הלו!
טוב, אז דבר ראשון תודה רבה על התגובה הארוכה והמושקעת!
אני אנסה להתייחס לכל נקודה בנפרד כדי לענות על השאלות:
~
ג'יימס מקסים.
תודה!
גם אני חושבת שג'יימס מקסים (אבל אני משוחדת
). לי הוא מזכיר מאוד את ג'וג'ו והארי במעין שילוב מוזר: הוא לקח מהארי את הלב, ומג'וג'ו את הביצים. אם כי אני חושבת שהוא יותר רגיש ממנה לסובבים אותו.
~
אתן באמת חושבות שהפילוג שעושים לילדי קוסמים בני 11 עד כדי כך מפלג את החברה הקסומה גם בבגרות שלהם? זאת שאלה מעניינת בעיניי.
ובכן, זו שאלה באמת מאוד טובה.
אני חושבת שאזכור הבתים בספרי הארי פוטר משרת יותר את רולינג כסופרת מאשר את עולם המערכה שהיא יצרה (נוח לה לכתוב שאוכלי מוות הם בסלית'רין וחברי מסדר עוף החול הם בגריפינדור – כמו שכשאני כותבת שקייל למד בסלית'רין, למשל, את מקבלת מעין רושם כללי על הטיפוס).
ומצד שני, אם בוחנים את זה בתוך עולם המערכה עצמו:
הכובע עשה בחירה ושיבץ את הילדים בחבורה סגורה עם דומיהם: חברי הנפש איתם הם יוצאים מהוגוורטס דומים להם (איך אפשר שלא, כשאת ישנה ואוכלת ולומדת עם אותם האנשים משך שנים?).
האידיאולוגיה שאיתה הם יוצאים לחיים זהה, הmind set של האנשים דומה – וזה גם מה שהם מנחילים לילדים שלהם: ארתור ומולי וויזלי התמיינו לגריפינדור, וכך גם כל שבעת הילדים שלהם. משפחת בלק שייכת לבית סלית'רין, וכך גם כל ילד שנולד אי פעם למשפחת מאלפוי – הילדים ממשיכים לגדול עם אותה האידיאולוגיה שהביאו מהבית, והם גם יוצאים איתה הלאה לחיים (ואל מעגל החברים המורחב והקרוב שלהם, וגם בחזרה למשפחה).
הגיוני להניח שהם ימשיכו להתייחס זה לזו בבגרות כנציגי בתים שונים.
הרי גם אנחנו ממיינים אנשים אחרי שיצאנו מבית הספר (בישראל, למשל: פקצה/ערס, אשכזני/מזרחי, מרכז/פריפריה או בארצות הברית: מדינת טקסס/ניו-יורק) – נראה לי, פשוט, שבעולם הקסום קל יותר למיין אדם חדש לפי הבית שלו.
אני לא בטוחה. זו שאלה ששווה לדון בה יותר לעומק.
~
קצת מפריע לי השימוש התכוף בסוגרים לצורך הערות שכאילו לא ממש חלק מהסיפור.
אני יודעת, אני מצטערת. אנחנו נשתדל להבא להוריד במינון.
~
אני מתה על אינסוף האזכורים הקסומים שלכן. זה יוצר עולם כל כך חי. מהמראות, דרך קסמי הניקיון והשיקוי נגד האנגאובר והכל- זה נהדר.
תודה! זה אחד הדברים הכי כיפים כשכותבים בפוטרוורס
~
עוד משהו שקצת הפריע לי בקריאה: ריבוי עצום של דמויות עם שמות ופרטי מידע עליהם.
הממ. אז הבעיה הייתה בעצם בריבוי ההילאים בלשכה, או בפירוט החקירה עצמה?
תוכלי לחדד, כדי שאוכל להסביר במידת הצורך?
אבל יותר בכללי: גם לי מפריע כששופכים יותר מדי על הדף (מסע הענקים של האגריד בספר החמישי, מרלין
), אבל הרגשנו פה ספציפית שחשוב שתדעו מי פועל. במקום לקרוא לו הילאי 1 והילאי 2 העדפנו לתת תחושה של ריאליות וטיפה מורכבות.
יש דמויות שלא יקרה כלום אם לא תזכרו אותן, באמת, אבל חלק צריכות להמשיך ולשמש אותנו הלאה, ואני לא אוכל לומר לך "אגב, זה היה הילאי מספר 2!" (בלי ספוילרים, כמובן).
~
הארי שלכן מצטייר כתשוש, חסר אונים, נמנע סדרתי מעימותים, מדבר תמיד בקול שבין רגוע ליגע, וממש נעלם בצל של אשתו הדומיננטית ממנו בהרבה. זה לא הארי שמוכר לנו מהספרים.
המממ. אני לא בטוחה מה לומר כי אני לא רואה את זה ככה.
אני חושבת שהארי, כמו כל האנשים בחיים האמיתיים, השתנה עם הזמן.
אדם בן 17 ואדם בן 40 הוא לא אותו אדם (לא מבחינת ההשקפה ולא מבחינת ההתנהגות). הארי של הספר השישי נפרד מג'יני כי הוא לא רצה שתיפגע. הארי שחוזר אחורה בזמן מתייחס אליה כאל אישה בזכות עצמה.
אם ניקח את זה לחיים האמיתיים: האם אני אותו אדם שהייתי בתיכון? האם אנחנו אותם האנשים לפני ואחרי השירות הסדיר בצה"ל? – ואלו רק מאורעות קטנים. אף אחד לא ביקש מאיתנו להילחם בוולדמורט, לאבד חברים או לעבוד בתוך ביצת הבירוקרטיה של משרד הקסמים.
הארי עייף? קצת. מותש? מן הסתם (נסי את להעלים את אדון האופל לארון כל כמה שנים
) יותר שקול ורגוע? LOL, כן. נגמרו לו ההורמונים של גיל ההתבגרות.
אבל אני מקווה שהצלחנו לשמור על אותו הארי שהוא גם אמיץ ומוכן להילחם למען המטרה. כזה ששם את החברים שלו (ואת עולם הקסמים) לפני טובתו האישית.
בנוגע לג'ו: אני חושבת שהיא היא טיפוס שתמיד גונבת את ההצגה והפוקוס, לא? אי אפשר להתעלם ממנה, והארי, לעומתה, תמיד שמח לתת את הבמה למישהו אחר. הוא לא מחפש תשומת לב (הארי פוטר וגביע האש, למשל – או הארי פוטר ומסדר עוף החול: מתחמק מהתקשורת, צריך שיקימו עבורו את צ"ד וידחפו אותו להנהגה...).
~
ולסיום:
תודה! זה ממש כיף לשמוע!
גם אני אוהבת מאוד את הקשר של ג'יימס ואינבורג, ומערכת היחסים של ג'וג'ו וג'יימס תמיד נראתה לי מסובכת (אני מקווה שהתמודדנו איתה כמו שצריך).
אני יכולה להגיד לך שהרבה פעמים - אולי כי אנחנו כותבות כל פעם פרק, ולא את כל הסיפור כמו בדר"כ – אנחנו מנסות גם לחשוב על עלילה אישית או תהליך אישי שדמות יכולה לעבור.
הרגשנו שג'יימס זו נקודת מבט שהיה כיף לכתוב אותה. ולטעמי היא הכי מורכבת מבחינת קשרים אישיים עד עכשיו.
שוב, ממש תודה על התגובה!
