בת המצוה שהיתה לי...
אני לינור ואני קצת יותר מגיל 12 בשנה שעברה, כלומר בסוף שנת הלימודים חגגו לנו בבית הספר מסיבת סיום קצת יותר מענינת מכל שנה כי זו היתה שנת בת המצוה שלנו, ההורים היו מוזמנים כולם למסיבה הזו, ואנחנו הבנות התרגשנו מאוד, כי הרגשנו פתאום גדולות ויותר אחראיות למעשינו, וערכנו הצגה שלכל אחד היה תפקיד בהצגה זו, אני לינור, יכולה להעיד על עצמי שאני ילדה מאוד טובה וביישנית מאוד, אבל ממש, בקושי אני אומרת מה שיש לי על הלב, ובסוף מסיבת הסיום שנערכה והיתה מוצלחת מאוד ניגשו האמהות ונתנו את המתנה אותה הם קנו לבנותיהם, אמא שלי נתנה לי שרשרת פשוטה כזו מצופה בזהב אני ידעתי שזו שרשרת די פשוטה שאני לפעמים קונה אותה לחברות ביום ההולדת אבל לא ידעתי איך להגיב, הרי זה מה שאמא יכולה לתת לי, מה אני יכולה לעשות? לפתע הרגשתי כאב חד בלב, כל כך כאב לי על אמא שהיא לא יכולה להעניק לנו מה שהיא באמת רוצה. אני יודעת שהמצב בבית לא הכי קל שבעולם, יש לי עוד 9 אחים, וזה לא פשוט, אמא בת 47 והיא מאוד מאוד משתדלת, אבל כואב לי בלב וצובט לי נורא, אני לא היתי רוצה להיות במקום אמא שלי, שכל כך רוצה להעניק לילדים שלה והיא לא יכולה, ואני יודעת שיש מי שיגידו מי שקשה לו, אז שלא יעשה הרבה ילדים, זה לא נכון, כיף לנו כמשפחה, ואמא לא מחסירה כלום במה שקשור לאוכל, אבל אני חושבת שזו המדיניות שהשתנתה כאן ולא אמא אשמה בכך שיש לה עשרה ילדים. אילו אמא היתה רואה את זה, אני היתי רוצה לאמר לה שאני אוהבת אותה הכי בעולם.
אני לינור ואני קצת יותר מגיל 12 בשנה שעברה, כלומר בסוף שנת הלימודים חגגו לנו בבית הספר מסיבת סיום קצת יותר מענינת מכל שנה כי זו היתה שנת בת המצוה שלנו, ההורים היו מוזמנים כולם למסיבה הזו, ואנחנו הבנות התרגשנו מאוד, כי הרגשנו פתאום גדולות ויותר אחראיות למעשינו, וערכנו הצגה שלכל אחד היה תפקיד בהצגה זו, אני לינור, יכולה להעיד על עצמי שאני ילדה מאוד טובה וביישנית מאוד, אבל ממש, בקושי אני אומרת מה שיש לי על הלב, ובסוף מסיבת הסיום שנערכה והיתה מוצלחת מאוד ניגשו האמהות ונתנו את המתנה אותה הם קנו לבנותיהם, אמא שלי נתנה לי שרשרת פשוטה כזו מצופה בזהב אני ידעתי שזו שרשרת די פשוטה שאני לפעמים קונה אותה לחברות ביום ההולדת אבל לא ידעתי איך להגיב, הרי זה מה שאמא יכולה לתת לי, מה אני יכולה לעשות? לפתע הרגשתי כאב חד בלב, כל כך כאב לי על אמא שהיא לא יכולה להעניק לנו מה שהיא באמת רוצה. אני יודעת שהמצב בבית לא הכי קל שבעולם, יש לי עוד 9 אחים, וזה לא פשוט, אמא בת 47 והיא מאוד מאוד משתדלת, אבל כואב לי בלב וצובט לי נורא, אני לא היתי רוצה להיות במקום אמא שלי, שכל כך רוצה להעניק לילדים שלה והיא לא יכולה, ואני יודעת שיש מי שיגידו מי שקשה לו, אז שלא יעשה הרבה ילדים, זה לא נכון, כיף לנו כמשפחה, ואמא לא מחסירה כלום במה שקשור לאוכל, אבל אני חושבת שזו המדיניות שהשתנתה כאן ולא אמא אשמה בכך שיש לה עשרה ילדים. אילו אמא היתה רואה את זה, אני היתי רוצה לאמר לה שאני אוהבת אותה הכי בעולם.