הי טורי מסטר
זה היה תהליך ארוך, ממושך ולא קל. צריך להבין שאצלנו ההתחלה היתה מנקודה הרבה יותר נמוכה, כי הילדה האשימה אותנו בכך שלא הגנו עליה מפני תקיפה מינית מקרוב משפחה - זה שלא ידענו בכלל על העניין, זה כמובן לא מהווה שום שיקול מקל בתחושה האישית. לכן היה צריך להתגבר על המון המון משקעים שחורים וקשים. נעזרנו גם בגורם מקצועי שהיה המטפל "מהצד שלה" (לא טיפול משפחתי אלא אישי). רק לאחר שהשיג את אישורה לכך הוא הפגיש אותה אתנו - ובמפגשים נאמרו דברים קשים מאד, שלא היתה לה יכולת להגיד לנו סתם כך. למזלנו היתה לבת גם חברה טובה, שעזרה לה מאד להבין שהורים זה דבר חשוב ושאנחנו אוהבים אותה - בהתחלה לא הכרנו אותה. אבל לפני הפעם הראשוני שבתנו התארחה אצלה ללילה דרשנו להגיע אליה הביתה ולפגוש אותה ואת אמא שלה - ואכן פגשנו ילדה נהדרת ומשפחה חמה ומקסימה, והיינו רגועים בהמשך. מה שחשוב בתהליך הזה לשני הצדדים: 1. כל צד צריך לכבד את הגבולות של הצד השני ולוותר איפה שרק אפשר. דוגמאות: - אם לך חשוב שלא ניכנס לך לחדר, אז תדאגי לסדר אותו פעם בשבוע. - אם את רוצה לצאת למסיבות, אז שנכיר מישהו מהמשתתפימ וחליט על שעת סיום מקובלת על שני הצדדים. - קרחת/בגדים קרועים/צבע בשיער/איפור מוגזם זה בסדר - כל דבר שהוא בלתי הפיך לא בא בחשבון - (קעקוע, סמים, פירסינג) 2. חשוב מאד להבליג לע עלבונות ולנסות להבין מה המסר מאחוריהם ולהגיב עליו ולא על העלבון - ברור שאני לא מלאך וגם אני יצאתי מהכלים לא פעם, אבל לפחות השתדלתי 3. לא לשמור חשבונות - אם כבר יש מריבה , אז לריב נקודתית ולא ללכת אחרוה עם כל ההסטוריה של כל המריבות הקודמות ("את אף פעם לא ...) 4. הכי חשוב: לקבל את השני כפי שהוא - והמסר הזה לשני הצדדים גם לאמא, שצריכה לקבל את בתה כפי שהיא עם הקשיים ועם ההתלבטויות, גם לבת שצריכה להבין שהוריה לא יהפכו פתאום לפנקיסטים. 5. והכי הכי חשוב - גם בימים הכי קשים כשנדמה שהילדה בכלל לא מקשיבה, לזכור לנסות לתת נשיקה, חיבוק, להזכיר לה שאוהבים אותה ושאנחנו תמיד כאן בשבילה - לעולם לא לסגור דלתות. גם במריבה הכי גדולה תמיד תמיד זה ישאר הבית החם שלך שאליו את יכולה לחזור. - בסוף , באיזשהו רגע, המסר מתחיל להקלט, ויש נסיונות חזרה לחיק המשפחה.
זה היה תהליך ארוך, ממושך ולא קל. צריך להבין שאצלנו ההתחלה היתה מנקודה הרבה יותר נמוכה, כי הילדה האשימה אותנו בכך שלא הגנו עליה מפני תקיפה מינית מקרוב משפחה - זה שלא ידענו בכלל על העניין, זה כמובן לא מהווה שום שיקול מקל בתחושה האישית. לכן היה צריך להתגבר על המון המון משקעים שחורים וקשים. נעזרנו גם בגורם מקצועי שהיה המטפל "מהצד שלה" (לא טיפול משפחתי אלא אישי). רק לאחר שהשיג את אישורה לכך הוא הפגיש אותה אתנו - ובמפגשים נאמרו דברים קשים מאד, שלא היתה לה יכולת להגיד לנו סתם כך. למזלנו היתה לבת גם חברה טובה, שעזרה לה מאד להבין שהורים זה דבר חשוב ושאנחנו אוהבים אותה - בהתחלה לא הכרנו אותה. אבל לפני הפעם הראשוני שבתנו התארחה אצלה ללילה דרשנו להגיע אליה הביתה ולפגוש אותה ואת אמא שלה - ואכן פגשנו ילדה נהדרת ומשפחה חמה ומקסימה, והיינו רגועים בהמשך. מה שחשוב בתהליך הזה לשני הצדדים: 1. כל צד צריך לכבד את הגבולות של הצד השני ולוותר איפה שרק אפשר. דוגמאות: - אם לך חשוב שלא ניכנס לך לחדר, אז תדאגי לסדר אותו פעם בשבוע. - אם את רוצה לצאת למסיבות, אז שנכיר מישהו מהמשתתפימ וחליט על שעת סיום מקובלת על שני הצדדים. - קרחת/בגדים קרועים/צבע בשיער/איפור מוגזם זה בסדר - כל דבר שהוא בלתי הפיך לא בא בחשבון - (קעקוע, סמים, פירסינג) 2. חשוב מאד להבליג לע עלבונות ולנסות להבין מה המסר מאחוריהם ולהגיב עליו ולא על העלבון - ברור שאני לא מלאך וגם אני יצאתי מהכלים לא פעם, אבל לפחות השתדלתי 3. לא לשמור חשבונות - אם כבר יש מריבה , אז לריב נקודתית ולא ללכת אחרוה עם כל ההסטוריה של כל המריבות הקודמות ("את אף פעם לא ...) 4. הכי חשוב: לקבל את השני כפי שהוא - והמסר הזה לשני הצדדים גם לאמא, שצריכה לקבל את בתה כפי שהיא עם הקשיים ועם ההתלבטויות, גם לבת שצריכה להבין שהוריה לא יהפכו פתאום לפנקיסטים. 5. והכי הכי חשוב - גם בימים הכי קשים כשנדמה שהילדה בכלל לא מקשיבה, לזכור לנסות לתת נשיקה, חיבוק, להזכיר לה שאוהבים אותה ושאנחנו תמיד כאן בשבילה - לעולם לא לסגור דלתות. גם במריבה הכי גדולה תמיד תמיד זה ישאר הבית החם שלך שאליו את יכולה לחזור. - בסוף , באיזשהו רגע, המסר מתחיל להקלט, ויש נסיונות חזרה לחיק המשפחה.