אני חייב לספר לכם מקרה אישי שקרה לי
למי שלא יודע, יש לי מספרה באשדוד, ואשדוד היא עיר שקלטה עלייה כמעט מכל מדינה אפשרית. יש אצלנו קיבוץ גלויות ענק. שעות העבודה שלי הן מ-9:00 עד 20:00 כשבאמצע אני עושה הפסקה בין 14:00 ל-16:00. יש לי לא מעט לקוחות ממוצא אתיופי, ואחד מהם הזמין תור לאחותו לתסרוקת בשעה 13:00. זו שעה די גבולית כי ב-14:00 אני כבר סוגר והולך, אבל בכל זאת קבעתי לה תור בשמחה. הגברת הגיעה ב-13:30 כשאני כבר מתכונן לסגירה, ואחרי שכבר לקחתי בחשבון שהיא לא מגיעה. בכל אופן אמרתי לה שאני מצטער אבל אני לא יכול לקבל אותה בשעה כזאת, כי אני תיכף יוצא להפסקה. היא התחילה להסביר לי שיש להם אירוע משפחתי ושהיא חייבת.. אמרתי לה שאני מוכן לקבל אותה ב-16:00 כשאני חוזר מההפסקה. היא נורא כעסה עלי וזרקה לי הערה מאוד קשה, שגרמה לי להרגיש שמישהו נועץ לי סכין בלב : "אני יודעת שאתה לא רוצה לקבל אותי בגלל שאני אתיופית" חטפתי את שוק חיי. היא אמרה את שלה והסתובבה ללכת, אבל אני לא יכולתי לשתוק לה על זה והלכתי אחריה. אמרתי לה : את לא מתביישת להגיד לי דבר כזה ? מאיפה בא לך הרעיון הזה ? את יודעת איך העלבת אותי עכשיו ?... היא המשיכה ללכת ואני נשארתי נסער וכעוס. אני האדם האחרון שאפשר להאשים אותו בדבר כזה. אני כל כך לא כזה ולא מייחס חשיבות למי האדם, מה מוצאו, מה צבעו וכו'.. הבחור שועבד איתי (ממוצא הודי ויותר כהה ממנה חחחח) ניסה להרגיע אותי כי הוא אף פעם לא ראה אותי יוצא מהכלים בצורה כזאת קיצונית. במחשבה שנייה ניסיתי להבין אותה. תיארתי לעצמי שהיא חוותה דחייה על רגע גזעני לא פעם אחת, ואולי זה מה שגורם לה להתהלך עם התחושה הזאת. נורא הצטערתי בשבילה שכך היא מרגישה, והלוואי ויכולתי לעשות משהו לתקן את זה.