ברית בין הימין המובהק לשמאל המובהק לגבי הכותל

[אלי כ ה ן]

המשפט הלפני אחרון שלך, שגוי עובדתית.

אני מזכיר שוב, שהדיון שבינך לבין גרי - נפתח בדברי גרי - אשר במילונו המילה "פולקלור" אינה חלה על פעולות הנתפסות כחובה בתודעתו של מבצען. בכפוף למילון הנ"ל, ברור שלא נכון (עובדתית) מה שטענת על "ליבוביץ וסיעתו...ביודעם שזה וזה פולקלור הם, האחד הוא פולקלור שלגביו הם חשים מחוייבות וכלפי האחר בוז". אדרבא: בכפוף למילון הנ"ל של גרי - יוצא, שליבוביץ וסיעתו יודעים - שרק הדבר האחד הוא פולקלור - ושהשני אינו פולקלור אלא חובה. אגב, אילו במילונו של גרי הפירוש של "פולקלור" הוא

, אז המסקנה הייתה - שליבוביץ וסיעתו יודעים שהפולקלור מטיל ביצים.

סיכומו של דבר: כל ביקורת כפופה לכך, שהמבקר מאמץ - לפחות לצורך הדיון - את מילונו של המבוקר אשר מתוך דבריו נפתחה כל ההידיינות שבינו לבין המבקר, אחרת - כל הביקורת נופלת.

 

[גרי רשף]

אם כך מה שמפריע לך..

..אינו מה נחשב לפולקלור ומה להלכה בעיני הבריות,
אלא השקפת עולמם של ליבוביץ ז"ל ושל אלי כהן יבל"א.
לא התעמקתי בכתביו של א"כ, אך באלה של י"ל דווקא כן, והוא - כך אני מבין - מתאר מודל בו היהדות בחרה לעבוד את אלוהים בדרך של קיום תרי"ג מצוות שהתגבשו במהלך הדורות. כך אכילת מצה נחשבת למצווה, ואכילת קניידלך לפולקלור.
אני מבין שאתה רואה בזה אחיזת עיניים (של י"ל), שמעמיד פנים (לשיטתך) כאילו זה לא אותו הדבר.

 

[גרי רשף]

עיקר שכחתי: בוודאי שאני מתווכח עם א"כ..

 

[אלי כ ה ן]

בטח כוונתך שתתווכח אם תמצא נושא-מחלוקת בינינו

אבל לפחות כעת אינך מתווכח איתי, הלא כן?

 

[u r i el]

אין כל אלמנט דתי באכילת קניידלך !!

לעומת זאת יש הנוהגים להחיל גינוני "חיבוב מצווה" כלפי התורה, הציצית, המזוזה וכד'. ההלכה איננה מחייבת זאת אולם היא מכירה במנהגים אלו ואיננה בזה להם כמנהגו של איש הרוח ליבוביץ ואנשי סיעתו. אל תדמה לו בזה ! לעתים, כאשר מתקבע ומשתרש מנהג פולחני, אפשר שיתקיים בו ה"כלל" מנהג מבטל הלכה, מה שמלמד שראוי בקרב אנשים מתורבתים לכבד מנהגים.

ניתן לומר בהכללה, שהתרבות הדתית של עם ישראל מתייחסת בכבוד ובהדר כלפי "חפצי-קודש", ונישוק הוא אקט שנכלל בגינונים אלה. הוא הדין לגבי פליטת צמד המילים "בעזרת ה' " או " אם ירצה ה' " וכיוצ"ב ביטויים המושתתים על מתן כבוד לניהולו של עולם ע"י הקב"ה ולא ע"י 'גבורת האיש' או הנהגת הגלגלים וגרמי השמים האריסטוטליים. כל הררי התרבות הכתובה של עם ישראל, מימות המקרא, חז"ל של המשנה, הגמרא והמדרשים, הפייטנים, הגאונים, אנשי הרוח והדת, פרשנים, משוררים, הוגים והמוני עם שמסרו נפשם על "קידוש ה' " בכל הזמנים וכיוצ"ב - כולם השתמשו בטרמינולוגיות אלה משום כבוד לאל עליון - עד שבא ליבוביץ והעז להפוך את אלהי המאמינים לפרינציפ לוגי/פילוסופי, חסר "ביוגראפיה" ולבוז ממרומי הקתדרה האקדמית שלו כחובש סמרטוט שחור מעל פדחתו על קונבנציה תרבותית של בני עמו. גם הסמרטוט הזה - מנהג הוא שכמעט רכש מעמד של הלכה.

יש הרבה מה ללמוד מליבוביץ. לא זה !

 

[אלי כ ה ן]

איפה גרי טען שיש אלמנט דתי בקניידלך?

בביקורתך - הבלתי מובנת לטעמי - כלפי גרי, אתה לדעתי סתם מתפרץ לדלת פתוחה. איזה קטע שבדברי גרי לא מצא חן בעיניך? אולי תצטט מדבריו, כדי שלפחות נדע מה הנקודה שכל כך קוממה אותך. הוא הרי בסך הכל טען, שיש הבדל איכותי בין מצוה לבין גינונים. אז הוא צודק, יש הבדל, לפחות בתודעתו של האדם הדתי. האם אתה חולק על כך, שבתודעתו של האדם הדתי, יש הבדל איכותי, בין שמירת שבת - לבין אמירת בעזרת ה' ונישוק מזוזה וכדומה? אם אתה חושב שיש דתיים שחושבים שאין הבדל איכותי, אז אולי תזכיר שמות, כדי שלפחות נדע. לפחות אני כן יכול לתת לך שמות של דתיים שמרגישים בתודעתם שיש הבדל איכותי: שמירת שבת היא חובה, אמירת בעזרת ה' - או נישוק מזוזה - הם סתם מנהגים בלתי מחייבים בעליל. הרי אתה עצמך ציינת אודותיהם - ש"ההלכה איננה מחייבת זאת", אז במה אתה חולק על גרי?

אגב, בשונה ממה שכתבת, מנקודת מבטו של האדם הדתי - מנהג אינו רשאי לבטל הלכה. אדרבא, ה"כלל" הוא שיש לבטל את המנהג כאשר הוא עוקר הלכה. אינני מכיר אפילו מנהג אחד, שהתאפיין בעקירת הלכה, ושהושאר על כנו ע"י הפוסקים. אדרבא, משנמצאו מנהגים כאלה, הם בוטלו מייד ע"י הפוסקים, ואם נשארו - אז נשארו רק אצל מסורתיים שאינם דתיים. לדוגמה, המנהג להדליק את הטלוויזיה אחרי קידוש ליל שבת, וכיוצא בכך.

 

[u r i el]

מי אמר שזה מה שגרי טען ?

גרי כתב את הודעתו בנימה צינית ביקורתית ( ... מצוות שחילונים נוטים להדר בקיומן: ... וכיוצ"ב. וראה הודעתו לעיל ).
בין היתר כתב: " ... ומה שמייחד את כולן - שלא מדובר במצוות אלא בפולקלור עממי לכל היותר.... "
מתוך משפט זה משתמע לאוזני שהוא למד מליבוביץ לבוז למנהגים פולקלוריסטים ( "פולקלור עממי לכל היותר" ) מסוג נישוק מזוזות וכד'. המנהג לבוז לגינונים אלו ואחרים פסול מאחר שהוא נוקט עמדה מתנשאת כלפי גינונים שמהותית ( מ ה ו ת י ת !! ) אינם שונים מכאלה שנתקבעו כהלכה, כגון למשל נענוע אגד ענפים או הפסבדו-הלכה של חבישת סמרטוט שחור מעל לפדחת גברית.

זהו. סיימנו בזה.

 

[אלי כ ה ן]

מי אמר שגרי בז לפולקלור? פרושך לדבריו לא-ודאי

זה שהוא כופר להכעיס ולתיאבון (כעדותו על עצמו), עדין לא אומר שהוא בז למעשי אחרים.

אתה טוען שאין שוני מהותי, בין מה שנתקבע כהלכה - לבין מה שלא. ובכן תלוי בעיני מי: בתודעתו של האדם הדתי (אשר רק מההבט שלה דן גרי) - יש שוני מהותי (!!), בין המנהג הבלתי מחייב - שלא לשבת/לעמוד בגילוי ראש, לבין ההלכה הפסוקה והמחייבת - שלא ללכת ארבע אמות בגילוי ראש (שולחן ערוך, חלק אורח חיים, סימן ב סעיף ו) ושלא לעמוד [בתפילת העמידה] בגילוי ראש (שם סימן צ"א סעיף ה) ושלא לברך בגילוי ראש (שם סימן ר"ו סוף סעיף ג). כיוצא בכך, בתודעתו של האדם הדתי (אשר רק מההבט שלה דן גרי) - יש שוני מהותי (!!), בין המנהג הבלתי מחייב - לנענע דווקא לפי סדר נענועי האר"י ז"ל - כלומר דרומה ואחר כך צפונה ואחר כך מזרחה ולבסוף מערבה, לבין ההלכה הפסוקה והמחייבת (שאגב מצויינת כבר בתלמוד שפסקיו מחייבים כל אדם דתי) - לנענע בסוכות את אגד ארבעת המינים שלוש פעמים קדימה ושלוש פעמים אחורה לכל אחת מארבע רוחות השמים (שם סימן תרנ"א סעיפים א,ט).

על כל פנים, דבר אחד ברור לי (גם אם עדין לא לך): שכאשר גרי מצא לנכון להבחין בין פולקלור לבין חובה, הוא התכוון לדון מנקודת מבטו של האדם הדתי, לא מנקודת המבט הפרטית של גרי או שלך או של חוקרי חוכמת ישראל ותרבותו.

 

[אלי כ ה ן]

אז אנו חלוקים בהערכתנו.

נדמה לי שהטיול לכותל הוא משהו חדש, לא?
מסע כומתה רלוונטי רק לאחוזים בודדים מקרב החיילים.
דחיפת פתק רלוונטית לדתיים ולמסורתיים, לא לחילוניים.