לא יודעת, אבל just in case...
ואני לא יכולה להבין את זה.
לא יכולה או לא רוצה?
מה כ"כ מסובך להבין ב-just in case?
נראה שחברתך מאמינה שע"י וויתור על אוכל ל-24 שעות פעם בשנה היא מייצרת לעצמה סוג של ביטוח ל-"עולם הבא" שהיא חושבת שאולי קיים.
היא עשתה את החשבון שלה, ורואה שהעלות תועלת של הפעולה הזו נותנת לה מאזן חיובי.
אפשר כמובן להתווכח שחשבון כזה מתבסס על נתוני בסיס שגויים, אבל זה לא קשור להבנה של העמדה שלה.
כאן בדיוק נכנס לתמונה
ההימור של פסקל.
זה רעיון פילוסופי של אותו פסקל - פילוסוף ומתמטיקאי מהמאה ה-17 שעל שמו נקראת היום שפת תכנות.
הוא טוען כך:
יש שתי אפשרויות: או שאלוהים קיים, או שהוא לא קיים.
ולאדם יש שתי אפשרויות: לנהוג לפי הדת (נוצרית במקרה שלו), או שלא לנהוג לפי הדת.
זה יוצר 4 תוצאות אפשריות:
1. אלוהים קיים ונהגת לפי הדת - זכית לגן עדן
2. אלוהים קיים ולא נהגת לפי הדת - נענשת בגהנום
3. אלוהים לא קיים ונהגת לפי הדת - לא קרה כלום, כי אין חיים אחרי המוות.
4. אלוהים לא קיים ולא נהגת לפי הדת - לא קרה כלום, כי אין חיים אחרי המוות.
אם פורסים את זה כך, הדבר ההגיוני לפי סטטיסטיקה הוא לציית לדת, כי גם אם טועים ואין אלוהים אז במקרה הגרוע לא מפסידים כלום.
לאומת זאת, אם לא מצייתים לדת, יש 50% סיכוי להגיע לגהנום נצחי, וזה הפסד נורא ביותר.
כמובן, בהימור של פסקל יש פגם שמשמש להפריכו:
הוא יוצא מנקודת הנחה שהדת הנוצרית היא היחידה והנכונה, ואם כבר, שרק הזרם הספציפי שלו מאותה דת (לנצרות היום כ-5000 זרמים) הוא הנכון.
הטיעון הנגדי להימור של פסקל הוא שבעולם יש מאות דתות, עם אלפי זרמים, שהתכתיבים שלהם סותרים אחד את השני, מה שאומר שאי אפשר לזכות בהימור הזה:
אם נפעל לפי דת כלשהי ואלוהים קיים, אז רוב הסיכויים שהוא לא האלוהים שלפי התכתיבים שלו פעלנו, ואז בכל מקרה הוא יתרגז ויזרוק אותנו לגיהנום.
בנוסף, להרבה דתות יש דרישות כבדות יותר מהמאמינים מאשר לחלק מזרמי הנצרות, כמו למשל הצום שהזכרת, ועל כן אנחנו למעשה כן מפסידים אם צייתנו לדת בחינם ובזבזנו את החיים היחידים שיש לנו.
וזו הדוגמה לחשיבה אנליטית אליה התכוונתי.
נכון, לא תצליחי לשכנע מאמין אדוק עם "הגיון", כי אמונה מתחילה היכן שהגיון נגמר, אבל אם תנתחי את המצב, תוכלי למצוא כלים להתמודד עם אותו מאמין והטענות שלו.
אני כן שונאת את העובדה שאני, בתור חילונית, במדינה שבה הדתיים הם מיעוט, צריכה להתאים את עצמי למנהגים דתיים.
למה קבעת שהדתיים הם מיעוט בישראל?
בדיקה מהירה ב-Wikipedia מראה
שנכון ל-2020 רק 43% מאזרחי ישראל היהודיים מגדירים את עצמם חילוניים.
כמובן, לא כל הדתיים תומכים בחוקים שאת מתנגדת להם, ואחת הבעיות כאן היא מערכת פוליטית שבורה עם ריבוי מפלגות שנותנת למיעוטים כגון חרדים כוח חקיקה לא פרופורציונלי.
בנוסף, יש הבדל גדול בין הגדרה ישראלית של "חילוני" לבין "אתאיסט".
הרבה חילונים שנוסעים בשבת ואוכלים חזיר עדיין מכבדים את הדת בתור סממן של העם היהודי.
הם פשוט משאירים לדתיים לשמור עליה, והם לא רוצים להפריע להם לשמור.
אז הם לא יבכו בגלל שצריך לעבור לאופניים יום בשנה, או בגלל שצריך למלא מקרר בלחם מראש. אולי חלקם ייסעו לאיזה כפר ערבי לאכול לאפה בפסח, אבל הם לא ישברו את המדינה כדי לדרוס את הדת.
במקום להיכנס לרכב ולנסוע 7 דק' עד ההורים, הייתי צריכה ללכת ברגל חצי שעה, להישאר שם לישון כי לא רציתי לחזור לבד בשעות לילה מאוחרות, וכל זה תוך שדופקים בי מבטים עקומים כי הלכתי עם בקבוק מים ביד וגם שתיתי ממנו מדי פעם.
מצער לשמוע. אני מבין שהוריך גרים בשכונה \ ישוב דתיים יחסית?
זה לא שיש חוק שאוסר לנסוע ברכב ביום כיפור. זה יכול להיות קצת קשה וצריך להיזהר אבל זה עדיין אפשרי.
כמובן, יש אזורים שבהם זה יותר בעייתי מאשר באחרים, אבל כאן זה כבר פחות עניין של חקיקה ויותר עניין של אוכלוסייה, מה שמחזיר אותנו לטענה הקודמת - הדתיים כאן עדיין רוב, וזה בהחלט יוצר חלק מבעיות של המדינה, אם כי מצד שני יש לזה גם יתרונות.
את כוח השליטה של הדת ניתן להפנות לכיוונים חיוביים, כגון ציונות והרצון להגן על הארץ, בין אם ע"י גיוס לצבא ובין עם ע"י יישוב התנחלויות.
ריקי ג'רבייס אמר משהו מעולה על אמונה באלוהים - שאדם מבוגר שמאמין באלוהים זה כמו אדם מבוגר שעדיין מאמין בסנטה קלאוס.
זו עוד דוגמה למקום שבו חשיבה אנליטית נכנסת לתמונה:
למה ילדים מאמינים בסנטה קלאוס?
למה, איך, ומתי הם מפסיקים להאמין?
אם נבין את הדברים האלה, נדע יותר טוב להתמודד עם דת ואנשים דתיים.