מה זה "להתחייב" ? לומר בחופה שנישאר לנצח ? הרי זה אחד הדברים הכי לא חשובים בזוגיות. בנות חושבות משום מה שנישואין ישמרו עלייהן מכל רע. אבל גם כידועה בציבור יש זכויות משפטיות שמגנות אם חס וחלילה יש צורך בזה ולמה שבן "יפחד" לגור עם בת זוגו ? לא נתקלתי בבעיות כאלה בחוג חברי
משותפים, אלא במשהו עמוק יותר - פחד ממחוייבות רגשית. אבל שוב - כפי שאמרו לפניי - יש כאלה ויש כאלה. יש לי ידידים שרק מחכים למצוא מישהי ולהתחתן ויש כאלה שרק המילה אהבה מבריחה אותם לצד השני של העולם. וכמובן - כנ"ל עבור בנות.
אז ככה: לא, בנות לא חושבות שנישואין ישמרו עלייהן מכל רע. אבל... אנחנו חיים לפי חוקים. אתה לא התקבלת לאוניברסיטה בלי מבחן פסיכומטרי, נכון? לא קיבלת תעודת בגרות בלי ללמוד בבית ספר... אז למה בכל מה שקשור בזוגיות זה מתחיל: חתונה לא חשוב וכו' וכו'. מעניין שעל זה שחתונה זה לא חשוב מדברים בעיקר רק בנים... אבל נשאיר את זה לפסיכולוגים. לבנות (ברוב המקרים) חשוב באמת הטקס עצמו. כי זה: 1. יפה 2. מרגש 3. לא עושים את זה כל יום (יש כאלה שמתחתנים פעם בחיים). אה, וכן לומר בחופה שנישאר לנצח. כי אין בזה שום דבר רע. כי אם אתה אוהב ומתכוון להיות עם הבן אדם הזה כל החיים - למה לא להגיד?
על בגרות ויתרתי (אז אני כניראה לא בוגר) ועל האוניברסיטה ויתרתי (את השכלתי אני רוכש בדרכים אחרות ולא כמו ח"כ פרץ) אז גם פסיכומטרי לא עשיתי ואני גם רווק אז מעולם לא נישאתי או התגרש. בקשר לחתונה אני לא אוהב את הטקס ולא את המסמכים בארמית והאמת היא שגם לא את האוכל (אמרתי פעם שאני מעדיף ללכת עם זוגתי ל 300 ארוחות ולא להזמין 300 איש לארוחה אחת). אני לא מטיף לאנשים שלא יתחתנו (או שלא יעשו בגרות/אוניברסיטה). זה מתאים לי וככה אני חי. לעומת זאת לגבי מגורים וחיים משותפים אני קופץ בשמחה וכן, עם כל אחת מבנות זוגי חלמתי שזה ישאר לנצח אבל לא הצלחתי. אולי בעתיד זה יקרה (או שהאופנוע יקרב את הנצח)
כי בנות הזוג שלך מגיעות לשלב בו הן רוצות יותר מלגור ביחד ומבינות שאיתך זה לא יקרה... מאחלת לך למצוא את האחת שלך (שתרצה לגור איתך או להיפך.. שתצליח לגרום לך לשנות את דעתך בשבילה).
שוב הסקת מסקנות לא נכונה. יש לי תאומות וחייתי עם אימן כמה שנים טובות לפני שהן נולדו וגם אחרי זה וזה ללא חופה וקידושין ולא כתוצאה מטעות. אז כניראה ש "חתונה" ו "מיסוד" רשמי בניירת הם לא בעייה כלל. ומסתבר שהייתה לי את האחת וגם אחרייה היו ה "אחת" אחרות (וגם לפנייה) והדעה שלי היא רק על הטקס והמילים המפוצצות של "התחייבות" ולא על הרעיון להיות עם מישהי יחדיו לנצח. הרבה גרושים וגרושות לא היו רוצים "להתחתן" שוב כי הם מבינים את תפיסתי בנושא הרבנות. אבל מכאן ועד להסיק שלא רוצים זוגיות שתשרוד כמה עשורים טובים הדרך רחוקה.
קראתי את מה שכתבת בעיניים טרוטות מחוסר שינה וזה היה: אני אפילו מתנגדל לסקס, כפי שהוא היום, כדת וכדין... אמרתי לעצמי, או שהבחורה עברה שטיפת מוח בודהיסטית, או שאני לא יודעת מה.. אבל עכשיו נרגעתי...
מה אני חושבת על זה... טקס חשוב לי. לא דיברתי על טקס דתי אגב... מבחינתי גם טקס חילוני זה בסדר גמור. כי אין לי שום זיקה לדת. כל טקס לדעתי נותן משמעות אחרת ליחסים\זוגיות וכו'. אולי זה יותר מקרב? אולי זה יותר מרגש? לא יודעת. אבל הרגשה אחרת מ"סתם לגור ביחד וללדת ילדים" זה כן
ילדים זה לא "סתם לגור ביחד וללדת". ילדים זה הרבה יותר מכל טקס. והבעייה בישראל שטקס חילוני מכפיף אותך לרבנות כזוג נשוי (בעצם גם ידועים בציבור אפשר לגרור לרבנות אם מתחשק למישהו להכניס אותם לתמונה) שזוג נפרד אם אין ילדים יש טיפה ויכוח ואז אפשר למחוק את הטלפון מהזיכרון וזהו (לא מדבר עכשיו על עניין הרגשות וכו') מספיק שיש ילד אחד והזוג נשאר משפחה לנצח. יש על מה לריב ולהתווכח כל החיים. (לא חייבים כמובן ומומלץ שלא אבל.........) אז ילד זו ההחלטה החשובה ולא את מי מאכילים איפה ועל איזו גרסה של ניירת חותמים. ואני עשיתי את ההחלטה ההיא בשמחה (ילדים).
אם יש ילד זה ממש לא אומר שזוג נשאר משפחה לנצח... אני גם לא טוענת שטקס מבטיח משפחה לנצח..רק שבעיניי זה דבר חשוב. זה הכל יש לך זכות לא להסכים איתי...אני במצב רוח טוב היום... ככה שהרווחת
הם כן נשארים משפחה !!! יש ילד, יש לו אבא ואמא. גם אם הם לא זוג יותר וגרושים/פרודים וכו' עדיין יש להם משהו משותף שממשיך להזדקק להם. ושיגמור ביה"ס הם יבואו לטקס ושתהייה לו יולמולדת הם ... ושתהייה לו בר/בת מצווה או כל טקס אחר הם יהיו שם כמשפחה שלו. והם תמיד יהיו משפחה מדרגה ראשונה שלו בקיצור כן !