משחקים הם פגם.
תמיד מתרצים את המשחקים כרצון להראות אתגר, או כהגנה מפני פגיעה רגשית. למה? למה לא להיות אמיתיים? האם אלו שמשחקים מרגישים עד כדי כך נחותים שהם צריכים לשחק את הקשים להשגה? האם ה"אתגר" הזה מועיל במשהו? האם אי אפשר להראות שאנחנו לא זולים גם מבלי "לשחק"? את המשחקים אני משאיר לילדים.
תמיד מתרצים את המשחקים כרצון להראות אתגר, או כהגנה מפני פגיעה רגשית. למה? למה לא להיות אמיתיים? האם אלו שמשחקים מרגישים עד כדי כך נחותים שהם צריכים לשחק את הקשים להשגה? האם ה"אתגר" הזה מועיל במשהו? האם אי אפשר להראות שאנחנו לא זולים גם מבלי "לשחק"? את המשחקים אני משאיר לילדים.