק עליו ניתן לקיים את כל התרי"ג מצוות בשלמותן); ואף על פי כן: הלא דבר הוא, שעולה ומתבררת כאן תמימות דעים אידיאולוגית - בין איש ימין מובהק לבין איש שמאל מובהק - לפחות באשר למעמדו האמיתי של הכותל.
האמת, זה לא רק ליבוביץ וגליק, זה כמעט כל הישראלים: הרי אין היום ישראלי שבאמת מייחס חשיבות לכותל, אולי חוץ מכמה בורים - שכנראה מהוים פחות מאחוז מאוכלוסיית ישראל; ואכן, הבה ונבדוק: רוב החילוניים החיים היום בישראל - לא ביקרו בכותל מעולם, ודומה אפוא כי אין מניעה מצידו של החילוני הממוצע לוותר על הכותל - אם יידע כי בתמורה יקבל חופשת סקי בשוייץ (או לפחות הנחה רצינית בארנונה); מצד שני, הדתיים, אשר לרובם - מן הסתם - כן יצא לבקר בכותל (אם כי לא מתוך התלהבות מי-יודע-מה אלא נניח כמו אדם שהולך לבקר את קבר הוריו), יודעים גם יודעים את מה שיודע גליק: שהכותל הוא בסך הכל אנדרטה מכוערת של מה שנשאר מהעיקר - קרי מבית המקדש השני - אשר עמד על תילו במשך יותר מארבע מאות שנים על הר הבית לפני בניית הכותל ע"י המלך הורדוס. האדם הדתי יודע אפוא בסתר ליבו, שמבחינה דתית - אליבא דכל הפוסקים - העיקר הוא הר הבית: שכן רק על גביו - ולא על גבי הכותל - ניתן להקריב מנחות וקורבנות, שמצוותיהם תופסות כמחצית מהתרי"ג מצוות.
והנה השבוע שמעתי - באחד מערוצי הרדיו האזוריים - ראיון עם אחד מיועצי אבו מאזן, שטען - כי במסגרת הסכם שלום - תצטרך ישראל לוותר על הכותל. המראיין הישראלי נשמע מזועזע, ומיהר להזדעק לקנא את קינאת הכותל: כמה הוא "חשוב" לעם ישראל, וכו' וכו'; ואני שואל: הואיל וכמעט כל הישראלים, חילוניים ודתיים כאחד, יודעים שהכותל הוא לא מציאה גדולה, אז למה כמעט כל הישראלים (חוץ מליבוביץ ומגליק ואולי מעוד כמה בודדים) - ממשיכים לשחק אותה כאילו ש"הכותל חשוב לעם ישראל"? האין זה סינדרום בגדי המלך החדשים? בלי קשר למחלוקת האחרת - לגבי חשיבות הר הבית עצמו, למה שהימין והשמאל לא יגיעו למודוס ויונדי לפחות לגבי הכותל? אם אפילו ליבוביץ וגליק הגיעו לתמימות דעים בנושא הכותל, אז כבר כל הישראלים יכולים.
ליבוביץ כינה את רחבת הכותל "דיסקוטק השכינה" (הארץ, 21.7.1967, מכתבים למערכת). לעומתו, כינה לפני שבוע פעיל-הר-הבית - יהודה גליק - את הכותל: "עגל הזהב של דורנו" (עלון "ישראלי", 11.4.2014 עמ' 13). אז אמנם, לא הרי המוטיבציה של ליבוביץ בהגד שלו - כהרי זו של גליק בהגד שלו: ליבוביץ מתנגד לכל הענקת קדושה לחפצים דוממים (מבחינתו הקדושה היא רק במצוות), בעוד שמגמתו של גליק היא להסב את מוקד תשומת הלב הדתית - מהכותל (כקיר-תמך נטול כל חשיבות דתית) - להר הבית (שכידוע רק עליו ניתן לקיים את כל התרי"ג מצוות בשלמותן); ואף על פי כן: הלא דבר הוא, שעולה ומתבררת כאן תמימות דעים אידיאולוגית - בין איש ימין מובהק לבין איש שמאל מובהק - לפחות באשר למעמדו האמיתי של הכותל.
האמת, זה לא רק ליבוביץ וגליק, זה כמעט כל הישראלים: הרי אין היום ישראלי שבאמת מייחס חשיבות לכותל, אולי חוץ מכמה בורים - שכנראה מהוים פחות מאחוז מאוכלוסיית ישראל; ואכן, הבה ונבדוק: רוב החילוניים החיים היום בישראל - לא ביקרו בכותל מעולם, ודומה אפוא כי אין מניעה מצידו של החילוני הממוצע לוותר על הכותל - אם יידע כי בתמורה יקבל חופשת סקי בשוייץ (או לפחות הנחה רצינית בארנונה); מצד שני, הדתיים, אשר לרובם - מן הסתם - כן יצא לבקר בכותל (אם כי לא מתוך התלהבות מי-יודע-מה אלא נניח כמו אדם שהולך לבקר את קבר הוריו), יודעים גם יודעים את מה שיודע גליק: שהכותל הוא בסך הכל אנדרטה מכוערת של מה שנשאר מהעיקר - קרי מבית המקדש השני - אשר עמד על תילו במשך יותר מארבע מאות שנים על הר הבית לפני בניית הכותל ע"י המלך הורדוס. האדם הדתי יודע אפוא בסתר ליבו, שמבחינה דתית - אליבא דכל הפוסקים - העיקר הוא הר הבית: שכן רק על גביו - ולא על גבי הכותל - ניתן להקריב מנחות וקורבנות, שמצוותיהם תופסות כמחצית מהתרי"ג מצוות.
והנה השבוע שמעתי - באחד מערוצי הרדיו האזוריים - ראיון עם אחד מיועצי אבו מאזן, שטען - כי במסגרת הסכם שלום - תצטרך ישראל לוותר על הכותל. המראיין הישראלי נשמע מזועזע, ומיהר להזדעק לקנא את קינאת הכותל: כמה הוא "חשוב" לעם ישראל, וכו' וכו'; ואני שואל: הואיל וכמעט כל הישראלים, חילוניים ודתיים כאחד, יודעים שהכותל הוא לא מציאה גדולה, אז למה כמעט כל הישראלים (חוץ מליבוביץ ומגליק ואולי מעוד כמה בודדים) - ממשיכים לשחק אותה כאילו ש"הכותל חשוב לעם ישראל"? האין זה סינדרום בגדי המלך החדשים? בלי קשר למחלוקת האחרת - לגבי חשיבות הר הבית עצמו, למה שהימין והשמאל לא יגיעו למודוס ויונדי לפחות לגבי הכותל? אם אפילו ליבוביץ וגליק הגיעו לתמימות דעים בנושא הכותל, אז כבר כל הישראלים יכולים.
