אין מה להשוות ברית בגיל 8 ימים לברית של גבר. לתינוק פעוט, (בהנחה שעושים סקר מדוקדק ושמים אותו בידיים מקצועיות ומנוסות בלבד) זה לא גורם יותר מאי-נוחות לימים אחדים. לגבר זה ניתוח כואב שלוקח זמן להחלים ממנו, וגם מבחינה רגשית- זה שינוי שצריך לעכל, בעוד שהתינוק עדיין לא מודע לגופו, ולכן אין לו קושי עם זה. איך אני יודעת? כי כשהבנים שלי היו במצוקה, הם בכו בכי מסויים, ואני יודעת לזהות ולהבדיל בין בכי של מצוקה לבכי רגיל של "אני רעב/לא נוח לי". בברית ואחריה, לא היה בכי של מצוקה (בברית עצמה כמעט לא היה בכי,היה אילחוש). כן, אני מדברת על החלטות יומיומיות, בשלל עניינים:בריאות, חינוך, ועוד ועוד. החלטות שיש להן השפעה מכרעת על חיי ילדינו, אולי יותר מאשר אם ישמרו על אותה פיסת עור או לא. בגדול, נראה לי, שההחלטה הזאת באה ממקום של רגש ואידיאולוגיה של ההורים(אצל מי שמל כמו גם אצל מי שלא מל). לכן מעניין אמנם לשמוע גישות שונות, אבל אף אחד לא צודק/טועה, אף אחד לא זכאי לטעון שהוא ושכמותו פועלים על-פי האינטרס של הילד, בעוד הצד השני לא נוהג כך.
