טוף, הסיכום שלי -
בשבוע הזה כמו בקודם, מחלוקות טואטאו במהירות תחת שטיח הארוחה, החברותא ואולי גם צו הימים, שהפוליטיקה עוד לא זיהתה.
חמישה משתתפים: שניים מאשקלון, אחד מרחובות, אחת מקיבוץ חצור ואחד פליטה שנעה ונדה בין בתים.
- עמית מאשקלון, מבית הורים מפואר, עובדת אצל גיא פינס, דבר שמטורטר לנו ללא הרף ע"י קריינות הליווי. לא בשלנית, והבישול שלה מנותק לגמרי מהשורשים התרבותיים שלה. הכל מהאינטרנט. לפי התוכנית היא חצויה לגמרי בין זהותה התלביבית המובהקת לבין זהותה האשקלונית [צ'חצ'חית, העז עמרי לומר לה.] שלא ברור אם היא מעוינת בה אם לאו.
- בשל נושא מזרחים-אשכנזים שהועלה ללא הרף על השולחן – מזרחית
- חן מקיבוץ חצור. ריטה סיכמה מצוין, הכל במקום, אבל אין תיבול. וזה די מוזר כשמבשלים אוכלים תאילנדי שהוא עז בטעמיו. אצלה משה מצא אבק, בובות עירומות [שלא נדע. אצלו החולצות מסודרות: חיילים, חיילים] לא אהבתי את חיתוך הדיבור המתיילד, הזכיר לי נשים אמריקאיות או גננת. האוכל אסתטי. אשה מקסימה, פתוחה, רגישה וישירה יחסית. ואשכנזיה.
- משה מאשקלון, מוצג בעזרת אחד הדימויים הכי גבריים ועוצמתיים – יחידת עורף, יחידת חילוץ. הוא מכיר את מה שהוא מכיר, והוא נותן לדברים להיאמר ללא טקט רב, אבל הקבוצה הכילה את זה, כי יש בו משהו נחמד, ואוהב אדם אמיתי. הוא היחיד שהתעסק בנושאים בוערים, מבחינתו: תעמולת כזב מתמשכת של "קיבוצים עשירים" "אדמות מדינה במיליונים" אשכנזים לא יודעים לבשל, כנראה. אבל את עמרי הגיי הוא הכיל במהירות רבה. אוכל מחובר היטב לשורשיו.מזרחי
- עמרי תלאביבי שעבר לרחובות מפאת בעיות פרנסה. או איך הגדירה אותו עמית בדיוק אכזר: פלורנטין בואכה רחובות. הורות משותפת עם גברת, פרנסה, לא ברור מאיפה ושמחתי שהוא בעדינות הוריד את משה מהדאגה האבהית לפרנסתו ולחייו. אולי אהיה סטריאוטיפי, אבל בעונה הזו, זה ה-גיי השני שהעלה את רף הבישול. כמו אצל חן ועמית, שם לא ראיתי איזה חיבור "מעמיק" למורשת התרבותית, גם הוא לדעתי מנותק. אמנם הוא הכין חלבה ולבנה וניסה להכין פיתות, שאלה סימני דרך של "מטבח ישראלי עכשווי". לא הלך לו, לדעתי בשל זלזול בפרטים, כמו "זמן אפייה, זמן התפחה". אבל האוכל שלו קיבל 30 נקודות. אשכנזי?
- ריטה, הפליטה מניר עוז, שמארחת בלית ברירה בבית בנה בתל אביב. שוב, האירופאים האלה מלמדים את הילידים איך באמת מבשלים ולא משחקים עם אוכל סתם. לאוכל יש שורשים תרבותיים עמוקים. עוד לא ראיתי שף מתראיין שלא מצהיר שלמד מאמו ומסבתו את מלאכת הבישול. כך יוצרים אוכל חדשני, לא מטיקטוק או משחקים צמחוניים. בטח אשכנזיה, לבנה משוודיה.
משה וריטה שני המבוגרים הבהירו חד משמעית – שורשים הם בסיס לבישול איכותי ומעולה. נכון, אצל משה זה נפל בשל "אגו נפוח" מדיי ואי הבנת האורחים, אצל חן בשל היומרה לבשל "לא ישראלי" ואצל עמית – שטחיות תלביבית טיפוסית, זלזול בכל דבר שאינה מכירה ולא נחשב "נכון" במעגלים החברתיים בהם הם סובבת.
סה"כ ייצוג מענין של החברה הישראלית:
מזרחי שמרן, ליכודניק עם נפש גדולה, הומו צעיר ומודרני, נערה מודרנית שעדיין גרה אצל ההורים וקיבוצניקית שהתמסדה לטובת הנאות הבורגנות ומתנדבת משבדיה שנשארה. המתנדבת שלנו חזרה לארצה עם בן משפחה.
כמו שכתבתי בפתיחה – ה"שטח" מצביע על כך שכאשר מחלוקות לא מולהבות ע"י מקצוענים, כמו קיבוץ-עיר פיתוח, שחור-לבן, צ'חצ'ח, הן נפתרות די מהר.
