ברכות לפתיחת הפורום

ברכות לפתיחת הפורום

האמת שחשבתי שבאמת אין לנו לקויי הראיה והעיוורים פורום שיאחד אותנו ברשת, והיה זמן שחשבתי בעצמי לבקש לפתוח פורום כזה, אבל משום מה מעילוצי זמן וגם מדיבורים עם חברים לא ממש יצא לי, אבל יופי שמישהו עקף אותי ופתח הפורום
שיהיה בהצלחה לנו
 
הסבלנות משתלמת.

אלרונד, ספר על עצמך קצת. מה מביא אותך לכאן? ובאותה הזדמנות - מה אתה חושב שהפורום יכול לתרום?
 
אבא של נעם

אני מאמין שפורום כזה יכול לתת הרבה ללקויי ראיה ועיוורים, אני יודע שאישית להרבה אנשים לא כלכך מובן המגבלה שלנו ואיך להתמודד איתה, ואני מדבר לא רק על אנשים שרואים טוב, אלא גם לנו הלוקים בראיתינו, אני אשמח שאנשים יוכלו לשבת פה ולספר ואולי גם לתת תמיכה לאחרים בעצם היותם כאן וגם מתוך חוויות החיים, להראות שאנחנו יכולים לעשות הרבה דברים גם אם זה נראה בלתי אפשרי. לגבי עצמי, תן זמן, יש לי כלכך הרבה דברים שאוכל לומר, ואין לי מושג מאיפה להתחיל
 
אין לך מושג מהיכן להתחיל?

תתחיל מההתחלה, זה תמיד הכי קל. נכון שפורומים באינטרנט בדרך כלל שומרים על דיסקרטיות. אתה יכול לספר על עצמך ועדיין לא לפרסם פרטים אישיים, ולא להזדהות. המעניין בסיפור יכול וצריך שיהיה החלק שבו תספר על ההתמודדות, על הקשיים ועל הפתרונות שמצאת לעצמך. מסיפור כזה יכולים אחרים ללמוד ולהשכיל, ובזה יהיה גם הרווח שלך. אחרי הכל, כמה הזדמנויות אנחנו מקבלים בחיים ללמד ולעזור לאחרים כל כך בקלות?
 
שמע, קל לך להגיד

אבל אני עברתי הרבה בחיים, תאמין לי שאם אני אתחיל מההתחלה זה יהיה מהגן חובה
אבל המציאות שטופחת לנו על הפנים התחילה אצלי באמת בתקופת הבית הספר, אבל גם בבית היה לא קל, ביחוד שההורים לא הבינו מה יש לי ואיך להתמודד עם זה, אז במקום להיות לקוי ראיה קשה הייתי גמלוני
אז מאיפה להתחיל?
 
ספר איך זה להיות גמל...

וברצינות: הדבר הזה האט אותך בחיים, או נתן לך כוחות אחרים? אגב, יש לך ילדים? מעניין אם ילדים שהוריהם לא הבינו איך להתמודד עם לקות יודעים בבגרותם לא לעשות טעויות כאלו עם ילדיהם שלהם.
 
בעיקרון זה האט משמעותית

ז"א התחלתי ממש לחיות חיים שאפשר להגיד פוריים ויצרניים רק אחרי גיל 30 לערך אבל עד אז עברתי כמה גילגולים שביניהם שירתתי בצבא בתפקיד מכובד אך כמתנדב, וגרתי בקיבוץ מסגרת סטודנטים לומדים עובדים, האם אני אדם טוב יותר ממה שהייתי יכול להיות אם לא היו לי הקשיים של חוסר ההבנה? לא יודע להגיד, אבל כשאני מסתכל על החיים שלי עד עכשיו אני יודע שאיפה שאני כרגע לא היה מתקיים אם הייתי אדם אחר, או אם הוריי היו יותר פתוחים וקשובים, ואני די מרוצה ממה שאני נמצא בו עכשיו. לגבי הילדים, יש לי ילדה בת שש מנישואין, ובת נוספת שנולדה לאישתי ולי לפני 3 וחצי חודש, קשה לי להגיד לך אם עקב מגבלותי אני יותר חכם מכל הורה אחר בדרכים הרגילות של חינוך ילדים, אבל אני יודע שאני סבלני הרבה יותר מאישתי, ובטח שבטח הרבה יותר מהרבה הורים שאני נתקל בהם יום יום, מצד שני אני מכיר הורים נפלאים שלא חוו בחייהם קשיים מתוך מגבלות, או מתוך כורח אחר. נראה לי שגם היכולת לחוות הורים נפלאים מראש הופכים את הילדים עצמם להורים נפלאים, להגיד לך שאני הורה טוב מהוריי? אולי, אבל זה מנקודת המבט השופטת מראש שלי, כי אני הייתי שם ואני סבלתי. אז אני מעדיף להיות פה וכרגע ההורה שמבין את הצרכים של הילדים שלי ולא לעשות את ההיפך ממה שההורים שלי עשו.
 
מזל"ט על הולדת הבת!

כיוון שאתה בכיר המשתתפים בפורום, אני מצפה ממך שתעלה תמונה שלה כדי שכולם יוכלו למחוא כפיים. מעניין מאוד לקרוא את מה שכתבת. מותר לשאול מה אתה עושה בחיי היום יום, ואיך השפיעה לקות הראיה על ההחלטה מה לעשות בחיים?
 
בגלל שביקשת כלכך יפה ../images/Emo13.gif

אני כיום עובד כמטפל הולסטי ומעסה. לפני כן הייתי טכנאי פיסי, שזה דרך אגב קיבל את התמיכה מהמדינה ושלחו אותי ללימודים בתחום, אבל מה שהם לא הבינו שלקוי ראיה לא יכול לעבוד בעבודה דורשנית כזו, ולכן נאלצתי לבחור בדרך אחרת ואת הלימודים ההוליסטים מימנתי בעצמי, ולמרות שדווקא מקצוע זה מתאים ללקויי ראיה דאז המדינה לא הכירו במקצוע כזה כמאושר ללימודים, להפתעתי היום הם כן מאפשרים ללקויי ראיה ללכת ללמוד על חשבון המדינה וזה טוב, אני יכול להגיד שהיום מתוך הבנה של מגבלותי והקשיים שהחברה עושה ללקויי ראיה הייתי בוחר במקצועות רפואה משלימה עוד הרבה מוקדם יותר.
 
שתיהם חמודות.

לגבי מה שסיפרת: לאט מידי ומאוחר מידי, אבל כל התקדמות במדינה הזו עוזרת בסופו של דבר.
 
קצת מוזר לי שקישרת לכתבה הזו

אולי אתה לא מבין בהבדלים בין הלקויות ראיה השונות אבל צר לי, בנאדם עם עין אחת עדיין יכול לנהוג... ולא נחשב נכה במדינת ישראל. לאומת ז"א 10 אחוז ראיה זה נכות ועיוורון...
 
אופס - אלרונד, טעות קטנה בידך.

אתה כמובן צודק שמי שרואה היטב בעין אחת רואה מצווין. אבל בישראל הוא כן נחשב נכה (אבדן ראיה מוחלט בעין אחת מקנה 30% נכות). אבל אין לאדם שרואה בעין אחת בלבד יכולת טבעית לאמוד מרחקים, כי בעין אחת רואים רק בשני מימדים. מהבחינה הזו זו לקות ראיה והיא דורשת התמודדות. לבחור להיות שחקן כדורסל במצב כזה זו החלטה יוצאת דופן, וסיפור ההתמודדות עם הלקות יכול למצוא אצלנו בית חם. אמנם אנחנו רק בחיתולים אבל נדמה לי שטוב נעשה אם לא "נשווה" בין הלקויות השונות, מי יותר ומי פחות נכה או עיוור. כל לקות ראיה דורשת התמודדות, ואנחנו כאן כדי ללמוד ולהתמודד.
 
האופס הוא של מפרסם הקישור

שלקח את הנכות שלי וחיבר לכתבה הזו, שיהיו בריאים הספורטאים, אבל כשבנאדם צריך להתמודד עם הלקות שלו ביומיום לא ממש מעניין אותו לדעת שיש מישהו שיש לו לקות מסויימת שבשביל לנהוג אין לו בעיה אבל בשביל להיות כדורסלן קשה לו מאוד, צר לי אבל בי זה פוגע שמשווים את הרמת ההתמודדות ביני לבין הספורטאי... ורק לידיעתך 30% נכות זה אומר שהבנאדם יכול להשתכר כי יש לו מעל 50% ראיה, לי יש 10% ראיה שזה אומר 100 אחוז נכות שנותן לי 75% יכולת השתכרות, זה אומר ש90 אחוז ממקומות העבודה בישראל סגורים בפני... הבדל גדול, אני לא רוצה לעשות פה מלחמות למי יש יותר גדול, אבל זה פוגע בי ההשוואה הזו שלספורטאי קשה כמוני...
 
למעלה