גברים במטבח

Gilliana

New member
גברים במטבח

לפני 30 שנה היה מאד נדיר לראות גבר במטבח, אלא אם כן הוא היה שף במסעדה או בבית מלון. המטבח היה נחלתן הכמעט בלעדית של הנשים ואילו כיום - נדמה לפעמים שהגברים הם השולטים במטבח. האם זהו עוד סממן של העידן המודרני או שמא הגבר המבשל הוא תוצר של העידן המודרני, שבו האשה כבר לא יושבת בבית ועוסקת במלאכת גידול הילדים והבישול?
 

אלמרה

New member
איי גיליאנה... הרמת לי לוולאי!

אמתין לתגובות ואגיב... ויש לי מה לומר...
תודה לך!
 

אלמרה

New member
טיזר לגירוי הבלוטות... (לא מתאפק..)

פסח, מצה וללא מרור - מי שרוצה יכול ליהנות אפילו ממצות השמש שקעה לה לפני כמה דקות. השקיעה המרהיבה נצפית מצדו המערבי של הבית במלוא הדרה, למעט השלב האחרון של ההחלקה האיטית ונהדרת כל כך של כדור הזהב הזה למעמקי הים הכסוף. לפני כשעה, העיר אותי צליל הטלפון מתוך תנומת היופי שלאחר ארוחת הצהרים בעוד קרני השמש הנעימים מלטפים אותי בהציפם את חלל הבית. ש', אותה אני מכיר בינתיים רק דרך האינטרנט, העירה אותי כדי לספר לי כי היא חושבת עלי (ואיזה בוסט לאגו?) ובהשפעתי גם היא החליטה שמוטב לשטוף כלים לאחר ארוחת הצהרים, ולא להזניח את הכלים בכיור. (תאמין? יצא לי לדבר אתה כמה פעמים ולמשך ככמה שעות, ועוד בטרם התראינו, כבר הצלחתי לפרט את תמצית ה"אני מאמין" שלי – והיא כבר מושפעת לטובה). ש' עושה רושם טוב ואנחנו נדברנו להיפגש, בקרוב מאד. היא ספרה לי כי היא עומדת לצאת וכי כרגע אכלה עוגה כשרה לפסח. "אין דבר", עניתי והחלטתי לספר לך מה אני מעדיף לעשות ממצות בפסח. אני לא, ממש לא שומר כשרות. לא בפסח כמו גם לא בשאר ימות השנה אבל מקפיד תמיד לפני החג לרכוש חבילת מצות קטנה. השנה היו לי קשיים רבים לבחור מבין המוטאציות השונות של מצות, שעמדו לבחירה על מדפי הסופרמרקט. רכשתי שלושה סוגי מצות, אחת מהחבילות, לשמחתי מהסוג הסטנדרטי ללא תוספות "העשרה". התחרות בשוק גורמת לחידוד היצירתיות של יצרני המצות אפילו, וזו מביאה למדפים מצות שבמפורש נראות כמצות לכל דבר ועניין אך אזהרה המנוסחת בעדינות רבה, מבהירה כי על אוכל מצה זו אין חלה מצוות "מצה" בפסח. יעני חארטה לכל דבר ועניין מהבחינה הדתית. אז הנה שני דברים טובים וקלים להכנה ממצות רגילות ללא תוספת ביצים, או סיבים תזונתיים וכד'. ש' אכלה עוגה כשרה לפסח ואני רצתי להכין לי עוגה לא כשרה לפסח אך עשויה ממצות. כל שעשה את העוגה שלי לא כשרה הוא טבילתן של המצות ביין נסך (זה שהוא כל כך טוב ולכן אסור על היהודים). טבול 4-5 מצות ביין אדום מתוק עד כמה שאפשר (הכי מתוק שאני מכיר הוא יין "מרסלה" שיוצר ביקבי כרמיזן בבית לחם, אך לא צריך ואפילו רצוי שלא להרחיק לכת עד כדי כך). הטבילה צריכת להיות בכלי שטוח ולא עמוק מדי ורק בכדי לגרום למצות להתרכך כמעה ואין כוונה שינטפו יין. העבר מצה אחת למשטח קשיח כגון קרש חיתוך, ומרח שכבה דקה מאד אך אחידה של חמאה על פני כל שטח המצה. (הוצא את החמאה מהמקרר מראש ודאג לריכוכה לפני כן). על פני שכבת החמאה, מרח בנדיבות ממרח שוקולד המשמש בדרך כלל למריחה (שוקולד "השחר" שאני משתמש בו – הולם מאד את הצורך הזה). הנח על גבי מצה זו את המצה הבאה וחזור על מריחת החמאה והשוקולד וחוזר חלילה. תן לעסק לנוח במקרר כשעה. כל שנותר הוא לבצע חיתוך ה"עוגה" בצורה יפה. השתמש בסכין חדה שחוממה קלות, ובצע את המצות לאורך קווי הפרפורציה לקבלת 4 רצועות. את הרצועות חתוך בזהירות לשתיים-שלוש חתיכות שוות והנה לך מספר מנות עוגה. אם תצליח לחתוך את הרצועות בחיתוך אלכסוני ליצירת מעויין – זכית! יש לך כעת "פצצת אנרגיה" מתוקה ועתירת קלוריות – בתיאבון! ואיך תעבור את חג הפסח ללא "מצה בראיי"? כל מי שדם פולני זורם בעורקיו, או מי שנושא לפחות מספר גנים שמוצאם שם, מכיר את פשטידת פירורי המצות שהיו אבותינו אוכלים בתיאבון בחג הפסח. עיקרה של פשטידה זו, הוא מיחזור שברי מצות או שימוש במצות שעתידות להיזרק בלאו הכי. והנה הדרך להפיק תועלת ואפילו ליהנות ממצות ולא רק בפסח. בקערת פלסטיק שבור ארבע, חמש מצות לפירורים קטנים אך לא לקמח מצה. צוק עליהם חלב בכמות שתיספג כולה ולא תותיר עודפים. הוסף 50 גרם חמאה מומסת (לא רתוחה) או במצב צבירה קרוב לנוזלי. בזוק טיפ-טיפת מלח ושתי כפות סוכר. פזר צימוקים לפי הטעם. שבור אל תוך הקערה שתי ביצים גדולות או שלוש בינוניות וערבב קלות את התוכן כולו לקבלת עיסה לחה והומוגנית. חמם מחבת משומנת קלות על אש בינונית. צוק את תוכן הקערה אל המחבת רק כאשר המחבת חם. פזר בכף עץ את העיסה בצורה שווה לקבלת שכבה אחידה של פשטידה עגולה. לאחר מספר דקות תבחין כי שולי הפשטידה משחימים קלות. זה הזמן להניע את המחבת ביד מיומנת כדי להפריד את הפשטידה מהמחבת ללא ניתוקה או שבירת צורתה (מה שיעיד כי הקדמת לפני שהצד התחתון התקשה דיו שלא לדבר על האמצע). משהפשטידה נעה בחופשיות ושוליה שחומים, נסה להציץ לאמצע ואם גם שם הצבע השליט הוא חום, הפוך את הפשטידה בתנועה אחת זריזה (רצוי בתנופה באוויר כפי שעושה טבח מיומן, אך גם בצורה סטנדרטית תוך שימוש בכף עץ הולך) ותן לפשטידה לנוח על צידה הזה ולהתגבש היטב. בתוך שולש דקות יש לך פשטידה אשר נאכלת בעודה חמה והמהדרין זורין עליה סוכר בעת ההגשה (מנה יכולה להיות משולש המכיל רבע פשטידה). רק זכור כי: "מצה בריי" - מצה, מבוטאת בצ' צרויה ובריי, ב' דגושה ור' פתוחה.
 

Gilliana

New member
אני מצטרפת להמלצה! ../images/Emo45.gif

יוצא פשוט חבל על הזמן - הן המצב בראיי והן העוגה!
 

צלליתה

New member
דעה אישית

אני חושבת שבעידן המודרני יותר מדי נשים עסוקות במחשבות על דיאטה ולכן אינן נהנות מאוכל: לא מהאכילה ולכן גם לא מהבישול. גברים לעומת זאת, לפחות עד שמגיעים לגיל שהם היסטרים בעיניני כולסטרול וכו, עדיין אוכלים בתאבון. לכן במטבחים רבים נמצא את הגברים הרעבים מבשלים. (אני אישית נורא אוהבת לאכול, אבל מבשלת בכיף רק למי שאני אוהבת)
 

אלמרה

New member
תובנה אישית שלי...

בעוד בעברי לא הייתי מסוגל לזכור מה אכלתי בארוחה האחרונה.. לאחר כמה שלבים ותהליכים - היום אני מבשל מהנאה וכעת מבין בכל הקשור בהכנות לקראת (חישובים של כמויות ועריכת הקניות ולבד מהבישול עם העריכה והאיזון של המנות וכיו"ב) ובניקיונות ושטיפה הכלים תוך כדי (חשוב מאוד!!!) ואחרי... וכמובן מבשל רק למי שאני אוהב... וחסר להם אם הם לא אומרים לי מה דעתם האמיתית. ו... כן, גם מחמאות מתקבלות בהנאה גלויה... וללא סוכר או כולסטרול, בלי עודפי צמיגים, נו טוב, מודה שלאחרונה יש עלי 3-4 ק"ג שאין-לי-מושג-מנין-באו, אבל הם בדרך החוצה, אני מאוד נהנה גם לאכול. וחסר למי שלא יזכור מה בשלתי לכבודו.
 

Gaby48

New member
שלום שלום לכולם...... ../images/Emo140.gif

קוראת וקוראת אותכם... מחייכת מידי פעם..... אבל הפעם... אלמרה, אי אפשר שלא לענות לך....
חחחחחח מז'תומרת... "חסר למי שלא יזכור מה בישלתי לכבודו"...... אני !!!
5 דקות אחרי הארוחה - כאילו כלום לא היה..... תמיד מחפשת משהו טעים..... ולא חשוב עם זו היתה ארוחה דשנה עם מנה ראשונה, שניה ואחרונה.... אולי מחמאות תקבל.. אך את המתוק תמיד אחפש... ובלי שום קשר לנושא שהועלה כאן, אני לא אוהבת את המטבח, אף פעם לא אהבתי והכל אני עושה רק כדי לצאת ידי חובה. כנראה כשחיפשתי חתן....
פיספסתי את הבשלן...
היום, כשרוצים ארוחה מיוחדת, אני מיד ליד הבן מתייצבת
ואומרת, אני העוזרת
הוא מכין, הוא מבשל, הריחות משכרים האוכל עוד יותר טעים. זה הכל ממטבחה של אמא ל-
בנים. גבי
 

אלמרה

New member
../images/Emo140.gifגבי ברוכה הבאה!!!

והעונג כולו שלי לברך אותך על ה"אומץ" לכתוב... כאילו מה? חששת שבגלל שאת לא אוהבת לבשל נכעס עלייך? להיפך! הבן שלך זכה ב-ג-ד-ו-ל למתנה שקודם כל את לא מפריעה לו "לעשות לך בלגן במטבח", כן ככה היתה מסתיימת בילדותי כל פעם שניסיתי לטגן חביתה או משהו... ולא רק שאת לא מפריעה לו אלא עוד מתייצבת עזר כנגדו! ואם לי לא רק שלא היתה דוגמה אישית טובה בבית, ואמי לא אהבה שעושים לה בלגן במטבח, הרי שגדלתי עם תובנה שפשוט "יש אוכל" ואוכלים ות בי מעולם לא ראיתי עוזר או אפילו מוריד כלים מהשלחן... לא טרחתי להבין מי מתכנן את התפריט ואת מספר הסועדים, לא למדתי שבארוחה אמורות להיות מספר מנות ורצוי שהטעמים, הצבעים והריחות יתאימו וישתלבו. לא הבנתי את ערכה של הישיבה סביב שולחן הארוחה כמקום מפגש של הנאה לסועדים. פשוט היה אוכל ואכלתי ושבעתי ולא זכרתי אפילו מה בא אל פי ומשום כך, מה גדול היה השוק שלי ביום אחד כשהתכוננתי בביתו של חבר לקראת מבחן והוזמנתי לארוחת הערב בה התברר לי פתאום ש: סדר הישיבה בכלל קבוע! לכל סועד יש הזדמנות לספר מה עבר עליו באותו יום. לא נוגעים באוכל עד שהארוחה מוגשת וכ-ו-ל-ם יושבים והאמא מברכת לתיאבון. יש מפית אישית של כל בן משפחה ואחת ל"אורח". והכי הכי הכי אהבתי והוקסמתי: מודים לאמא שבישלה בתום הארוחה ומציינים מה אהבו במיוחד. משפחה ייקית זו, היתה לי אבן דרך, השפעת אותה ארוחה לא היתה מידית, אבל לימים, בנסיבות שהוליכוני בחיי עד הלום, אני הבשלן ואני מבשל לא לפני ש... אני טורח לתכנן את התפריט על פי מספר הסועדים ולא אחת מצאתי את עצמי מצייר את המנה ומתחשב בצבעים של מרכיביה. אני מי שיוצא לשוק ולסופרמרקט ובוחן בקפידה את הירקות והפירות ובכלל מתרשם מהמוצרים המוצעים ולעיתים אף משנה את התפריט על פי מה "שצדו הציידים". אני מקלף ושוטף ומטגן ומבשל ואופה וקוצץ ומתבל ומשקיע את כל המרץ היצירתי והייצרי שלי. אני שוטף את משטחי העבודה והכלים מספר פעמים במהלך העבודה כדי שלא "יהיה לי בלגן במטבח"... מציץ במתכונים וספרי בישול אבל הטאצ' הסופי הוא שלי ולי בהחלט מספיק לומר "קמצוץ/קורט מלח" או "כמה שנכנס". אני טועם ובוחש ומשפר טעמים, אני לא מניח לשום תבשיל להתבשל XX דקות ומפקיר אותו בידי מי שכתב את המתכון (גם אם היה זה אני). אני מקפיד בעריכת השלחן, בכלים הנאים, פרחים ונרות לא יחסרו לעולם. אני גם מי שמפנה מהשלחן ושוטף את הכלים ולא אוהב שבאים לעזור לי במלאכה זו. הנגר הכין אמנם תשתית למדיח כלים למרות הוראותי שלא לעשות כן, אבל אין ולא יהיה מדיח כלים אצלי ושטיפת הכלים היא תראפיה בפני עצמה... כל מה שאני מצפה הוא רק דבר אחד: "היה טעים, אהבתי את ה... במיוחד את המנה ה... אפשר לקבל את המתכון?" מהיום בו חלה בי התפנית המשמעותית הזו, רק התחלתי להבין את העולם ההוא שבו חייתי פעם, ואת חוסר החשק של אישה שלא אוהבת לבשל ולגהץ וכד'... ומאותו יום אני יודע שאישה פשוט לא נוצרה להיות במטבח, יש לה הרבה מה לתרום גם שם אבל רק אם היא עושה זאת מרצון ואהבה (וזה קורה) ורק אם הגשימה את עצמה בשטחים אחרים. ומי שלמד להעריך אישה תחילה כבת אדם ולא להזדקק לפונקציונאליות שלה (כולל במטבח) יודע, כמה קשים היו חיי נשים בעידן הקודם, ומה טוב ומה נעים יהיה אם יקדימו אחי הגברים וילמדו ויתכוננו לעידן המודרני.
 

Gaby48

New member
אוהו אלמרה..... איזו תגובה....

ובכן יש הרבה בדברים שאתה מספר לנו. אני כילדה בבית, כמוך אף פעם לא התייחסתי למטבח כמקום "לבקר" בו אמי ישבה בבית והיא זו שדאגה לכולנו. האמת היא שאף פעם לא ניסיתי להכנס ולעזור - זה לא עניין אותי. כבית דתי - יום שישי היתה הארוחה המשפחתית, כן, לכל אחד מקום קבוע ליד השולחן, זמירות לפני האוכל, קידוש - וארוחת הערב. אבי נהג תמיד להודות לאמי על הארוחה ואנחנו כילדים פינינו את השולחן, לא שטפו כלים בשישי כי זה היה אסור אבל שטיפה קלה להוריד שיירים.... בתור נערה בוגרת תמיד חיפשתי את החברה לארוחות שלי, הייתי מזמינה חברים בכל הזדמנות ובחברותא - הכל נראה נחמד ונעים. אומנם לא היו כללים ומקומות קבועים - אך היה הרבה צחוק ושובבות נעורים. היום, כשיש לי משפחה, נכון, לכל אחד מקום קבוע, כולם מסדרים את השולחן לפני הארוחה, יש מפיות, יש סידור שולחן קבוע, יש ארוחות קבועות בכל ערב. אצלנו בבית נקבע (יחד עם הילדים, אצלנו בבית כל כלל נקבע עם כולם) כל ערב כולם צריכים להגיע הביתה לארוחת הערב, לא חשוב אם היא ארוחה כבדה או סתם ארוחה קלילה חלבית, כולם יושבים סביב לשולחן ומעבירים חוויות מאותו היום, מספרים בדיחות, צוחקים קצת על אמא "שלא מבינה" תמיד את העוקץ בבדיחה האמריקאית, - אוירה משפחתית כייפית. ולמה סיפרתי לכם כל זאת? אני חושבת שלכולנו יש המון מטרדות היום, רצים בעבודה, דואגים לפרנסה, הילד חולה, הילד צריך ספריה, פה מישהו חולה, פה צריך לעזור לשכן..... כל היום אנחנו בריצות..... מגיע הערב, זו השלווה המשפחתית שלנו, כולם ליד השולחן - נהנים מהמשפחה. שיהיה לכולנו יום נפלא גבי
 

אלמרה

New member
Sounds good to me!

אכן בית אידיאלי ואווירה אידילית היתה מנת חלקך בילדותך ונראה שכך גם המצב בביתך שלך... מה שאני לא הבנתי הוא רק: 1) עוזר לך לבשל או לא עוזר לך? 2) סוחב את הסלים מהשוק? (נניח שאילו היה לכם שם שוק, היה עוסר לך?) 3) שוטף את הכלים כלומר מכניס למדיח ולוחץ ON? מה מי? - האיש שלך!!! למה באיזה עולם את חיה?
 

אשדודיה

New member
אולי הבישולים שלי לא משו ...

אבל חכה שתטעם את הנשיקות שלי:))) ככה רשום במגנט שעל המקרר:)) פעם זה היה בושה שגבר יעשה כלים או יעמוד במטבח שלא נדבר על להחליף טיטול לילד:)אני הייתי נשואה לטבח שבמפורש אמרו לו בזמנו, אל תפגיןם כישורים שהאשה לא תתפוס עליך טרמפ...צריך לתפוס את האשה קצר...הוא תפס כ"כ קצר שנשאר לבד:) היום עם הקידמה יש יותר פתיחות וגברים מתחילים להגשים את עצמם גם בין הסירים לתאוות החיך של האשה:))יאמי יאמי אני מעריצה גברים שמבשלים(אולי בגלל שהבישולים שלי לא משו) העובדה שאשה נושאת בנטל הפרנסה רק תורם לעובדה שהגבר מעורה יותר בענייני מטבח ובית:) קרן:)
 

pikov

New member
סממנים

אני כבר מבשל שנים רבות, עוד לפני שהגברים הפכו מודרניים. היכן זה "משבץ" אותי?
 

Gilliana

New member
כגבר שהקדים את זמנו כמובן!

ויש לי עוד דוגמה, מאבי ז"ל - שהיה טבח יוצא מן הכלל. הוא היה זה שתמיד בישל בבית והמאכלים שלו - ללקק את השפתיים! במיוחד בפסח! אבל כמה כאלו היו לפני שלושים ואפילו עשרים שנה, וכמה יש כיום?
 

s h o o s h a

New member
אז והיום

גם 'אז' היו גברים בשלנים שעמלו וטרחו והכינו מטעמים אלא שכמו בהרבה מצבים ואירועים, לא ראו אותם. הגברים העדיפו לעשות דברים בשקט ובצנעה, בעיקר בשל הסטיגמה שעלולה היתה, חס וחסה, להתלוות אליהם באשר למידת גבריותם. היום להיכנס לבית ולראות גבר מבשל וטורח במטבח אינו בגדר נס חנוכה אלא דבר שבשיגרה. ההבדל לא נעוץ בגבר הבשלן אלא במידת הפתיחות שהיתה קיימת אז וקיימת היום.
 

pikov

New member
סטיגמה?

הייתי סטודנט בשנות השבעים. את מיטב הסעודות הייתי מבשל לחברה או לידידה ואף אחד מהן לא פקפקה בגבריותי ואני לא ראיתי בכך סטיגמה. להיפך, זה היה גימיק חיזור מופלא.
 

אשדודיה

New member
פיקו שאלה,:)

מאיזו עידה אתה? בגלל שאצל האשכנזים זה היה בסדר גמור:) אבל מרוקאי שיעמוד בין הסירים? או שיקום לעזור לפנות שולחן? ולא רק מרוקאי:) ספרדי מצוי:) בכל אופן ככה התרשמתי אז:)
 

אלמרה

New member
זה בסדר פיקוב...

גם לי יש חצי אשכנזי ובשל כך אני לוקח 2 אנטיביוטיקה כל יום...
 
למעלה