גילו לי סרטן הלימפה-ואני חי בהכחשה

[יוני מרגיש בריא]

גילו לי סרטן הלימפה-ואני חי בהכחשה

גילו לי סרטן מסוג "הודג'קינס" ואני חי בהכחשה גמורה. פרט להורים ו-2 חברים שיודעים על זה, אני מסתיר מכולם את היותי חולה, מאחים/ות, חברים/ות, דודים/ות וכו'. מכל הסביבה. הסיבה היא פשוטה: אני מרגיש טוב ובריא כי מראש אמרו לי שבסוג זה של מחלתי ישנו ריפוי של בין 80% ל-95% מהמקרים, ואני די צעיר בגופי ונפשי, כך הסיכויים להירפא גבוהים ב"ה. הד"ר שלי עצמה שאינה מגלה אופטימיות סתם אמרה: אני רואה הרבה אור בקצה המנהרה! אבל רק כשמדברים איתי על המחלה, או שאני קורא על זה, ושומע, וכו' רק אז אני "מרגיש חולה", הדיכאון, הפחד מהעתיד שאולי ח"ו וכו', או שמדברים עלי כחולה, כל זה גורם לי רע מאוד. אני לא רוצה לחוש ולהרגיש "חולה סרטן"!!!! קיצר היגעתי למסקנה ש: הריפוי שלי הוא בהכחשה גמורה, בלי פינוקים של: כואב לי, אני מרגיש טעם מוזר, בחילה, או כואב הגוף. מקסימום לוקחים תרופה שמתאימה לאותו מצב, וזה עובר. בהתחלה כעסו עלי ואמרו לי: לך לקבוצת תמיכה זה קרה בערב הראשון שקלטתי שהנה השיער נושר, ובאותו יום תקפו אותי כאבי בטן מטורפים, כי לא טילתי נכון בעצירות וכו'] אז ההרגשה הרעה של אובדן שיער + תחושת כאבים רצינית גרמו לי ל-בכי ודיכאון רציני לעיני אימא שלי שתמיד ראתה בי ילד קשוח, ודבר זה שבר אותה ואז אמרו לי ההורים שזה לא עסק. צריך למצוא עם מי לדבר על זה וכו' למחרת הרגשתי בריא! בגוף- כי קיבלתי הסבר -שעזר מאוד- למניעת הישנות הכאבי בטן, ובריא נפשית- כי דיברתי עם חבר מאוד טוב שפשוט השכיח ממני ת'קטע של נשירת השיער, וסיכמנו על גילוח הראש וחבישת כובע וכו'. ושנצא יחד והכל יעבור!!! קיצר- חזרתי למצב הקודם של- רוגע יחסי, שלווה, והשלמה ש-זמנית החיים שלי לא רגילים, אבל זה יסתיים. אימא שלי לא ידעה מזה- ופשוט היפנתה אותי לאיזה סדנת תמיכה, מה שגרם לי שוב תחושת עצבים, הרגשת חולה, והעיקר "סדנא לעצבים". הבנתי דבר אחד: שלא טוב לי להרגיש חולה, שמרחמים עליו וכו'. הקטע הזה גרם לי לרצות - להוכיח להורים שאני מרגיש מצויין. ומאז- אני לא מתפנק בכלל, לא מספר על כאבים - והם פשוט עוברים! או נסבלים ונשכחים! כולל תחושות בחילה, חמיצות בגוף, או כאבי רגלים {מזריקות ניופוגן למי שמכיר...} קרה לי ממש דבר מוזר בסך הכל. אני חי בהרגשה פסיכולוגית! השלמתי עם נשירת השיער הזמנית, עם הכאבים ועם הכל, וזה השפיע לטובה על ההרגשה הכללית שלי, ועל הרפואה!!! כן!!! כי שתבינו- עברתי שני טיפולים "קשים" במחזור הראשון! המון חומרים לגוף + כדורים וזריקות, ובטיפול הראשון שארך שבועים סבלתי מאוד, (היו לי 2 טיפולים במחזור ה-1) אבל בטיפול השני- שהוא אחרי ההחלטה שלי לזרום ולהרגיש טוב עם עצמי וכו', וגם קיבלתי קצת הבנה לגבי הטיפול ואופיו, ומניעת תוצאות תחושה קשות, זאת אומרת ידעתי איך לאכול, ומה, ומתי יכאב פה אושם, כל זה יחד גרמו לי לעבור מצויין ובלי כאבים ב"ה את הטיפול השני במחזור הראשון ה"קשה". [ברצוני לציין: ש'ה'דבר שנשאר מעצבן מאוד אותי הוא- נשירת השיער, ממש מגביל, במיוחד שאני מסתיר את דבר המחלה!!! בלי זה הייתי מרגיש מצויין עוד יותר!!!] לפני מס' ימים עשיתי בדיקת MRI וגילו תוצאות מצוינות, פעם ראשונה שהרופאה שלי מגלה אופטימיות ומודיעה לי ש: רוב הגידולים שלך הצטמצמו מאוד, הם לא רציניים, ועברנו לשלב שני, כנראה החיסול שלהם. קיצר- השתלטנו על המחלה!!! ההרגשה הטובה שלי רק עלתה ועולה, ואני רק מרגיש מצויין יותר, וקולט שאולי צדקתי, אולי באמת אצלי ההכחשה כלפי המחלה, והזרימה בחיים באמת עזרה ועוזרת לי לא רק לשיפור ההרגשה הכללית, אלא ממש לשיפור הבריאות!!! כרגע אני לפני טיפול שני, שהוא אמור להיות "קל" יחסית, והוא להתייצב כל יום ראשון פעם בשבועיים לטיפול כימותרפי של 4 שעות, ואח"כ שבועיים בבית (פרט לבדיקות דם שיגרתיות) כל זה משך חודשיים או 4. אני מרגיש חזק ובריא ומוכן לעבור את זה, ולסיים את הטיפול ולהבריא בעז"ה גם ללא הקרנות שמהם אני באמת חושש!!! אבל עוד חזון למועד. שאלותיי לכולם: 1. האם אני צודק בכך שאני מכחיש את המחלה, ולא מדבר על זה אף פעם עם אף אחד??? (פרט לדקות ספורות שבהם אני אצל הד"ר) 2. מי עבר מחלה מסוג זה, וטיפולים דומים, וכיצד הוא עובר אותם? אם בהצלחה והוא אחרי הכל, אשמח לשמוע מכם! ביי לכולם ורפואה שלימה לכולם. יוני

 

[EDOXXX]

אבי. ר

יוני אמרתי לך שתבריא..אין אין לך דרך אחרת.. מעכשיו ב"ה החיים יחייכו איליך הרבה כל יום כל היום.. כל הכבוד לך שלא לקחת את זה כל כך קשה זו הדרך וכל הכבוד לך שנשארת אותו יוני מקסים שמעריך את החיים יותר מאז...עתיד גדול אני צופה לך יוני אתה אחלה גבר אבי

 

[יוני מרגיש בריא]

חחח גבר גבר אתה!

אבי, אתה גבר. בגלל חבר'ה כמוך אני עובר הכל בסבבה. צוחקים על הכל ומהכל! כל זמן שאפשר ליהנות, ולנצל את הזמן. הלואי שיצא ממני משהו, חחח....... בתקווה לחיים טובים ומאושרים לכולנו שבת שלום יוני

 

[גילי החדשה]

בוקר טוב יוני

גם אני עוברת עכשיו טיפולים להודג'קינס. התוכנית שלי כללה 4 קורסים, שהם 8 טיפולים - טיפול כל שבועיים. מחר אני עוברת את הטיפול השישי! הגישה שלי היתה שונה. אני סיפרתי לכולם עוד בשלב הבדיקות, לפני האבחנה הסופית. כולם היו איתי בתהליך - ההורים, האחים, החברים בעבודה וכמובן הבעל (ואפלו הילדים שלי הקטנים). ככה עד שהגיעה האבחנה, כולם היו מוכנים נפשית לרעיון ואף אחד לא הוכה בהלם. הרגשתי שהסתרת המחלה והטיפולים תגזול ממני יותר אנרגיות מאשר לחלוק עם כולם. אני מקבלת תמיכה בכל מקום. אני לוקחת את הכל בקלות (יחסית)וככה גם מגיבים הסובבים אותי. זו הרגשת הקלה עצומה שאני מגיעה אחרי הטיפול לעבודה ויכולה לחלוק ולצחוק ולהתבדח על זה אפילו. כולם גם יודעים שיש לי פיאה וזה כל כך מקל שלא צריך לדאוג מה יחשבו, הרי הכל גלוי. גם גיליתי שאחרי הטיפול הרביעי בערך נעשיתי מאד חלשה, אני ישנה המון שעות שלושה-ארבעה ימים אחרי הטיפול. איך אפשר להסתיר את זה? השקפת העולם שלי - לא לבזבז אנרגיה על סודות. במקום זה לנצל את האנרגיות שלי למלחמה במחלה. מה דעתך להשתמש בכוח העצום שיש לך באמונה שאתה לא חולה, ולנסות דימיון מודרך? זה כלי אדיר לדעתי. נראה לי שתוכל להשיג תוצאות אדירות עם כוח הרצון שלך. רק בריאות, גילה.

 

[יוני מרגיש בריא]

תודה לך. ו..אפשר להסתיר!!!

אז ככה. נתחיל מהצבא- אני בפטור ממזמן מסיבות עצלות לשרת וכו'. הסיבה שאני מסתיר- כי בימים הראשונים ההורים שלי בכו ולא ידעו מה לעשות, גם כך לפני מס' חודשים עברה אצלינו במשפחה טלטלה רצינית מסיבה מסויימת, ואני הרגשתי שכולם יישברו מהסיפור שלי בנוסף, והעיקר קרה- כשבאתי פעם ראשונה לבית חולים, כל המשפחה, זה אחים גדולים, גיסי גיסתי מחכים לתשובה, מתקשרים כל 5 דקות, מבררים מה קורה, והכאב ראש שלי עלה רק מזה, כי אני אוהב חופש ופרטיות, לא רחמים ומסכנות! ובכלל- הדאגות שלהם הדאיגו אותי יותר, הבנתי מה עדיף לי, ומאז אני מסתיר מהם. ועם כל הסימני שאלה שלהם בקשר ל: מה הכובע הזה על הראש כל היום? ומה הסיפור שאתה מבקר הרבה בבית חולים? עניתי שיש לי מחלה זיהומית ושאני חייב להיות סטרילי וכו' שזה לא ממש אמת, ולא ממש שקר, ולא שמים לב בינתיים לפיאה קטנה שכמה שערות שיוצאות ממנה נותנות תחושה של שיער אמיתי! חחח והביקורים בבית החולים הם למעקב וכו'. בסה"כ הבית שלנו ריק כי האחים גדולים, ורק בסופ"ש מגיעים, ככה שאני מסתדר איתם. גם לא עוקבים אחרי שעות השינה המרובות שלי כי- הם רגילים לשעות שינה לא מובנות שלי לפעמים! והעיקר הוא- השקט שיש לי בבית, אין עצב או בכי, לי זה גורם תחושה מעולה, מרגיע אותי, כי ברגע האמת יש לי שני חברים הכי טובים, והורים מאוד דאגנים, שמילה מהם, מרגיעה אותי מאוד מאוד! אני החלטתי דבר אחד- שאם ח"ו המצב שלי יתדרדר- אני אספר כי זה רציני מידי! ואם אני אתרפא מאוד, אז רק אחרי המון זמן משהו כמו חצי שנה מסיום כ-ל הטיפולים ארשה לעצמי לספר להם, כי אז הם לא ידאגו כמו בתחילת המחלה! עיקר העניין שלי הוא שתביני- גילה- האנרגייה שלי התבזבזה בהתחלה כשהרגשתי את הרחמים והמבט העצוב- זה הורס אותי! אני גבר, שתמיד היית בריא, מעולם לא היה לי עבר מחלתי, רישום בבית חולים וכד', והדבר הזה מעצבן אותי, כך שהמצב הנוכחי הוא הכי אידיאלי בשבילי, וזה נותן לי תחושת בריא ותחושה טובה, והתוצאות בהתאם כמו שהרופאה שלי אמרה לי כבר! אני מקווה לטוב, שכולנו נבריא. אמן תודה לך יוני

 

[יוני מרגיש בריא]

בקשר לבחורה...

בקשר לבחורה, אז כרגע אני מסתיר, אבל כשנה לאחר המחלה, כשאבריא ממש אתייעץ כבר עם מי שצריך, נראה לי שאספר, כי הד"ר שלי אומר ש: מחלת הודג'קינס לא עוברת בתורשה, ולא נחשבת לקשה, אלא ניתנת לריפוי מוחלט, ובכל מקרה זה לא בראש שלי כרגע! עוד חזון למועד. ביי לכם יוני

 

[יוני מרגיש בריא]

עוד מילה לגילי

את נשואה עם משפחה וילדים והמון סביבה, ואני רווק שרוב הזמן עם חברים, והם לא ממש גרים צמוד אלי, ככה שידעתי שאצליח לשמור על זה בסוד, רק אם השיער לא יגדל כולו עד לקיץ אהיה בבעייה, אבל עד אז אאלתר פיתרון טוב, כמו שההורים שלי הציעו: תגור אצל ידיד המשפחה מרחק שעה נסיעה, בעיר ידועה במרכז, תעבוד שם, עד לחגים, גם טיסה לחו"ל עם חברים אצל ידידי המשפחה שיודעים! תעזור. קיצר- במצב שלי אפשר להסתיר עוד כשמדובר רק בחצי שנה עד 10 חודשים כמו שהד"ר שלי צופה. רק תאמרי לי גילי- מה התכוונת "דימיון מודרך"? מה זה? איפה לומדים על זה? וכו'

 

[מיליתו]

הי יוני

אני לא בטוחה בן כמה אתה, אבל אתה כניראה צעיר למדי. הכחשת המחלה בדרך כלל גורמת לשמועות סביבך, אז אולי יותר פשוט לספר לאנשים. טבעם של דברים כאלה להתגלות (אלא אם אתה בא ממשפחה פולנית במיוחד...). בכל אופן, נשמע שאתה מסתדר עם הטיפולים די טוב, ושהם יעילים, וזה יופי. אבל כניראה, לא ממש קל לך עם המצב. בנוסף להתמודדות עם הטיפולים אתה עסוק גם בלשחק אותה שהכל בסדר והכל כרגיל, ולא קרה שום דבר - למרבה הצער, זה לא נכון. קורים לך הרבה דברים, ועובדה שפנית לכאן, כי אתה מרגיש צורך לדבר על זה. טבעי שאתה מרגיש ככה. נשירת השיער היא באמת החלק המזערי בכל הסיפור הזה. זה לא יעלם מעצמו גם כשתסיים את הטיפולים בריא בעזרת השם. הרי כשתכיר בחורה רצינית תרצה לספר לה, לא? לדעתי זה יהיה לא הוגן, לא לספר לה. אם אתה לפני צבא, או במילואים - צפה לפטור. צה"ל לא ממש "אוהב" חולי סרטן ומסכים לגייס אותם רק בתנאים מסויימים ובתור מתנדבים, כך שיהיה לך די קשה להסתיר את זה. מההקרנות אין לך מה לחשוש, הן הרבה יותר קלות מהכימוטרפיה. טוב שאתה אופטימי וחזק ומאמין בהחלמה - זה המון, וזה מאוד משמעותי. טוב לא לשקוע בדיכאון, אלא לפתח ציפיות לעתיד. תמשיך להיות חזק, אבל אם מדי פעם בא לך להיות חלש או להתפנק - תרשה לעצמך. אני מאמינה שאתה יכול להפיק מהמחלה הרבה מבחינת ההתפתחות האישית שלך והקשר עם הסביבה הקרובה - נצל את זה. תרגיש טוב

 

[יוני מרגיש בריא]

תקראי למעלה

שלום מיליתו. קראתי את דברייך ואת מה שכתבה גילי למעלה, ובעצם עניתי לשתיכן נראה לי. אז תקראי בבקשה מה כתבתי שם. ותודה לך על התגובה. רק שאלה אחת לי אלייך: למה כתבת שאין מה לחשוש מההקרנות? רקאתי פה בא' התגובות, שהקרנות בצואר יכולות לגרום ח"ו לסירטון בלוטת התריס... ועוד דברים לא נעימים. זה נכון??? [שתביני שעם התחושות המוזרות של יובש בפה, טעם לא טוב, ועייפות, אני אסתדר בעז"ה ואעבור אני מקווה, אמן. אני רק חושש ממחלות אחרות שאולי ייגרמו לי ח"ו...] תודה על הכל יוני

 

[מיליתו]

הקרנות ושטויות אחרות...

הבחירה אם לספר וכמה תלויה בך - אץ אתה חושב שבאמת כולם מאמינים למה שאת מספר - אחלה. הבעיה היא שמנסיון גיליתי שבדרך כלל יש המון שמועות שרצות מסביב - באיזשהו שלב אתה מגלה שכולם יודעים ושעשית מעמך אהבל כל הזמן הזה. אז אפשר פשוט להגיד שזה סרטן קל, עכשיו בבדיקות הכל בסדר, ואתה רק עושה עוד כמה טיפולים כדי לוודא שזה לא יחזור, וחוץ מזה אתה מרגיש די טוב, מקסימום ישן קצת יותר (ואפשר לצרף איזה בדיחה על שפע חלומות "כחולים" או משהו כזה בשביל להפיג את המתח שמצטבר בסיטואציות כאלה). אם לא - אז אל תספר - יכול להיות שעדיף ככה - קשה להגיד בלי להכיר את האנשים שסביבך. בכל אופן, אני עברתי שבועיים הקרנות לצוואר וחוץ מטיפה כאב גרון וקשיים בבליעה היה בסדר. אני לא יודעת כמה הקרנות מתוכננות לך. לגבי הסיכון בזה: רבותי הקרנות זה מסרטן! כימוטרפיה זה מסרטן! לא סתם הצוות הרפואי מגן על עצמו כל כך. אבל - אין ממש אופציות יותר טובות. גם אויר מזוהם זה מסרטן, וסיגריות, ובשר וסלולארים והשמש - ובכלל - לחיות זה דבר מסוכן - אז צריך לקחת את הסיכון הזה.

 

[יוני מרגיש בריא]

השאלה מה יותר מסרטן???

השאלה מה יותר מסרטן? כימוטרפייה, והקרנות? או סיגריות, עשן, סלולרי וכל השאר. ממה צריך יותר לחשוש????

 

[מיליתו]

מה זה משנה?

אין יותר או פחות. מבחינתי הסטטיסטיקה בכלל לא משחקת. אצלי יש 100% או 0%. כל מיני החלטות שמבוססות על סטטיסטיקה מתאימות לאירגוןנים ולמערכות, ולא לפרט. כשמישהו אומר לי שטיפול זה או זה יעלה או יוריד את הסיכוי שלי - זה לא מה שמשכנע אותי, זה פשוט לא רלוונטי. ואני אומרת את כל זה מנקודת מבט של מישהי שעוסקת במחקר, ומתמצאת טוב מאוד בסטטיסטיקה, מתודולוגיה, חישובים, שיטות מחקר מדעיות וכו'. למעשה אני לומדת ומלמדת את הנושא... אני רואה איך נעשים מחקרים, חישובים, ואיך הכל מגיע בסוף לידי פרסום במאמר או בכנס או בשניהם, ויש כל כך הרבה בעיות עם השיטה המדעית, שאפשר לכתוב אנציקלופדיה ועוד לא לכסות את הכל. ככל שזה נוגע אלי - סטטיסטיקה זה לא ממש רלוונטי.

 

[elylan]

יוני יקר../images/Emo70.gif

לפי דעתי אתה ממש לא צודק בכך שאתה מכחיש את המחלה, כן אין צורך לפרסם לכל העולם שאתה חולה אבל גם לא להסתגר. הרי לכולנו יש צורך לדבר עם מישהו על בעיות ושיבינו אותנו. איך אפשר לסבול ולעבור לבד את כל הסבל והכאבים שהמחלה הארורה הזאת גורמת?????? בכל אופן אתה בחור אמיץ ומקסים! אם אתה רוצה לדבר אני כאן תמיד מוכנה להקשיב, אתה יכול גם לפנות אליי במסרים.

 

[יוני מרגיש בריא]

לא הבנת אותי איליין

איליין היקרה לא הבנת אותי טוב כנראה. אני לא מסתגר, אני מסתיר!!! ז"א כשניסו לתת הרגשה תמיכה ועידוד ונחמה הרגשתי רע מאוד!!! גיליתי שעושה לי רע להרגיש "חולה". גם כשאימא שלי פונה אלי, כמו: תאכל את זה, זה בריא, אל תישתה את זה! או: שתית כדורים? עשית התעמלות? וכו' כל זה מעצבן אותי, ולא שאני מזלזל בבריאות, אני עושה בדיוק מה שאמרו לי בכל מה שקשור למאכלים, כושר, בריאות, וכו' הכל! אלא כשמזכירים לי את זה - זה מעצבן מאוד, ממש לא תומך, אני לא מסוגל להיות מרוחם, נתמך, מסכן, חולה, וכו' אני לא כזה!!! לכן טוב לי להמשיך חיים רגילים במקסי' שאפשר... אבל מה- בעצם זה שיש דאגה מהסובבים שכן יודעים עלי, אני מוצא נחמה או תמיכה כשאני צריך, הורים ומס' חברים מצומצם, או חבר'ה טובים כמוכם מהפורום, כל אלו מספיקים לי, מאוד!!! כשצריך מילה טובה או עידוד וזה לא קורה הרבה, אני יודע איפה לקבל. בקיצור- סיפרתי רק למי שאמור לעזור לי, וזהו!!! ככה שאני לא חי בהסתגרות בכלל! אלא חי טוב כמו שצריך. וכבר אמרתי- שאם ח"ו מצבי ידרדר, ברור שאצטרך תמיכה רחבה, ואז לא אסתיר את דבר המחלה מהסביבה הקרובה לי. רק כרגע, אני זקוק לשקט, מנוחה, וחיים רגילים. מקווה שהבנת - ותודה על העזרה שבוע טוב- ובריאות לכולם, יוני

 

[מיליתו]

מעולה

אולי גם אני לא לחלוטין הבנתי אותך. ממש לא נעים כשמרחמים עליך. אישית - הלכתי לאוניברסיטה בין הטיפולים, ואיך שסיימתי נרשמתי לקורס טניס ולריקודי בטן - בשביל עצמי, אבל גם בשביל להרגיש ולהראות שאני כבר בריאה... (למרות שהאמת היא שאני לא לחלוטין בריאה, אבל הפעילות גורמת לי להרגיש טוב).

 

[elylan]

עכשיו הבנתי יותר טוב

הבנתי שזאת הדרך שלך להתמודד עם המחלה הארורה הזאת ואתה יודע מה? כל הכבוד לך!!! תהיה חיובי, תקווה, תאמין והכל יהיה טוב!!!!!!!! זה המבחן שה' מציב וצריך לעבור את זה! (אין ברירה אחרת) הלוואי שלא תתצטרך תמיכה רחבה ותבריא במהירות האור!!!!!!!!!

 

[גוהנה]

הי יוני../images/Emo140.gif

מקריאת דבריך נדמה לי שלא מדובר בהכחשה. השאלה שלך מתחברת אצלי לשאלה הקשורה למינון של החרדה הקיומית הקשורה בלהיות חולה סרטן ביחד עם התקוה, הרצון להמשיך לחיות כאילו לא קרה כלום .....מה שאתה חווה איננו פשוט בכלל: חשוב מאוד לראות את החדשות הנפלאות המתיחסות לסיכויי ההבראה ולכך שהנה הטיפול שלך מצליח למגר את הסרטן....לצד כל זאת קרה לך משהו חזק ומטלטל...אם תפגש עם הטלטלה הזאת אין פירוש הדבר שלא תבריא..להיפך: תוכל לערוך היכרות עם כוחות הנפש שלך המסייעים לך להתמודד עם התחושות הקשות, הפחדים וחוסר השליטה עימן מפגישה אותנו מחלת הסרטן

 

[ציפורלילה]

לא בדיוק הכחשה

אני לא יכולה להגיד על מישהו שמתייחס ככה לדברים כמו שכתבת אותם, שהוא בהכחשה. אולי אתה מאד רוצה לחשוב שאתה בהכחשה, אבל בהכחשה לא חושבים כל כך הרבה על מה שמכחישים.. אני חושבת שזו הדרך שלך להתמודד עם המצב, ואם זה מה שנוח לך אז תמשיך ככה. תעשה רק מה שטוב לך. כי המצב הזה כרגע הוא רק שלך להתמודד איתו. אף אחד לא יכול להגיד לך איך לעשות את זה אחרת. תדבר עם מי שבא לך, תספר למי שבא לך. מנסיוני אני יכולה להגיד שרחמים זה משהו שהוא דו צדדי, אם אתה תקרין שאתה זקוק לרחמים אז ירחמו עליך. אבל זה לא משהו שהרגשתי ממך, אז גם אם כל העולם יידע, סביר להניח שהם לא ירחמו עליך אלא ההיפך - הם יקבלו ממך כוחות לקבל ולהבין את מה שעובר עליך. לגבי הטיפולים - עברתי גם כימו וגם הקרנות. יש לי הרבה מה להגיד על זה, אז תצטרך לשאול נקודתית. לגבי ה"איך" - הטיפולים קיבלו את המקום שנדרש. אם זה היה להגיע לבית החולים כל שבועיים לקבל טיפול, אז הגעתי, קיבלתי, יום-יומיים בבית ואחרי זה חזרה לעבודה וללימודים כמה שיכולתי והחזקתי מעמד. וגם שם, אם הרגשתי שאני עייפה מדי או חלשה פשוט עשיתי פחות. אני בהחלט מאמינה בשמירה על מהלך חיים נורמלי ככל האפשר, זה נותן תחושה שלא הכל נשמט תחת הרגליים, שלא כולם ממשיכים ורק אתה נשאר תקוע עם המחלה. מצד שני - שוב, גם לתת לגוף מספיק זמן לנוח ולהתאושש מהטיפולים כי זה לא קל על הגוף וגם לא פשוט לנפש להתמודד עם מחלה כזו ככה פתאום בתחילת החיים. העצה היחידה שלי היא שתהיה קשוב לעצמך. נראה לי שאתה מספיק מבין ומודע וממש לא בהכחשה. יום טוב גלי

 

[יוני מרגיש בריא]

ההכחשה כלפי הסביבה....

שלום לך רק לתקן לא התכוונתי שאני מכחיש את המחלה כלפי עצמי, אלא כלפי הסביבה. אני מקבל את מחלתי וחושב עליה, אבל לא הרבה! ומדבר עליה עם בודדים ורק כשצריך, או פה וכד'. אלא שאני מכחיש אותה מהסביבה הטבעית שלי שהיא משפחה, וחברים וכו' וככה אינני מרגיש חולה בכלל. זה לא קל להסביר את זה במילים, מה טוב לי בזה. אבל ברור לי שכרגע זה הכי טוב עבורי. תודה על העיצות והיחס יוני

 

[דגנילי]

יונתן..אחי'צלי.. מה נ'יינים?

סתם אנחנו לא אחים...חחחח ואני מצטערת אם אתה לא אוהב "יונתן".. פשוט יש לי מצב רוח כזה..אבל בגלל שאתה פחות או יותר בגיל של אח'שלי ואני מאוד מזדהה איתך.. בקיצור.. כתבו לך הרבה תגובות יפות.. ואתה מתבטא 10.. וגם לי יש מה לחנטרש..אומנם יצא לי ארוך בטירוף.. אבל כתבתי למענך.. אני לא יודעת אם אתה זוכר את הסיפור שלי.. (אני אצרף קישור). אני מאוד הכחשתי את היותי חולה לעצמי..וששאלו אותי מה יש לי? אמרתי שזה הכל רק לא סרטן כי המילה הפחידה אותי.. מה גם בהתחלה לא ידעתי במה אני חולה כי היה קשה לאמא שלי לספר לי (אבל סיפרה לכל העולם מלבדי..) הראתי לכולם שזה מזה קטן עלי..אפילו עזרתי לאחיות בבי"ח למצוא לי ורידים. וסיפרתי לכל מי שריחם עלי שזה ממש כלום בשבילי..ועברתי את הטיפולים הכימותרפיים במשך שנה ועוד חודש של הקרנות אינטנסיביות (כמות גדולה מהרגיל) שזה היה כמו לקבל סוכריה לעומת הכימו' - כי חוץ מלהשתזף בצוואר ובחזה..(שמאוד אהבתי - בגלל ששנה לא נחשפתי לשמש) וצרידות (שראיתי בה סקסיות לשמה..). וזהו הרופא בישר לי שהחלמתי. חצי שנה אחרי זה התחלתי לסבול מחרדות שנבעו גם מהקושי של המחלה והטיפול אבל בעיקר מההכחשה. ממש לא יכולתי לדבר על מה שעברתי.. לא הייתי מסוגלת. עם השנים זה התחיל לצאת. לאחר 6 שנים.. חליתי שוב והייתי כבר נשואה ואם לבן שנה. בעלי לא רצה שבעבודה שלו והשכנים ידעו שאני חולה.. ואף אחד מלבד המשפחה הקרובה והחברים הקרובים ביותר לא ידעו. והיה לי רע עם זה..למה אני צריכה להסתיר? אני לא עושה משו רע? וגם רע לי אז למה אני צריכה גם להסתתר? הקושי שלי היה לחבוש את הפיאה המסריחה והמעיקה בקיץ.. אבל הבנתי הגישה של בעלי וכיבדתי אותה. לא רצינו שירחמו עלינו ורצינו שייתיחסו אלינו כרגיל. כי אנשים חושבים שאם מישהו חולה בסרטן אז זה מצב של מיסכנות ואי אפשר לצחוק כרגיל ולהתנהג כרגיל..ומתחילים כל מבטי החמלה המעצבנים והמבינים (שבא לי להקיא מהם)..ולאחר שהבראתי בשנית, הודתי לבעלי.. כי זה נגמר ואף אחד לא ידע..פשוט כשהשיער צמח קצת,הורדתי את הפיאה והשכנים צחקו איתי על זה שעשיתי "ספיחס".. והשיער אגב צומח נפלאות - כמו שמיליתו כתבה (זה ממש שולי)- לי הוא צמח כהה יותר ומתולתל (במציאות אני שטנית עם שיער חלק.. והוא היה בריא כזה.. בכל חלקי הגוף.. (לנשים זה לא פלוס כזה גדול..חחחח). בקיצור יוני .. תספר למי שבא לך וטוב לך.. תתמקד בלהבריא ולהיות מאושר ותעשה הרבה כיף. זה יעבור וכל החיים היפים לפנייך! כל אחד עובר משבר בחיים.. ולנו יש את זה. כמו שכתבת אתה גבר-גבר, קטן עליך.. -למרות שלפעמים גם מותר לשבת ולרחם על עצמך.. למה דווקא אתה? וכל אלו.. זה מפתח מחשבות פילוסופיות בריאות. גם לבכות לפעמים זה טוב מאוד - זה משחרר בכיף. וצריך את זה. וגם גברים בוכים שכואב להם!!! אני ראיתי את אבא שלי הבריון והקשוח בוכה בפעם הראשונה במראה באוטו.. כשחליתי בפעם הראשונה.. ואמא שלי צבטה אותו.."שהילדה לא תיראה.. צריך להיות חזקים בשבילה.." כדאי לבכות ולרחם על עצמך ולהביע קושי מאשר להפנים ושזה יצא אחר"כ כפול. ויוני.. אני פה בשבילך.. כל שאלה.. כל מענה..ה-כ-ל! ואתה יכול גם להשאיר לי מסר אישי..