גבולות

סמסרה1

New member
השמיים הם הגבול

היי אישה אחרת השמיים הם הגבול - אני לא מאמינה שזה תופס לגבי ה כ ל. גבול - מילה זאת אומרת המון דברים. אם הייתי חוזרת אחורה אזי היום הייתי מציבה לבן שלי גבולו. דבר נוסף, היום למשל לא אתלבש כפי שנהגתי להתלבש עד לפני זמן לא רב, כי יש גבול לכל תעלול. יש גבולות בכל מיני תחומים בחיים. הרבה גבולות, לא? יש גם גבול בין מדינות.
 
"מילה זאת אומרת המון דברים"

זו גם ההרגשה שלי לכן כל כך מעניין לקרוא מה אחרים חושבים ומרגישים. אין לי מושג במה אני רוצה לגעת בשלב זה. שותקת וחושבת
 

Deerest

New member
גמישות

זהו מקום שאם תלחצי עליו בעדינות וברוך, בהתמדה ובנחישות, תגלי שהוא זז.
 
איזה חמוד!

ככה כי בא לי
זה מקסים
 
התמדה ונחישות יש לי

וגם עדינות ורוך אבל כנראה שלא מספיק עדינות ורוך כי לצערי הגמיש לא כל כך גמיש והתזוזה כל כך איטית שאני כמעט מוותרת נגעת עמוק עם המשפט שכתבת רוצה להרחיב על העדינות והרוך? רוצה ללמוד
 
אומרת הרבה...

מילה שיכולה לספר את סיפור חיי, שזורה לאורך שנים וגם היום. אני תמיד בודקת אותו, את הגבול, ממששת טוב טוב, ו... הופ עוברת לצד השני...משייטת,למעלה מעל להרים הגבוהים, יורדת למטה לכבישים והביבים, נשרטת, נחבטת, בוכה צועקת, ועולה למעלה עם הצפורניים עם חיוך חדש על השפתיים. כשאני חוזרת חזרה,לגבול שבין מציאות להזייה, הוא לא אותו הגבול ואני כבר לא אותה ההזייה. היום אני מחפשת גם מגרש טוב, חוץ מגבול.
 
"סיפור חיי"

מדהים! מילה שנוגעת בכולם ולכל אחד/אחת היא אומרת משהו אחר וזה מאוד מעניין
 
אביבה

המגרש שלי מצויין...הוא מגודר לתפארת הבעיה שלי זה עם אלה שלא טוב להם עם מגרשים....לא מרגיש להם הגדר...והם אנשים טובים
יש לך עצה איך לעזור להם וככה אעזור לעצמי.
 
האמת

שלאחרונה אני יושבת כמו דחליל במגרש שלי לא עוזרת יותר...לא רוצה מה את אומרת?
 
בוקר טוב אישה

לפעמים "לא לעזור" זו עזרה מאוד גדולה. למי את עוזרת בעצם, כשאת עוזרת להם? דחליל זה לא רע לפעמים, כשזה קורה לי, אני אסירת תודה, ולעיתים גם יורדת דמעה.
 
צודקת

הגעתי לזה אחרי שסיימתי לקרוא את הספר "ריקוד הכעס"...ספר מעולה...אפשר להגיד ששינה את חיי....הספר שיכנע אותי סופית שבני אדם לא משתנים....כל אחד צריך להציג את העמדה שלו/שלה ולעמוד מאחוריה....הכללל יסתדר לפי זה. הבעיה ששינוי דפוס התנהגות זה תהליך כואב,ארוך ומיגע. אבל משתלם מאוד.
 
קראתי מאמר באתר החדש של מיקי

הוא כותב שם (המפה היא לא הטריטוריה ולכל אחד יש את המפה שלו). " אם לכל אחד יש את האמת שלו, וזו האמת המוחלטת, אני יכול להפסיק להשקיע כל כך הרבה אנרגיה בלשכנע, ללמד, לתקן, לעזור, לשנות, לנתח ופשוט לקבל כל אחד ולהכיל אותו באמת שלי" המפה,האמת המוחלטת..... לא יודעת.... עדיין מגרש, טריטוריה מדבר אלי יותר אני צריכה שיסבירו לי מה ההבדל?
בתודעה שלי אני יותר נלחמתי להסביר את עצמי מאשר רציתי לשנות אותו ולא, שלא תטעי....אני מדברת על מקרה אחד יחיד ומיוחד.
המאמר של מיקי לחיות בפשטות
 
המייאווו ....זה שלי,

אז בבקשה, למצא מהיייר פיתוי אחייר... אני חושבת שחתולים באמת יודעים למתוח... גם את הגבול. אפשר לפתוח שרשור ללא גבול על המילה גבול משהו כמו קו גבול, אין גבול, זהירות גבול, ועוד כל מיני אם בא לכם... והשרשור בכלל התחיל עם משהו אחר... שימו לב כמה נעים להגרר וכמה קשה להיות ממוקד. בכל מקרה אני בעד המייאווו.
 
המיאוו שהוצאתי,היה בהשראה שלך

אני עוקב באדיקות אחרי כמעט כל מה שנכתב כאן(מקווה שאת בעד..),ונראה לי סביר לסיים במיאוו,בלי לתכנן,אלא בספונטאנית שנשענה על הזיכרון לטווח הקצר,מחר זה בטח היה משהו אחר. אני אוהב להיות מקורי,ולא אוהב לשכתב אחרים,זו היתה רק מילה,ובבדיחות. לעניננו,אני רוצה להיות ספונטאני,ולא לחוץ,כי ממש עכשיו לא יוצא לי הרצון לשוחח על זה,אבל זה יקרה,אם לא מצידי אז מצידו...(ד) וזה נעים להיגרר,מה זה נעים? משכר...מת על זה,נשבע. דיסו.
 
אני יודעת, וזה משמח

חשוב לקרא את כל מה שנכתב כאן... לא הבנתי על מה לא יצא לך הרצון לשוחח, שיקרה מצדך או מצידו של (ד). לפעמים נעים להגרר, ולפעמים לא. תלוי מי מוביל.מה מוצע בתור מנוף גרירה... כדי להגרר חשוב שיהיה אמון במי שמוביל. נסיון והתנסות רבים איתו/ה ועמידה במכשולים ואתגרים. רק אח"כ אפשר להניח את הראש על הכתף ווואללה, להגרר בדיוק כמו שכתבה הבחורה על ה"פוסטמה". דיברה אל ליבי. מאוד.
 
למעלה