ג'ורנל קלאב ספטמבר - קצת אחר

melon

New member
לא כל כך פשוט ....

לגבי חדרי כושר לנשים - מודה שלא חשבתי על המגזר הדתי ויש משהו בזה. הגיוני.
יותר הסתכלתי על זה כמקום מפלט שבו אפשר ללכת עם גופייה וטייס ולהרים משקולת בלי מבטים ותגובות. במקרה השני, זה מקומם וחבל..

לגבי בייסבול - הבת שלי מאוד מאוד מאוד רוצה לשחק בייבסול. אבל בגילה הקטע החברתי-מיגדרי בוער בדמה והיא חייבת לפחות עוד בת אחת בליגה (אפילו לא בקבוצה !!!). היא מתבגרת צעירה שרוצה לשחק בייסבול אבל לא להיות חריגה ופורצת גבולות. זכותה. על פניו ששחקנית בייסבול צריכה להיות ממש טובה וחזקה נפשית כי היא תמיד במרכז תשומת הלב. שחקן שמפשל ויש לו יום רע, זה בסדר. שחקנית ? "נו באמת , של מי היה הרעיון להביא בנות" . זה יותר מ"יאללה בואו נחבוט כדור"

מי אמר שנשים חייבות לשחק בייסבול? אני , כי הן רוצות ויכולות.


הבעל כבר הרבה זמן מנסה לשכנע אותי לרשום את הקטנה לבייסבול ולא לספוטבול. ההתנגדות שלי היתה בגלל הקטע החברתי (מסגרת חברתית של חברות - בנות) . אבל אני מתחילה לחשוב שאולי בכל זאת .....
 

2_be

New member
יכולה להבין את הבת שלך

&nbsp
אמנם קצת יותר גדולה ממנה כנראה, אך בהחלט יכולה להבין את השיקול של להיות בת יחידה ואת הקטע החברתי הכרוך בכך.
מעבר לזה, אני חושבת שככל שמתבגרים מגלים שזה לא רק קטע חברתי אלא לפעמים בסוגי ספורט מסוימים גם קטע של חוסר נוחות.
&nbsp
בתור מישהי בעלת תחומי עניין מגוונים מצאתי את עצמי לאורך השנים פעמים רבות כבת יחידה בין בנים (מי אמר חוג אלקטרוניקה בבית הספר היסודי?) מצד שני, כשלפני כמה שנים רציתי לנסות אמנויות לחימה וחיפשתי קבוצה, לא הצלחתי לגרום לעצמי להצטרף לקבוצה שכולה בנים ולהיות בה בת יחידה. לא שיקולים דתיים עמדו מאחורי ההחלטה שלי לא להצטרף ולא שיקולים חברתיים, פשוט סתם חוסר נוחות שכנראה עובר לרוב הבחורות בראש בסיטואציות כאלה.
&nbsp
&nbsp
 
גם אני מבינה

למרות שכן הייתי הבת היחידה באומנויות לחימה (או שמא בגלל). במיוחד בספורט, יחסית לאלקטרוניקה, כי יש הרבה מגע פיזי.
 

omaopa

New member
קשור-לא קשור

זאת אומרת, הכי קשור אבל זה יתבהר רק בהמשך.

לפני כמה ימים ראיתי סרט מרתק בטלויזיה (במסגרת סופ"ש "מבוסס על סיפור אמיתי" ביס. היו שם כמה סרטים מרתקים לחלוטין) על אליס פול.
פול היתה מתנועת הסופרג'סטיות בארה"ב והיתה דמות מפתח במאבק לשינוי החוקה בארה"ב כדי לאפשר לנשים להצביע בבחירות.
במהלך הסרט ממש הייתי בדמעות. איך דברים שכל כך ברורים לנו היום, כל כך ברורים שהם אמורים להיות, היה צריך שמישהי תיאבק עליהם, תתחיל שביתת רעב (שלא לדבר על השפלות וביזוי על ידי הסביבה) כדי שהממסד הגברי יאות "להסכים" שנשים יעשו בזכות את מה שהם חשבו שלא ראוי שנקבל גם בחסד.

בהמשך לכך, ולדמויות שכאלה, אי אפשר לנהל דיון כזה בלי להזכיר את קתרין סוויצר, שנרשמה למרתון בוסטון בשם בדוי (גברי) כדי לרוץ ולהשלים את המרתון בטרם זה היה "מותר" לנשים. רק כדי להראות שכן, אנחנו יכולות.
רק בשנת 1972 (רק לפני כ-40 שנה!!) הכניסו את המרתון כענף אולימפי לנשים ופתחו את עולם הריצה גם בפנינו. עד לאותו יום זה נחשב לא רק "גברי" לרוץ למרחקים ארוכים אלא אף "לא בריא" ובוודאי ש"לא נשי" לנשים לרוץ.

האם התקדמנו מאז? בהחלט כן. זה ברור. בארץ הרבה פחות מבחו"ל. כאן יש עוד המון עבודה והתקדמות שצריכים לקרות בתחום הזה ובכלל בתפיסות מגדר.
אני לא חושבת שהיום נשים שעוסקות בספורט הן קוריוז. קוריוז זה משהו שהוא בעיקר אינדבידואלי כשרואים אנשים יחידים שעושים את זה. כשזה מגיע לעשרות אחוזים זה כבר לא קוריוז.
מצד שני זה בוודאי לא נפוץ מספיק. בטח שלא בארץ ובטח שלא בענפי ספורט מסויימים. לצערי....

אבל עדיין כשעולה השאלה "האם נשים צריכות/יכולות/אמורות לרוץ (או כל ענף ספורט אחר. במקרה אני רגישה לריצה כי זה הענף שלי)?" זה מקומם אותי כי זאת לא אמורה להיות שאלה בכלל.
מה בכלל השאלה? כי זה שם ואנחנו בני אדם ואם יש מישהי שרוצה אז למה אמורה להיות בכלל שאלת מגדר בדבר הזה?

אפרופו, במסגרת הדיון ולהבנה כללית אני רוצה לציין משהו שלעיתים קרובות עושים לו מיס-רפרזנטציה. פמיניזם אינו קורא לשיוויון בין המינים. הוא קורא לשיוויון הזדמנויות. מדוע שיהיו הזדמנויות, ככל שיהיו בעולם הזה בכל תחום שהוא, שיהיו פתוחים לגברים וסגורים לנשים?

האם נשים הם כמו גברים? לא. וברמה הספורטיבית הגוף שלנו אכן אחר, היכולת שלנו אחרת (פחותה בסך הכל ברוב הענפים) אבל זה משהו פיזיולוגי שמצריך הבנה לגבי ההבדלים הפיזיולוגיים ולא הבדלי תפיסה בין עיסוק נשי בספורט לעיסוק גברי באותו התחום.
עדיין מגיע לכל אשה באשר היא לבחור לעסוק בכל תחום ספורטיבי שבו תרצה בלי להיתקל במגבלות חברתיות ותפיסתיות שיעצרו אותה. בלי להיתקל בלעג, ביקורת, ושיפוטיות ברורים וסמויים.

דווקא מהסיבה הזאת אני לא בעד אירועי ספורט לנשים (הצורך בחדר כושר מופרד למען הקהל הדתי דווקא כן ברור לי) כי לדעתי זה תורם להדרה. זה עוזר להגדיר אותנו בנפרד, כקבוצת מיקוד נפרדת. שראויה לתשומת לב ספציפית.

ביום שבו אף אחד לא ישים לב או יספור או ישאל אפילו ספציפית לגבי נשים בענף ספורט זה או אחר, יהיה היום שנדע שבאמת יש לנו סופסוף שוויון הזדמנויות ויחס שווה.
כמו שהיום אף אחד כבר לא שואל אם נשים מצביעות בבחירות או כמה נשים הצביעו בבחירות. זה ברור כי אנחנו בני אדם ואנחנו שייכות לחברה האנושית.
ולדעתי כך זה אמור להיות.
 

גברת ע

New member
I COULD SAY IT BETTER!

נזכרתי במרוץ של צוק מנרה שהיה לפני כמה חודשים וכמה כעסו על זה שהיה מקצה שהיה פתוח רק לגברים ולנשים נתנו לעשות רק את העממי הקצר, כולם כעסו שמדירים נשים, שאומרים שכאילו אנחו לא יכולות ועוד ועוד, אבל מצד שני פתאום מבקשים כן אירועים רק לנשים או חדרי כושר רק לנשים.
במקום שנראה שאנחנו פה ולהשאר ולעשות מה שאנחנו רוצות ומתאים לנו ולא בגלל שמישהו קבע עם זה נשי או גברי
 
מילות סיכום

וינסטון צ'רציל אמר: "לעולם אל תפחד ללכת אחרי הזרם ולעולם אל תפחד לקחת את הזרם אחריך".

"כל מגמה חדשה מתגלמת בתחילה באמצעות יחידים. רק בחלוף הזמן מתבהרת התמונה כולה ומגלה, כי אותם מעטים היו בבחינת חיל החלוץ, אשר שכב על הגדר למען המחנה כולו" - בתיה מלמד

"ואני משוכנע שהאנשים היחידים ששווים התייחסות בעולם הם אלו אשר יוצאי דופן. האנשים הרגילים הם כמו העלים של עץ, הם חיים ומתים מבלי שיבחינו בהם." הדחליל (הקוסם מארץ עוץ- פרנק לימן באום)


צ'רצ'יל - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%99%D7%A0%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%9F_%D7%A6'%D7%A8%D7%A6'%D7%99%D7%9C
בתיה מלמד - סופרת וכתבת ב"לאישה".
הקוסם מארץ עוץ - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%A1%D7%9D_%D7%9E%D7%90%D7%A8%D7%A5_%D7%A2%D7%95%D7%A5
 
למעלה