בת שנתיים מתגעגעת לאחיה

[mother cat]

גם אבא שלו קורא לו ככה...

 

[מנסה ומתנסה]

אוהבת לקרוא אותך, ועדיין....

החתלתול הזה מאוד צורם גם לי.....

 

[azaria]

בתחילת הפורום, לילדי כולם היו כינויים

היה השרוך, והפרימדונה, דובוני ,בונבוניירה, אנרכיסט ושאר כינויים.
גם אז היה דיון על האם זה טוב או לא טוב לכנות ילד כך או אחרת.
אני עדיין בדיאה כמו אז, שהורה המכיר את הילד ואוהב אותו - כל כינוי שיבחר יהיה טוב, נכון, מתאים, ומקובל עלי. גם אם לאזניים שלי זהיהיה צורם.

זכור לי למשל שאבי התפלא וממש גער בזוגתי כדיברה על הבת הקטנה שלה בכינוי חיבה שיכול להתקבל גם כמשהו לא הכי מחמיא. משהו כמו מפלצונת (אפילו קוצר לפעמים בחיבה למיפמף וכדומה)

 

[mother cat]

הרעיון של האות הראושנה מעולה - תודה!

אימצתי ובזה אשתמש מעתה והלאה.
אני מודה שתוך כדי הכתיבה בה הוזכרו שמותיהן זה הפריע לי, אבל לא היה לי רעיון טוב לכינויים אז פשוט הלכתי על זה. אבל אות ראשונה בלבד זה מעולה.

 

[mother cat]

אבל למה???

זה נאמר בהכי אהבה שבעולם...
אני מאד אוהבת חתולים (יש לי שלושה בבית), ונראה לי כל-כך טבעי שאם אני חתולית משהו באופיי, אז הילד שלי הוא חתלתול (אני מדברת איתו באנגלית וקוראת לו KITTEN). מה משתמע לא טוב מזה? בעיני חתול זו חיה נפלאה - אוהבת, אך שומרת על פרטיותה, מתפנקת ומתלטפת... אמהות חתולות הן מדהימות - חוויתי את החתולה שלי ממליטה ומגדלת גורים וזו היתה חוויה מדהימה. אני יודעת שלא כולם אוהבים חתולים, אבל בשבילי זה ממש לא משהוא שנאמר אפילו בציניות (למרות שאני חוטאת גם בזה...) - אלא באמת מאהבה.

בכל מקרה בשימוש המסויים הזה של כתיבה בפורום - לא מרגיש לי נוח להשתמש בשמו האמיתי, אז הכינוי מרגיש לי יותר נוח (אני צריכה למצא כינויים גם לגדולים של בעלי כי לא נוח לי השמוש בשמותיהם פה, אבל אני מודה ששם יותר קשה לי למצא כינוי שלא יצרום לאף אחד ולא יגרור מטח ביקורת על זה שאני קוראת להם בכינוי כזה או אחר כי הם לא הילדים הביולוגיים שלי, וכו').

 

[mother cat]

וכמובן תודה - גם אני נהנית לקרא אותך

אני לומדת המון ממך, גם כאנחנו לא במאה אחוזים מסכימות

 

[mother cat]

יש לי חברה שקוראת לבת שלה קרפדה...

והיא האמא הכי אוהבת בעולם (והילדה יפיפיה ברמות - אין שום דבר קרפדי בה...)

 

[azaria]

קידמת אותן ישר למוסד, הא?(עדיף מבית הנשיא...)

 

[גאיה04]

בת שנתיים מתגעגעת לאחיה

יש לי ילדה בת שנתיים ויש לה אח בן 9 מנישואים קודמים של אביה.
הילד נמצא אצלנו פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני והם מאוד מחוברים.
הילדה שלי מתגעגעת לאחיה ומרגישה בחסרונו, וגם שואלת עליו כשהוא לא נמצא. (אומרת את שמו, היא עדיין לא מדברת במשפטים). כשהוא מגיע היא בסוג של סערת רגשות: שמחה, התרגשות, לא עוזבת אותו וכד'. בנוסף, היא פיתחה לאחרונה חרדת נטישה בעיקר כלפי אבא שלה.
האם נתקלתם במקרה דומה? יכול להיות שחרדת הנטישה שלה קשורה לחוסר הוודאות לגבי מתי ולכמה זמן תראה שוב את אחיה?

 

[מנסה ומתנסה]

נתחיל מהעובדה שהוא לא חתול, הוא ילד....

אבל כשאת קוראת לעצמך אמא חתולה, יותר נראה לי מאשר
לקרוא לילד שלך...
אז אולי בגלל הסטיגמה - גם אם הכינוי מאוד מחמיא, הרי שהוא
לא כזה כל הזמן - לפעמים הוא חתול, לפעמים כלב, לפעמים אריה,
לפעמים נחש...
ולבסוף בגלל שלא הוא בחר להיות חתול, אלא את....
אבל שוב, בעיקר בגלל שהוא ילד...

 

[mother cat]

אבל אם הייתי קוראת לו "חמודי"

זה לא היה מפריע, נכון? למרות שלפעמים הוא חמוד, ולפעמים הוא מעצבן, ולפעמים הוא שובב, ולפעמים אני רק רוצה שילך לישון כבר...

זה שם חיבה, ובעיני כמו כל שם חיבה אחר. אני גם קוראת לו לפעמים Pumpkin Pie והוא ממש לא כתום ואכיל...

ואם אני אקרא לו "הילד", התחשב בעובדה שכבר למדתי שלדעתך בן 14 הוא גם ילד, איך אני מבדילה בין שני הילדים בכתיבה? והאמת, מתחיל ממש להמאס עלי כל הזמן לכנות את האחד "הבן שלי" ואת השני "הבן של בעלי"....

אני מודה שאני קצת מופתעת מכמות הזמן וההודעות שאנחנו מקדישות למשהו שהוא בעיני סמנטיקה. למה זה כל-כך חשוב איך אני קוראת לילד זה או אחר מעל דפי הפורום? את באמת חושבת שאני אוהבת אותו פחות כי ככה אני מכנה אותו? האם התובנות שלנו לגבי התנהגות, בעיות, נסיונות לפתור, וכו' לא יותר חשובים?

 

[מנסה ומתנסה]

אוקי, רק כתבתי שלי אישית זה מפריע...

(גם חמודי וגם PUMPKIN)....

לדעתי בן ה- 14, או בן ה-? יכול לתרום להבנת מצבים...
או לאמץ את השימוש ב"בית הנשיא"...

בכל אופן, זו רק דעתי...

 

[mother cat]

לקח לי דקה להבין את עניין בית הנשיא

 

[mother cat]

איזה יופי שהיא אוהבת את אחיה ככה!

אני מקווה שזה הדדי - זה נפלא בעיני. אני מודה שאני כל פעם נפעמת מכמה החתלתול שלי מת על האחים הגדולים שלו, ועוד יותר על כמה שהם אוהבים אותו (למרות שציפיתי להמון גילויי קנאה שלא התממשו!).

את יכולה קצת יותר לפרט על חרדת הנטישה שאת רואה?

אני יכולה לאמר לך שאצלי הילדים הגדולים גרים אתנו כל הזמן, ובכל זאת החתלתול כל הזמן שואל עליהם. באופן כללי הוא אוהב לעשות "ספירת מלאי" ולדעת איפה כולם נמצאים. זה מתחיל מ"איפה אבא? איפה איתי? איפה יעל?" ונמשך גם לחקירות על ילד שבילינו איתו בגן שעשועים. אחרי בוקר אחד שבילינו עם חברה שלי והבת שלה בחופשת פסח (הוא לא פגש אותן לפני כן מימיו...) שבוע שלם שמעתי "איפה גלי? איפה רונה?" כל הזמן. אולי זה פשוט שלב שהם עוברים ולא קשור לזה שהאח לא נמצא אתכם כל הזמן?

וגם לגבי הבעל - החתלתול שלי מגיל 0 מעדיף את אבא. כיום שהוא וורבלי הוא פשוט אומר לי "לא! אני רוצה את אבא!", ורק לעתים רחוקות נצמד אלי ולא מוותר עלי. לא יכולה להגיד לך שאני לא נעלבת, אבל ברור לי שזה גם כי אבא יותר כיף - משתולל, מפנק, יותר ליברלי בממתקים - ואני זו עם הגבולות.

אני לא יודעת אם תרמתי לך משהו במה שכתבתי. על פניו נשמע לי נפלא שהיא אוהבת את אחיה הגדול. הייתי מנסה פשוט לתמלל לה כל הזמן את מה שהיא מרגישה ולדאוג כמה שיותר לשגרה של מתי הילד מגיע אליכם. משהו בסגנון של "את מתגעגעת ל-X? נכון, גם לי הוא חסר. אבל היום יום ראשון ואת יודעת שביום שלישי הוא יהיה פה. ואז תוכלי לשחק איתו כל אחר-הצהריים...". לתת לילדה איזה שהוא דרך לבטא את הרגשות שלה, להבין שהם לגיטימיים, ולתת לה עוגן של מתי הוא יבוא.

אגב יש אפשרות שבימים שהוא אצל אמו הוא יוכל להתקשר ולדבר איתה כמה דקות? נגיד בשעה קבועה, להגיד לה לילה טוב? החתלתול שלי בגיל שנתיים כבר זיהה יפה מאד קולות בטלפון ותמיד חייך כשמשהו שהוא אוהב התקשר...

 

[גאיה04]

תודה. זה הדדי והיא מדברת איתו לפעמים.

 

[azaria]

לא מומחה אבל נשמע לי נורמאלי

ילדה קטנה שאח שלה בא והולך,מופיע ונעלם... בטח שזה קשה ומבלבל מבחינתה.
במיוחד כשבגילה אין לה תפישת זמן מי יודע מה.
הוא יבוא מחר. בשבת הבאה. אולי לעולם לא - בטח נשמעים לה בערך אותו הדבר.

ובכל זאת, מה שאתם תשדרו לה, ככה היא תקבל את הדברים.
תגידו לה שוב ושוב, ובכל מיני צורות שונות, שהוא הולך ובא. שהוא יבוא בעוד שתי לילות. ביום של המנגנת בגן. תמיד ימשיך לבוא. כמו שאבא/אמא הולכים לעבודה ואז תמיד חוזרים. כמו שהשמש שוקעת בערב ותמיד זורחת מחדש בבוקר שלמחרת (והנה למדנו מיליםחדשות! זורחת,שוקעת,למחרת... איזה חיים יפים יש בגיל הזה!)

ועוד ועוד חזרות על אותו רעיון במילים שונות, בדרכי הסבר שונות, ואולי גם בצורות ממש מוחשיות. למשל להדביק לוח שבועי על המקרר ולסמן ימים עם ובלי האח, ואז ביחד עם הילדה, כחלק מהרוטינה של הבוקר בודקים בלוח האם הוא אמור לבוא היום או עוד כמה ימים נשארו (או לילות, אמבטיות, או כל אמצעי ספירה שהיא מתחברת אליו).

אולי לסמן לה כבר בבוקר על ידי כך שהבובה המסויימת יושבת במקום המסויים שמסמן האם האח יגיע היום.

איזה כיף לכם שאלה הבעיות אצלכם. החיבורים האלה של אחים שאינם גרים באותו בית לא תמיד קלים. יפה שהם כל כך חשובים זה לזו. (אגב האם זה הדדי?גם היא חשובה לו?)

סימן נוסף לקשרים הבריאים אצלכם במשפחה המורכבת הוא עצם זה שקראת לו "אחיה" ולא כל מיני חצי-אח, אח חורג, הבן של אבא שלה, ושאר פטנטים מרוחקים.

 

[גאיה04]

תודה. זה מאוד הדדי וגם הוא מגדיר אותה כאחות.

 

[מנסה ומתנסה]

מאוד מתחברת לתשובה שלך....

 

[mother cat]

ניסחת בצורה הרבה יותר ברורה את מה שניסיתי להגיד

ואני שמחה שאתה חושב שזה שהם קוראים לעצמם אח ואחות זה סימן חיובי - כי ככה זה גם אצלי. הילדים של בעלי ב-100% רואים בחתלתול אח שלהם, ואין לי ספק שהוא רואה בהם אחים גדולים (ונערצים...).

 

[azaria]

אז אשריכם גם אתם, על האחים.