על ספורט, פערים וחינוך
תודה על הנושא המרתק שהבאת!
החזרת אותי אחורה לילדות ולגיל ההתבגרות. מצד אחד, עסקתי במחול באופן אינטנסיבי מגיל צעיר ועד הגיוס לצבא, כך שהייתי בדיוק בספקטרום הנשי הקלאסי. עמידה מול מראה בבגד גוף שעות על גבי שעות מדי יום וכל המשתמע מכך. אני דחפתי את עצמי לשם בגיל 4, אני מניחה שהטריגר היה חברות בגן שלמדו בלט. מעולם לא כיוונו אותי לתחום נשי פחות וקשה לי לדמיין את עצמי מצליחה בתחום אחר. אבל אולי זו טעות בחשיבה שלי.
מאידך, מגיל צעיר מאוד הפריעה לי ההפרדה בין בנים ובנות, וביסודי התחלתי לרוץ עם הבנים בשיעורי הספורט (וייאמר לזכותו של המורה לספורט ז"ל שהסביר לי שיש הבדלים פיזיולוגיים - שהוא גם אפשר לי לנסות ועודד אותי מאוד על כך). אחר כך שיעורי הספורט כבר הופרדו, אבל זכורות לי תחרויות כפיפות בטן עם הבנים בתיכון
באמת מעניין לחשוב מה היה קורה לו מישהו היה מכוון אותי לאומנויות לחימה או ענף אחר פחות נשי. על מה שקורה בענפים הנשיים שכל כך מחוברים למראה החיצוני יש לי בטן מלאה (pun intended) ועד היום אני נכנסת ללחץ כשנדמה לי שאני יורדת במשקל.
מה שהבאת כמחנכת, אינדיאנית, יחד עם הרפרנס של יערה לילדי הגן שלחו אותי להרבה חשיבה על דור העתיד, כאשת מקצוע שמעניינה לקדם השתתפות של ילדים ומשפחות בעיסוקי פנאי משמעותיים, ומבחינתי ספורט הוא אחד ההכרחיים שבהם בעולמנו.
אני עובדת בין השאר בגן ילדים בחינוך המיוחד. והבוקר הגננת הזמינה אותי לחשוב איתה איך לדון עם הילדים בנושא הבריאות. היא חשבה על תזונה, אבל אני מיד הוספתי "פעילות גופנית!" ועכשיו יש לי יופי של מחשבות על חינוך לספורט והבדלי מגדר. יהיה מעניין.
אז אני כבר מיישמת, וגם כבר מתחילה לחשוב לאן אני לוקחת את הג'ורנל קלאב מכאן בחודש הבא
.
תודה אינדיאנית, ולכולכן!
תודה על הנושא המרתק שהבאת!
החזרת אותי אחורה לילדות ולגיל ההתבגרות. מצד אחד, עסקתי במחול באופן אינטנסיבי מגיל צעיר ועד הגיוס לצבא, כך שהייתי בדיוק בספקטרום הנשי הקלאסי. עמידה מול מראה בבגד גוף שעות על גבי שעות מדי יום וכל המשתמע מכך. אני דחפתי את עצמי לשם בגיל 4, אני מניחה שהטריגר היה חברות בגן שלמדו בלט. מעולם לא כיוונו אותי לתחום נשי פחות וקשה לי לדמיין את עצמי מצליחה בתחום אחר. אבל אולי זו טעות בחשיבה שלי.
מאידך, מגיל צעיר מאוד הפריעה לי ההפרדה בין בנים ובנות, וביסודי התחלתי לרוץ עם הבנים בשיעורי הספורט (וייאמר לזכותו של המורה לספורט ז"ל שהסביר לי שיש הבדלים פיזיולוגיים - שהוא גם אפשר לי לנסות ועודד אותי מאוד על כך). אחר כך שיעורי הספורט כבר הופרדו, אבל זכורות לי תחרויות כפיפות בטן עם הבנים בתיכון
באמת מעניין לחשוב מה היה קורה לו מישהו היה מכוון אותי לאומנויות לחימה או ענף אחר פחות נשי. על מה שקורה בענפים הנשיים שכל כך מחוברים למראה החיצוני יש לי בטן מלאה (pun intended) ועד היום אני נכנסת ללחץ כשנדמה לי שאני יורדת במשקל.
מה שהבאת כמחנכת, אינדיאנית, יחד עם הרפרנס של יערה לילדי הגן שלחו אותי להרבה חשיבה על דור העתיד, כאשת מקצוע שמעניינה לקדם השתתפות של ילדים ומשפחות בעיסוקי פנאי משמעותיים, ומבחינתי ספורט הוא אחד ההכרחיים שבהם בעולמנו.
אני עובדת בין השאר בגן ילדים בחינוך המיוחד. והבוקר הגננת הזמינה אותי לחשוב איתה איך לדון עם הילדים בנושא הבריאות. היא חשבה על תזונה, אבל אני מיד הוספתי "פעילות גופנית!" ועכשיו יש לי יופי של מחשבות על חינוך לספורט והבדלי מגדר. יהיה מעניין.
אז אני כבר מיישמת, וגם כבר מתחילה לחשוב לאן אני לוקחת את הג'ורנל קלאב מכאן בחודש הבא
תודה אינדיאנית, ולכולכן!
