גזענות במשפחה?

[ayaht]

אין לי משהו קונסטרוקטיבי להגיד. שונאת גזענים.

אין לזה הצדקה.
לא בימינו.
לא אחרי מה שהעם שלנו עבר.

פשוט לא.

 

[מאורסת7]

תודה על התגובות והעצות, נתתן לי פיתרון מעולה!

תודה לכולן על התגובות.
לגבי הגיל שלי, לא כתבתי את יום ההולדת האמיתי שלי ואני לא בת 34 אבל אני גם לא ילדה, אני עוד מעט אהיה בת 27.
אני הבנתי שאין טעם להיכנס עכשיו לריב משפחתי ולשים אותו באמצע... אבל הרעיון של להגיב בבדיחה עצמית - פשוט מבריק!
אם היא שוב תגיד ש"הבנות המזרחיות" יודעות לנענע את הישבן כבר מגיל 3, אני אומר לה שהיא טועה וכבר בבטן מדריכים אותנו בניענעוי ישבן - כמובן דרך חבל הטבור מהאם המזרחית שלי שהיא בעצמה כבר כשהייתה ביצית הודרכה בניענועי ישבן!
מעולה!!!
תודה

 

[dori78]

את בוחרת בפתרון של מלחמה.

במקום להסביר בצורה ברורה וישירה שכואב לך, את עוקצת בחזרה.
הגישה הזו היא מה שמכונה פאסיב-אגרסיב; בצורה כזאת אַת נותנת אֵת רשות הדיבור לחלק הילדותי
שסופג את העלבון ומכה חזרה (אבל ב"כאילו" נחמדות, כי לא קיללת או צעקת) במקום לחלק הבוגר,
שאמור לדעת להתמודד ולענות באופן מתאים - כלומר להגיד ישר ולעניין
"האמירות הגזעניות הללו לא לעניין, לא ליד נשים מזרחיות ולא בכלל".
ולענות באופן מתאים זה חלק שגם בן זוגך אמור לקחת בו חלק, אם אתם יחידה אחת.

לטעמי זו גישה לא מוצלחת, כי היא:
א. לא בהכרח מעבירה לצד השני שההתנהגות שלו לא תקינה ומכיוון שכך-
ב. לא בהכרח תפתור את הבעיה, כי אם לא הבינו שיש פה בעיה זה עלול להפוך
למסכת עקיצות הדדיות ולצורת תקשורת עיקרית בינך לבין כל מי שנגוע בגזענות הזאת.

זו דרך התמודדות טובה מול אנשים חד פעמיים, כאלה שאין לך ולא תהיה לך איתם תקשורת נוספת בעתיד.
זה אולי ינטרל את העוקץ באופן חד פעמי אבל לא יטפל בשורש הבעיה.
מול אנשים שהולכים להיות חלק מהמשפחה שלך - זה לא פתרון מוצלח ובעיניי לא פתרון בכלל.
זו הכרזת מלחמה, בבחינת "אני אולי מזרחית פרימיטיבית שמנענעת את התחת, אבל תיזהרו לכם
כי אני יודעת לענות לכם ולהכות בחזרה ותיכף תרגישו את נחת הזרוע (או הלשון)".

בעיניי זה קצת כמו לדחוף לילד במבה כשהוא בוכה אחרי זריקה במקום לחבק אותו.
במקום להעביר לו מסר שהזריקה אולי כואבת אבל היא לטובתו, מלמדים אותו שמגיע לו פיצוי על המסכנות.
זה פותר את הבכי העכשווי, נכון.
זה לא מטפל בתחושת האומללות שמקושרת לכל מגע עם הרופא.

והכי חשוב - הגישה הזו לא תפתור את האיכסה שיתיישב לך בול בלב
בכל פעם שהיא תגיד משהו כזה, עד שבסוף תתפוצצי.
לא חבל?

 

[אמאשלשון]

ממש לא פתרון מוצלח בטח לא לאמירה קשה כזו

העניין הזה עם הישבן בא להגיד שבנות כמוך מזרחיות לומדות מגיל 3 להשיג את מבוקשן ע"י שימוש בגוף, נשיות ומיניות....אם נראה לך שלהבליג על זה בבדיחה זה טוב, בהצלחה.
האמת היא שאמא של בעלך צריכה חינוך מחדש נגד גזענות ולא ברור לי כלל איך בעלך נותן לה להתייחס אליך בכזה זלזול

 

[mykal]

אליך וגם לדורי

אני חושבת שזה נכון בגישה כזו,
כי היא לא מחנכת שלה ולא אותה,
לבא ולומר אלה הערות פוגעניות וגזעיות --זה להפוך עצמה לקרבן באופן מיותר.
אני מניחה שהמשפחה של בן זוגה לא מפגרת, ומצד שני מדברת את מה שרגילה
ולא באמת מתכונת לפגע--אז אין כאן פאסיב אגרסיב,
ואין כאן העלבה ולא חינוך---סתם אמירה שכל אחד מבין שההערה שנאמרה אליה--
היתה לא נעימה לאזנים--והיא פשוט בהומור "עוררה" את הענין לשמירת הפה.
בעיני הכי מכובד שאפשר.

 

[אמאשלשון]

אם הם לא מבינים שלהגיד על ילדות קטנות שהן

לומדות לנענע את התחת זה פוגע אז אולי הגיע הזמן לשקול אולי הם כן מפגרים......
יש כאן גזענות חמורה מאוד, נסיון להגיד שנשים מזרחיות לומדות מגיל צעיר לקבל מה שהן רוצות עי שימוש בגופן...מחריד

לעצם העניין, אם היא רוצה להיות ילדותית ולהכנס למחלחמת ירידות עם חמותה...בהצלחה.
אם היא רוצה להיות בוגרת ולהגיד בדיוק מה מפריע לה גם שיהיה לה בהצלחה.
מה שנראה לה נכון.

 

[mykal]

תראי, יש כאן

גזענות, נכון, חמורה זה בעיני המתבונן.
לצערי הרב, כשתלכי לכל מופע סטנד אף--הרבה מהבדיחות נסובות סביב הנושא העדתי, הסטריאוטיפי--הלא פיירי בעליל. ואף אחד לא מתקומם נגד זה.
אני מצרה מאוד על כך, שזה השיח כאן,
אבל משפחת הארוס שלה--בהחלט חלק מזה, ולא נראה לי שזה בא "תלוש" אלא היתה שיחה ונסחפו--בטוח שלא התכונו לגרום לה אי נעימות.
אבל--כאן במקום שאמורה להרגיש בטוח ונעים--היא נפגעה.
להפוך לבדיחה אמירה מיותרת, לא בטון של מלחמה, ולא באוירה כזו--עדיף
על פני שתיקה רועמת.
על פני להפוך את הארוס למתוך--וליצור "ענין" אז מה רע שבמקום זה תרכך
באיזה אמירה של בדיחותא--בשקט, בלי ליצור ענין, נראה לי הכי נכון..
אבל זו אני---יכול להיות שמישהיא אחרת לא יכולה. וזה בסדר.

 

[אמאשלשון]

אני לא בעד שתיקה רועמת, אני בעד לדבר

באותו רגע, להגיד שזו אמירה גזענית ושהיא לא מוכנה לקבל אמירות כאלו.
מה שאני לא מבבינה זה איפה הבעל שלה ולמה הוא מסכים שידברו כך על אישתו ועל בנותיו העתידיות שיהיו גם הן מזרחיות.....

 

[mykal]

אתחיל מאיפה הבעל---

היא מאורסת--נראה שהם באים לשם הרבה,
ועד היום לא נשמעו הערות גזעניות--
כנראה בלהט השיחה---ובהקשר מסוים--נשמע המשפט הזה,
שמלבדה כפי הנראה איש לא שם לב, וכך גם הארוס הופתע.
היא רגישה בהיותה אורחת ואכן שונה מהאחרים--וזה אכן משפט אומלל.
מכאן השאלה מה לעשות--
להפוך את זה למריבה? אנחנו גם לא יודעים אם היא אמרה משהו לארוס,
אם הוא דיבר על כך עם אימו--
והיא 'מתבשלת' עם העלבון לבד.--מרגיז וקשה--
אבל לדבר--זו מטלה לא פחות קשה.
אבל לחכות להזדמנות--בעיני זה נכון.
היא תבחר מה שמתאים לה--ולמה שהיא מרגישה.
סתם מענין אם תשתף באמת באיך נפתרה הבעיה.

אגב, גזענות קיימת גם בעדות המזרחיות והצורך להבדלות קיים גם שם,
אני נפגשתי פעם עם בחור מהעדה הכורדית והוריו ממש סלדו ממני כי הם ס"ט,
(ר"ת של ספרדים טהורים)
והרבה עדות רוצים רק בני העדה שלהם.
לצערי--במדינת הגירה כנראה--זה חלק מהתרבות של שנאת הזר.
חנוך, חינוך, חינוך--זה הפתרון.

 

[אמאשלשון]

לפי דבריה זה לא פעם אחת אלא קורה מידי פעם

כמו שזה נראה לי זזה ככה, בהתחלה לא היו הערות ככה היא כותבת, הכל היה בסדר.
לי נראה שכל עוד היא היתה החברה כולם היו רגועים
באגע שנרשמו אירוסים במשפחה האמא התחילה להכנס ללחץ שכנראה זה סופי והולכת להיות כלה מרחית שתלד נכדים מזרחיים והגזענות פרצה החוצה.
אם זה לא יפסק עכשיו זה לא יפסק בכלל ולכן אני אומרת, אם היא רוצה למשוך את חייה בין ירידה להערה לספוג ולחשוב שזה מצחיק אחלה.....
אני לא הייתי נוהגגת כך, לגזענות צריך לחסל מייד ובצורה ברורה, לא חיוך ולא בדיחה.


לגבי סוף ההודעה שלך אני מסכימה, בכלל, אני מאמינה שבכל אדם בתוך תוכו יש איזו גזזענות כלפי מישהו או משהו בעולם......לא מאמינה שיש אדם נקי לחלוטין מדעות קדומות או גזענות.
השאלה היא איך הוא פועל ומה הוא עושה עם זה

 

[mykal]

מסכימה עם ה'בלבול'

של לא היה דיבור גזעני ועכשיו כן,
ואז יש שתי אפשרויות--
האחת שזה חזק מהן ושום דבר לא ישנה את זה--
לא דיבור רציני ולא הומור--זה מי שהן,
ואז הבחירה היא בין להתעלם, לבין להעלם להן, ולעזוב את המשפחה--טרום חתונה
כי אח"כ יש נכדים וכו'.
לבין להבין שהדיבור הזה לא מתיחס אליה אלא שוני בין רבויות ומרגישות מספיק בטוח שהיא 'אאת משלהן' ולכן אין כאן עלבון.

רק הכלה הזו יכולה לבחון את הדברים.

 

[הייתיאביבקיץ]

להגיד ״אני נפגעתי״ זה לא לחנך. ו״הומור״ הוא נסיון חינוך עקום

אמירת ״ לא נעים לי לשמוע אמירות כאלה על המוצא שלי״ היא לא חינוך. היא אמירה מאד אישית.

אבל נסיון להגיד בדיחה הוא דווקא כן נסיון לחנך, ובצורה עקומה. צינית. אפילו מתנשאת. ״אתם מנסים לצחוק עליי, אבל אני עוד יותר מתוחכמת מכם ואני אגיד משהו עוד יותר מצחיק ואני אצא חכמה ואתם תצאו טיפשים״. בשביל מה קרב הסטנדאפ הזה?

 

[mykal]

כל אחת וגישתה,

אמירה בהומור, איננה סטנד אפ,
והיא ברור לא חינוך--היא "שימת פוקוס" על 'פליטת פה' או אמירה אומלה.

להפוך את הענין לאישיו --דבור רציני מבהיר מסביר--
נראה לי 'כבד' עם השלכות שאין כונה להן בעתיד.

בעיני הומור הוא משחרר דיבור--מעמד נוזף ומכון.

אבל--אולי כל אחת וגישתה, אולי תלוי הסיטואציה,
אולי צריך להכיר טוב יותר את הנפשות הפועלות.
כאן כל אחת מביעה דעתה--על סיטואציה שהובאה,
ומי ששואלת תבחר מה מתאים לה.

באופן אישי פתרתי הרבה דברים 'מעורפלים' פחות נוחים באמצעות הומור.

 

[אמאשלשון]

הייתי מאמצת את גישת ההוור לגבי דברים אחרים

כמו למשל חמה נודניקית שכל הזמן מעירה על טיפול בילד, הייתי מנסה אולי כנשק ראשון להשתמש בהומור......
נגיד החמה אומרת, תזהרי שהוא לא יפול לך מהידיים.....אה ליפול זה לא טוב? נראה לך שבגלל שהוא נופל לי כל הזמן הוא קצת דפוק?

לא יודעת אולי........זה יכול לעזור להפסיק הערות מפגרות, אבל גזענות? לא פה, פה צריך להגיד בדיוק מה מפריע ולא להתפשר

 

[הייתיאביבקיץ]

הומור לא יכול לפתור ״דברים מעורפלים״ כי הוא מעורפל בעצמו

הומור יכול לעזור כשאת מדברת אל ילדייך, אל חברים טובים. אנשים שמבינים אותך וחולקים אותו עולם מושגים/דרך חשיבה.

וגם אז - לא תמיד.

אבל כשאת מדברת אל אנשים שאת לא ממש מכירה? שהם אולי לא מחבבים ו/או מעריכים אותך? הסיכוי שהם יחשבו שמה שאת אמרת הוא הומור, והסיכוי שהם יבינו מה את רוצה - נמוך מאד.

אני לא מצליחה להבין איך בן אדם מספר בדיחה על העדה של עצמו, ומצפה שמזה יובן המסר שהוא חושב שזה לא בסדר לספר בדיחות על העדה שלו....

 

[mykal]

כמה דברים

1)זו לא משפחה שהיא לא מכירה, ושלא מכירים אותה.
2)איזה משפט מקליל הומוריסטי היא תבחר לומר (אם תבחר ) לומר זו
בחירה שלה.
3)הומור יכול להיות מובן ויכול שלא בדיוק כמו שיחה שאת מנהלת,
יהיה מי שיבין אותך ואת רצינותך או קלילותך--ממש כך גם משפט הומוריסטי,
היא לא כתבה שהמשפחה של הארוס--טפשה, לא אינטיליגנטית או משהו בסגנון.
סתם פלטו משפים גזעניים שפגעו בה.
4)הומור הוא כלי--מי שרוצה משתמש בו--מי שלא רוצה לא משתמש בו.
כמו משפט האחרון בפוסט הפותח--אני מבינה ששותקים?--זה כלי, החלטה. כך הומור.

זו ההבנה שלי וגישתי--ומותר לך לא להסכים--וזה בסדר.

 

[dori78]

מה שמוצג פה כפתרון "הומוריסטי"

הוא לא הומור, אלא גישת פאסיב-אגרסיב.
יש פה לא מעט גולשות שלא מבינות את ההבדל בין השניים.

 

[mykal]

ספיישל עבורך,

שכנראה זה נשמע לך נורא חשוב לומר פעם אחר פעם,
שהומור ועוד התנהגויות הן פאסיב אגרסיב, והפעם הגדלת לעשות שיש מי שלא מבינות.
(היו כאן שתים ובעיקר אני) אז הנה מויקיפדיה--שזה לא אני--
ותראי שאת טועה.

ציטוט מויקיפדיה.
התנהגות פסיבית-אגרסיבית (באנגלית: Passive-aggressive behavior) היא התנגדות פסיבית לציות להנחיות של סמכות, במצבים בין-אישיים או מקצועיים. התנהגות זו יכולה לבוא לידי ביטוי ככעס ותרעומת,עקשנות, דחיינות, עגמומיות, או אי-ביצוע מתמשך של משימות שתחת אחריותו (המפורשת או הנרמזת) של אותו אדם. התנהגות זו משמשת כמנגנון הגנה ובדרך-כלל האדם אינו מודע לה. לדוגמה, כאשר אדם פסיבי-אגרסיבי נדרש ללכת לאירוע (למשל מסיבה) שאינו מעוניין להשתתף בו, הוא יזדקק לזמן רב להתארגן, עד כדי כך שהאירוע יהיה לקראת סיום כאשר הוא יגיע אליו. השארת פתקים או הודעות, כדרך להימנעות מוויכוח או עימות, היא גם סממן של התנהגות פסיבית-אגרסיבית.

סימנים שכיחים להפרעה פסיבית-אגרסיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדם פסיבי-אגרסיבי עשוי להראות רק חלק מהתכונות הרשומות להלן, ותכונות נוספות שאינן משויכות להתנהגות פסיבית אגרסיבית.
דיבור בצורה מעורפלת
התחמקות מאחריות על ידי טענה לשכחנות
האשמת אחרים
איחור כרוני ושכחנות
התלוננות
אי-הבעת כעס ועוינות בצורה גלויה
פחד מסמכות
פחד מתחרות
פחד מתלות
פחד מאינטימיות (ניאוף כדרך לביטוי כעס)
עידוד חוסר סדר
חוסר יעילות מכוון
שימוש בתירוצים
איבוד דברים
שקר
הפרעה שיטתית להתקדמות תהליכים
דחיינות
תרעומת
דחיית עצות מאחרים
סרקזם
עקשנות
עגמומיות

הומור לא כתוב כאן, הומור איננה התנהגות פאסיב אגרסיב,
כבר כתבתי זה כלי, להביע אי נחת או להוציא עוקץ מאמירות
את לא חייבת להשתמש בזה,
לא תמיד להזמין את הפוגע ולתת לו בהסברים נורא עמוקים ומשכנעים עושה עבודה נכונה. במיוחד שמדובר בקשרי משפחה שמי שבאוזניה נאמרו הדברים
לא מרגישה מספיק בטוחה.
וואלה מסקרן אם את שכנעת אותה.

 

[הייתיאביבקיץ]

לא ויקיפדיה, אבל בכל זאת:

אמנם ויקיפדיה ידועה כמקור מהימן למידע מעודכן ומדוייק, אבל חוץ מויקיפדיה יש עוד כלים. למשל גוגל. חיפוש המילים
passive agressive and humour
הביא לי 567,000 תוצאות. הנה ציטוטים מהתוצאות הראשונות:

מאמר נחמד:
http://www.neverwhatyouthink.com/the-funny-thing-about-passive-aggressive-humor/

מאמר על הומור פאסיב אגרסיב ואיך הוא הורג מערכות יחסים:
http://relationships911.org/imperfe...ive-aggressive-humor-kills-relationships.html

"העתק הדבק״ ממאמר אחר -
Targeted Humor is a passive-aggressive approach to complaining about״ ״a person

וממאמר נוסף -
Passive-Aggression may not be expressed directly in behavior-but in״ ״words or humor.


ואין לי כוח להעתיק מעוד 567,000 מקומות.

 

[mykal]

לא הבנתי מה

רצית לומר בזה?
להחליט שהומור לדעתך הוא כלי שך פאסיב אגרסיב.
לעשות שלילת אופי למי שכן חושבת שזה כלי מתאים?
לא הבנתי, מה שתגידי.?
מציעה לך לא להשתמש בהומור.
להציע לפותחת השרשור, לומר לארוס--לא מקובל עלי גזענות--אם זה לא יפסק
נבטל את החתונה--זה ממש לא ראוי ולא מחונך ולא מכובד.
ואם הוא לא ירים את הכפפה, שתקרא לחמותה לעתיד וגייסותיה ותוכיח אותן על הנוראות שבאמירות גזעניות.
זו גם שיטה--לי אישית היא לא מתאימה.
אז מה? יש יותר נכון או פחות נכון.
היי ברוכה. אני מיציתי--הכל טוב.
חג עצמאות שמח.

נ.ב. סתם איזה כיף שהצלחת ללעוג גם לויקיפדייה ושמצאת מקורותת למונח במקומות אחרים, גם בהם לא מוזכר הומור כמושג שהאשמתן -אותי בו.-כי זה מה שרציתן.
ושוב חג שמח.