גיבורי מקלדת.

Anna begins cc

New member
גיבורי מקלדת.

יצא לי לחשוב על הנושא לא מעט לאחרונה,
אני כותבת בתפוז כבר לא מעט שנים,
משוטטת בפורומים ובצ'אטים,
אבל מעולם לא כתבתי באינטנסיביות כזו, מעולם לא באמת הייתי חלק מפורום..
(ובאופן כללי, אני מעדיפה לחיות את חיי במציאות ולהקדיש לאינטרנט זמן יחסית מועט במהלך היום, אם בכלל)

לפני פחות משנה פתחתי את הניק הזה ומאז אני חושפת את נפשי על בסיס יומי תחת חמימות הכינוי "אנה בגינס".
ככל שהדמות הזו של "אנה" הולכת ומתבססת (הייתי במפגש פורום לפני כמה ימים בו כל הנוכחים ידעו את שמי האמיתי ועדיין כמעט כולם פנו אליי בתור "אנה"..) כך אני חושבת לעצמי- מה באמת ההבדל בין אנה לבין מי שאני באמת?
מה אני מרשה לעצמי לומר ולעשות בתור אנה שלא הייתי מרשה לעצמי בתור עצמי?
ויותר מזה- אילו דברים שמוטבעים בי הופכים להיות שייכים גם לאנה?..

יש פורומים ברחבי הפרדס בהם אנשים משתלחים אחד בשני בתור שעשוע, נטולי חמלה ועדינות לחלוטין,
ברור לי שבמציאות רובם לא כאלה רשעים,
ברור לי שמעטה האנונימיות המוחלטת ברחבי האינטרנט מוציא צדדים אחרים מאנשים,
אבל אני תוהה- מה מכל מה שהאדם הזה שמולי כותב לי באמת נכון ואמיתי ומייצג אותו,
ומה מזה הוא תוצאה ישירה של אשליית אומץ טיפשית, ובעצם הוא לעולם לא היה מרשה לעצמו לדבר כך מחוץ לחמימות המקלדת?.

אני יודעת שאני מרשה לעצמי הרבה יותר,
אני יכולה לתת כדוגמה את העובדה שברחבי הרשת אני מפלרטטת עם נשים כאילו אין מחר,
בעוד שבמציאות לעולם לא הייתי חושבת על זה, וגם אם כן מעטות הנשים (אפשר לספור על יד אחת) שבאמת מצאתי את עצמי נמשכת אליהן..

כשאני חושבת על זה לעומק,
אני חושבת שבניתי את אנה כמו מי שאני הייתי רוצה להיות.
היא הרבה יותר אמיצה ממני,
הרבה יותר מהירת מחשבה ממני,
היא הרבה יותר מוחצנת מינית ממני,
והיא, ללא ספק, הרבה יותר גלויה וחשופה ופתוחה ממני,
אבל השאלה באמת היא- כמה ממנה זה אני?..

האם גם אתה מרגישים "מחוברים" לדמותכם הוירטואלית?
מה אתם מרשים לעצמכם לעשות בשמה שלא הייתם עושים בחיים?
אילו דברים מוטבעים בכם ועוברים דרך הדמות באופן אוטומטי?
האם אני היחידה שחושבת על דברים כאלה ועליי להתעורר?


אשמח למחשבותיכם הכנות בעניין.

http://www.youtube.com/watch?v=KX4jAplZb0Y
i'm not a man of too many faces,
the mask i wear is one.
 
הללויה, "על הפרסונה."

נושא מאוד מעניין. העלת באופן מרשים את כל הזויות האפשריות.
מבטיחה להשיב לך בנדיבות כשאשוב.
אני מורעבת.
 
עזבתי רק ל5דקות וכ'כ הרבה הפסדתי


אהבתי
צריכה ללכת לקצר,אתן בהמשך גם את השורה שלי בנושא
 

רינתי77

Active member
אז הנה דעתי בנושא.

תחושתי היא שאני מחוברת לחלוטין לדמותי הוירטואלית.
רצה לומר, כל מה שאני מפיקה מעצמי בוירטואליה תואם את
עוצמתו ומימדיו במציאות. יחד עם זאת, למען הגילוי הנאות,
אני חייבת לומר שבמציאות יש בי צדדים נוספים שלא באים
לידי ביטוי בוירטואליה. ברור לי שאצל רבים זה אחרת, אך לדעתי
בוירטואליה לא בא לידי ביטוי שום צד שאיננו קיים באדם מלכתחילה.
נכון שהמדיום מאפשר להבליט צדדים שבמציאות אנשים מצניעים,
אך בסופו של דבר אלה תכונות שקיימות באדם. באופן אישי העמדות פנים מעייפות אותי. אחד היתרונות של גילי המתקדם זה השחרור
מהצורך להשביע רצון, מלקבל תשומת לב בכל מחיר ומלהציג פרסונה
אשלייתית. הייתי שם בצעירותי וזה לא כזה שוס.
 

Anna begins cc

New member
אוח, רינתי..

את מוכנה בבקש לקבל אותי לשיעורים פרטיים?
אני כל כך זקוקה למנת הגונה של מציאות,
ושיעור טוב על איך להפסיק לֵרַצות.
 

רינתי77

Active member
אם כך,

מגיע לך מזל טוב וכן ירבו וזה....
בקשר ללהפסיק לרצות, אני מבטיחה לך שזה יבוא עם השנים
והנסיון. אם יש בעיה נקודתית, אני ברצון אנדב עיצה.
 

poseidon111

Active member
אני חושב שהכותרת שלך מסכמת את עניין הפרסונה

הוירטואלית של מרבית הכותבים. מסך המחשב לא רק משמש לקרוא את האחרים אלא גם להסתיר את עצמך. מין מסך עם פילטרים שאתה
מחליט על תפקידם. קשה לי לומר כמה מפוסיידון הוא אני באמת. אני רוצה לחשוב שכמעט הכל, אך זו כנראה משאלת שווא. מה שאני כן יכול
לומר בוודאות הוא שהכעסים או הפירגון לכותב זה או אחר זה אני. לא הפרסונה.
כמובן שהפרסונה סובלת ממגבלות המדיה עצמה. אני מטיב להתבטא דווקא בצורה וורבלית, כך שהפרסונה סובלת גם כן.

סוף חלק א'
 

Anna begins cc

New member
אני חשבתי כמוך במשך שנים רבות,

הייתי בטוחה שהכוח האמיתי שלי הוא דווקא בשיחות טלפון,
שם יש הסוואה מסויימת כי הצד השני לא רואה את הבעות הפנים ותנועות הגוף (אצלי, לצערי, הן מסגירות המון) אבל עדיין אין את המילים הקרות, הכתובות, אלא יש הרגשה של שיחה אמיתית בין בני אדם.
(וכמו שכתבתי בהודעה אחת, הייתי תחת אשליה מתוקה שיש לי קול סקסי בטלפון..
)

לצערי, לאחרונה התבדיתי.
גיליתי שהיכולת לנסח את עצמי במשך כמה זמן שארצה לפני השליחה, מאפשרת חופש יצירתי נפלא,
ושלמרות הרצון- אני פחות ממרשימה כשאני טלפונית.

חיים ולומדים, כנראה..
 

W a b b i t

New member
מצטרף לשתי התגובות הראשונות שכחתי משהו על הגז

והכלב אכל לי את הש.ב. וזה.
 
כמובטח זה הגרוש שלי בנושא -

אין זה סוד שהמדיה עבורי היא מפלט בעיקר בצוק העיתים.
וככזו היא נפלאה, מתעתעת, חמקמקה ואף ממכרת.
אלמנטים מסויימים בדמותי מקבלים משנה תוקף,
בעוד אחרים נעדרים מעצם חסרונותיה של המדיה עצמה,
או מבחירה מודעת להשמיט אותם.

אפשר לומר שבז'אנר הפורומים אני כמעט בתולה אלקטרונית.
לפני כן שהיתי לתקופה קצרה וקצובת עונה בפורום האח הידוע לשמצה.
ובמקביל לפורום החדש הנוכחי אני מבקרת בפורום שיחת גברים במהלך
החודשיים האחרונים.

אני יכולה להעיד ויאמרו גם מתי מעט שמכירים אותי מבעד למסך שאין הבדל
מהותי בין הפרסונה הפורומית שלי לבין האדם במציאות.
קיימים הבדלים בעוצמת הפרסונה. כלומר לא פעם אני מעט מקצינה אי אילו
אלמנטים בי ומשמיטה מטבע הדברים אחרים.

האנפנטיליות והילדותיות באים לידי ביטוי גם מבעד למסך.
כמו גם הצורך להשתובב.
האימפולסיביות, המזג הלטיני האמוציונאלי החם, במובן הקריזיונרי של הביטוי.
המליצות אותה מליצות בווליום מעט יותר נמוך.
ניתן לומר שאני קללנית גם במציאות, אם כי במידה פחותה יותר.
היצריות והמיניות הם חלק מהוויתי גם בחיי האמיתיים. הם באים לידי ביטוי
באופנים שונים, לרבות בעיסוקי כרקדנית ומורה לריקוד טנגו/רומבה.
אני משערת שההבדל המשמעותי ביותר שאוכל להצביע עליו הוא הבחירה
המודעת שלי למעט להרצין.
בחיי אני נדרשת לרצינות רבה יותר מתוקף התמודדיות כאלה ואחרות, ומשכך
יש בי צורך והעדפה להמלט מהרצינות אל רוח השטות, הסרקזם, ההומור, וההבלים.
 
את יודעת דאגרו

שאני מסוגל לעשות הכול. מלהטיס מטוס ועד לג'נגל עם שני זאטוטים עד להעברתם בבוקר לגנים שמחים ומרוטים. באמת.
אבל לנענע את האגן - גורנישט. נדה.
עד כדי כך אני גרוע שאני זוכר פעם מסיבת חוף גדולה. אני עומד על החול מרעיד את רגל ימין, מה שאני מכנה רוקד. נגשת אליי עלמה ושואלת: "אתה בסדר?"

רומבה את אומרת...
 
לכלוא ולהציג לראווה כדי שכולם יצחקו?


צריך רק את המורה הנכונה.

סליחה, את המורה הסקסית הנכונה
 
למעלה