ג'ורנל קלאב - מבט מגדרי על תקצוב הספורט בישרא
(מעלה את הפוסט כמה שעות לפני כי מחר צפוי להיות יום עמוס מאד)
הרקע לפוסט הזה הוא נייר עמדה של מרכז אדווה* שנקרא "משנות את חוקי המשחק: מבט מגדרי על תקצוב הספורט בישראל" שנכתב על-ידי ולריה סייגלשפר ופורסם בנובמבר 2012.
הדו"ח מביא שלל נתונים הנוגעים להשתתפות של נשים ונערות בענפי הספורט השונים, דרכי התקצוב, הקריטריונים והנהנים מהם. מתוך מגוון הנתונים שבדו"ח אני רוצה להדגיש את הקריטריונים לזכאות לתמיכה תקציבית על-ידי מועצת ההימורים ואיך הם מנציחים את המצב הקיים של חוסר השוויון.
תקצוב וקריטריונים לתקצוב
תקציב הספורט בישראל מורכב משני גורמים ציבוריים עקריים – מנהל הספורט ומועצת ההימורים.
מינהל הספורט – מתקצב תחומי פעילות שונים בשנת 2010 הנתח הגדול ביותר הוקצה לפעולות ותמיכה בספורט ועמד על יותר מ-77 מיליון ש"ח. אחד הפרויקטים היותר מוכרים של מינהל הספורט הוא פרויקט אתנה.
מועצת ההימורים – מתקצבת איגודים, אגודות ומרכזי ספורט בהתאם לאמות מידה שקבע משרד הספורט. תקציב של כ-170 מיליון ש"ח בשנה מתוכם 68% מיועדים לענפי לספורט קבוצתי, 31% לענפי ספורט אישיים ו-1% לספורט נכים.
קריטריונים לזכאות לתמיכה:
1. הישגיות - מיקום הענף בליגה הבינלאומית, והישגים בינלאומיים.
2. מדד מספרי - מספר הספורטאים הרשומים באיגוד, מספר הנבחרות ומספר הליגות בענף.
3. עלות הענף - עלות הציוד הנדרש לפעילות הענף, עלות שכירת המתקנים הנדרשים לפעילות הענף והיקף הפעילות הבינלאומית של הענף;
4. אהדת הענף בציבור - מתייחס בין השאר למספר המשתתפים בענף, למספר צופים בענף, למספר התחרויות, ולסיקור הענף במדיה;
5. מקצועיות - מספר ההכשרות והשתלמויות של מנהלי האיגודים, והמאמנים, מספר המאמנים בינלאומיים, פרסום בינלאומי.
משקלם של המדד המספרי ואהדת הענף בציבור ביחד הוא 50% ואילו יתר הקירטוריונים מתחלקים ב-50% הנותרים.
קריאה ביקורתית
• השאלה הוא שעל בסיסה מתקיים הדיון – ספורט לאלופים או ספורט לאלפים. האם זה בכלל תפקידה של המדינה לתקצב ספורט כזה?
• האבסורד בקריטריונים, הביצה והתרנגולת – במצב הקיים יותר גברים עוסקים בספורט ומתעניינים בספורט מנשים. אלו הם שני הקריטריונים המשמעותיים ביותר בזכאות לתמיכה ממועצת ההימורים ולפיכך קביעת שני הקריטריונים האלו כמשמעותיים ביותר מנציחה את המצב הקיים.
• אישי מול קבוצתי – על אף שהישגי הספורטאים הישראלים בולטים יותר בספורט האישי על פני הספורט הקבוצתי הספורט הקבוצתי מקבל תקציב גדול הרבה יותר באחוזים. יתר על-כן עבור מדינה בעלת אוכלוסיה קטנה יחסית הסיכוי למצוא מספר ספורטאים הישגיים שירכיבו יחד קבוצה מוצלחת קטן משמעותית מהסיכוי מצוא ספורטאי עילית אחד.
• הישגיות – ככל שיש מספר קטן יותר של משתתפים כך הסיכוי להיות בטופ גדל. בהנתן מספרן הנמוך של הנשים המשתתפות בענפים השונים ייתכן כי מתן משקל רב יותר לקריטריון ההישגיות היה מתמרץ ספורטאיות בענפים קטנים להגיע להישגים גבוהים יותר ומפצה על קוטן הענף שבא לידי ביטוי בקריטריונים של מספר המשתתפים והמתעניינים.
סיכום
אם רוצים לקדם את העיסוק של נשים בספורט יש מה לעשות גם בגבולות התקציב הנוכחיים. להבדיל מטענות כי התקציבים אינם מספיקים במקרה זה מדובר בהחלטה שמנציחה את הפערים ומשמרת את המצב הקיים באופן מבני. יתר על כן, עידוד של אוכלוסיות נוספות להתעניין ולעסוק בספורט יכולה להגדיל את העוגה ככלל ולא רק להקטין את העוגה לענפים המתוקצבים יותר כיום.
* מרכז אדווה - מכון לחקר החברה הישראלית הבודק את השוויון והצדק חברתי בישראל
(מעלה את הפוסט כמה שעות לפני כי מחר צפוי להיות יום עמוס מאד)
הרקע לפוסט הזה הוא נייר עמדה של מרכז אדווה* שנקרא "משנות את חוקי המשחק: מבט מגדרי על תקצוב הספורט בישראל" שנכתב על-ידי ולריה סייגלשפר ופורסם בנובמבר 2012.
הדו"ח מביא שלל נתונים הנוגעים להשתתפות של נשים ונערות בענפי הספורט השונים, דרכי התקצוב, הקריטריונים והנהנים מהם. מתוך מגוון הנתונים שבדו"ח אני רוצה להדגיש את הקריטריונים לזכאות לתמיכה תקציבית על-ידי מועצת ההימורים ואיך הם מנציחים את המצב הקיים של חוסר השוויון.
תקצוב וקריטריונים לתקצוב
תקציב הספורט בישראל מורכב משני גורמים ציבוריים עקריים – מנהל הספורט ומועצת ההימורים.
מינהל הספורט – מתקצב תחומי פעילות שונים בשנת 2010 הנתח הגדול ביותר הוקצה לפעולות ותמיכה בספורט ועמד על יותר מ-77 מיליון ש"ח. אחד הפרויקטים היותר מוכרים של מינהל הספורט הוא פרויקט אתנה.
מועצת ההימורים – מתקצבת איגודים, אגודות ומרכזי ספורט בהתאם לאמות מידה שקבע משרד הספורט. תקציב של כ-170 מיליון ש"ח בשנה מתוכם 68% מיועדים לענפי לספורט קבוצתי, 31% לענפי ספורט אישיים ו-1% לספורט נכים.
קריטריונים לזכאות לתמיכה:
1. הישגיות - מיקום הענף בליגה הבינלאומית, והישגים בינלאומיים.
2. מדד מספרי - מספר הספורטאים הרשומים באיגוד, מספר הנבחרות ומספר הליגות בענף.
3. עלות הענף - עלות הציוד הנדרש לפעילות הענף, עלות שכירת המתקנים הנדרשים לפעילות הענף והיקף הפעילות הבינלאומית של הענף;
4. אהדת הענף בציבור - מתייחס בין השאר למספר המשתתפים בענף, למספר צופים בענף, למספר התחרויות, ולסיקור הענף במדיה;
5. מקצועיות - מספר ההכשרות והשתלמויות של מנהלי האיגודים, והמאמנים, מספר המאמנים בינלאומיים, פרסום בינלאומי.
משקלם של המדד המספרי ואהדת הענף בציבור ביחד הוא 50% ואילו יתר הקירטוריונים מתחלקים ב-50% הנותרים.
קריאה ביקורתית
• השאלה הוא שעל בסיסה מתקיים הדיון – ספורט לאלופים או ספורט לאלפים. האם זה בכלל תפקידה של המדינה לתקצב ספורט כזה?
• האבסורד בקריטריונים, הביצה והתרנגולת – במצב הקיים יותר גברים עוסקים בספורט ומתעניינים בספורט מנשים. אלו הם שני הקריטריונים המשמעותיים ביותר בזכאות לתמיכה ממועצת ההימורים ולפיכך קביעת שני הקריטריונים האלו כמשמעותיים ביותר מנציחה את המצב הקיים.
• אישי מול קבוצתי – על אף שהישגי הספורטאים הישראלים בולטים יותר בספורט האישי על פני הספורט הקבוצתי הספורט הקבוצתי מקבל תקציב גדול הרבה יותר באחוזים. יתר על-כן עבור מדינה בעלת אוכלוסיה קטנה יחסית הסיכוי למצוא מספר ספורטאים הישגיים שירכיבו יחד קבוצה מוצלחת קטן משמעותית מהסיכוי מצוא ספורטאי עילית אחד.
• הישגיות – ככל שיש מספר קטן יותר של משתתפים כך הסיכוי להיות בטופ גדל. בהנתן מספרן הנמוך של הנשים המשתתפות בענפים השונים ייתכן כי מתן משקל רב יותר לקריטריון ההישגיות היה מתמרץ ספורטאיות בענפים קטנים להגיע להישגים גבוהים יותר ומפצה על קוטן הענף שבא לידי ביטוי בקריטריונים של מספר המשתתפים והמתעניינים.
סיכום
אם רוצים לקדם את העיסוק של נשים בספורט יש מה לעשות גם בגבולות התקציב הנוכחיים. להבדיל מטענות כי התקציבים אינם מספיקים במקרה זה מדובר בהחלטה שמנציחה את הפערים ומשמרת את המצב הקיים באופן מבני. יתר על כן, עידוד של אוכלוסיות נוספות להתעניין ולעסוק בספורט יכולה להגדיל את העוגה ככלל ולא רק להקטין את העוגה לענפים המתוקצבים יותר כיום.
* מרכז אדווה - מכון לחקר החברה הישראלית הבודק את השוויון והצדק חברתי בישראל
