גיידאר
גיידאר זה דבר מנורא מצחיק. הוא גורם לנו להיות "בטוחים" בקשר לזהות המינית של מישהו, אבל אף פעם אי אפשר באמת להסתמך עליו לגמרי (מי כאן היה יכול לגשת לחבר בכיתה ולהגיד לו שהוא הומו על סמך תחושת בטן?). אני אישית מחלק את הגיידאר לשתי חלקים: התנהגות - יש הומואים עם שפת גוף, סלנג, בגדים ומנהגים מסויימים. זה כל אחד יכול לזהות, גם סטרייטים. אבל זה כל כך לא קובע, היות שהזיהוי נעשה בהתאם לסטראוטיפ מסויים, שממש לא נכון בהרבה מהמקרים. האנרגיה המינית - החלק החשוב של הגיידאר הוא היכולת לקלוט אנרגיה מינית. מה זאת אומרת? מיניות היא אנרגיה, ואנחנו כל הזמן מקרינים אותה. מיניות נמצאת בכל דבר שאנחנו עושים, בין אם זה אכילה, דיבור, ריקוד או אפילו הליכה. המיניות היא חלק אינטגרלי כל כך מהאישיות והמרקם האנושי שלנו, ובגלל זה היא נמצאת בכל דבר שאנחנו עושים. בגלל זה, אגב, חשוב גם להגיע להשלמה עם המיניות שלנו. בכל מקרה, היות שאנחנו מקרינים מיניות (אתם יכולים לראות כשבן אדם מחורמן לא?), עם הזמן אפשר גם להתחיל לקלוט אותה, להרגיש כשיש בן אדם עם מיניות שונה - ע"ע הומו. זאת התיאוריה הקטנה שלי, בכל מקרה. מומין
)
