יונתן..אחי'צלי.. מה נ'יינים?
סתם אנחנו לא אחים...חחחח ואני מצטערת אם אתה לא אוהב "יונתן".. פשוט יש לי מצב רוח כזה..אבל בגלל שאתה פחות או יותר בגיל של אח'שלי ואני מאוד מזדהה איתך.. בקיצור.. כתבו לך הרבה תגובות יפות.. ואתה מתבטא 10.. וגם לי יש מה לחנטרש..אומנם יצא לי ארוך בטירוף.. אבל כתבתי למענך.. אני לא יודעת אם אתה זוכר את הסיפור שלי.. (אני אצרף קישור). אני מאוד הכחשתי את היותי חולה לעצמי..וששאלו אותי מה יש לי? אמרתי שזה הכל רק לא סרטן כי המילה הפחידה אותי.. מה גם בהתחלה לא ידעתי במה אני חולה כי היה קשה לאמא שלי לספר לי (אבל סיפרה לכל העולם מלבדי..) הראתי לכולם שזה מזה קטן עלי..אפילו עזרתי לאחיות בבי"ח למצוא לי ורידים. וסיפרתי לכל מי שריחם עלי שזה ממש כלום בשבילי..ועברתי את הטיפולים הכימותרפיים במשך שנה ועוד חודש של הקרנות אינטנסיביות (כמות גדולה מהרגיל) שזה היה כמו לקבל סוכריה לעומת הכימו' - כי חוץ מלהשתזף בצוואר ובחזה..(שמאוד אהבתי - בגלל ששנה לא נחשפתי לשמש) וצרידות (שראיתי בה סקסיות לשמה..). וזהו הרופא בישר לי שהחלמתי. חצי שנה אחרי זה התחלתי לסבול מחרדות שנבעו גם מהקושי של המחלה והטיפול אבל בעיקר מההכחשה. ממש לא יכולתי לדבר על מה שעברתי.. לא הייתי מסוגלת. עם השנים זה התחיל לצאת. לאחר 6 שנים.. חליתי שוב והייתי כבר נשואה ואם לבן שנה. בעלי לא רצה שבעבודה שלו והשכנים ידעו שאני חולה.. ואף אחד מלבד המשפחה הקרובה והחברים הקרובים ביותר לא ידעו. והיה לי רע עם זה..למה אני צריכה להסתיר? אני לא עושה משו רע? וגם רע לי אז למה אני צריכה גם להסתתר? הקושי שלי היה לחבוש את הפיאה המסריחה והמעיקה בקיץ.. אבל הבנתי הגישה של בעלי וכיבדתי אותה. לא רצינו שירחמו עלינו ורצינו שייתיחסו אלינו כרגיל. כי אנשים חושבים שאם מישהו חולה בסרטן אז זה מצב של מיסכנות ואי אפשר לצחוק כרגיל ולהתנהג כרגיל..ומתחילים כל מבטי החמלה המעצבנים והמבינים (שבא לי להקיא מהם)..ולאחר שהבראתי בשנית, הודתי לבעלי.. כי זה נגמר ואף אחד לא ידע..פשוט כשהשיער צמח קצת,הורדתי את הפיאה והשכנים צחקו איתי על זה שעשיתי "ספיחס".. והשיער אגב צומח נפלאות - כמו שמיליתו כתבה (זה ממש שולי)- לי הוא צמח כהה יותר ומתולתל (במציאות אני שטנית עם שיער חלק.. והוא היה בריא כזה.. בכל חלקי הגוף.. (לנשים זה לא פלוס כזה גדול..חחחח). בקיצור יוני .. תספר למי שבא לך וטוב לך.. תתמקד בלהבריא ולהיות מאושר ותעשה הרבה כיף. זה יעבור וכל החיים היפים לפנייך! כל אחד עובר משבר בחיים.. ולנו יש את זה. כמו שכתבת אתה גבר-גבר, קטן עליך.. -למרות שלפעמים גם מותר לשבת ולרחם על עצמך.. למה דווקא אתה? וכל אלו.. זה מפתח מחשבות פילוסופיות בריאות. גם לבכות לפעמים זה טוב מאוד - זה משחרר בכיף. וצריך את זה. וגם גברים בוכים שכואב להם!!! אני ראיתי את אבא שלי הבריון והקשוח בוכה בפעם הראשונה במראה באוטו.. כשחליתי בפעם הראשונה.. ואמא שלי צבטה אותו.."שהילדה לא תיראה.. צריך להיות חזקים בשבילה.." כדאי לבכות ולרחם על עצמך ולהביע קושי מאשר להפנים ושזה יצא אחר"כ כפול. ויוני.. אני פה בשבילך.. כל שאלה.. כל מענה..ה-כ-ל! ואתה יכול גם להשאיר לי מסר אישי..
סתם אנחנו לא אחים...חחחח ואני מצטערת אם אתה לא אוהב "יונתן".. פשוט יש לי מצב רוח כזה..אבל בגלל שאתה פחות או יותר בגיל של אח'שלי ואני מאוד מזדהה איתך.. בקיצור.. כתבו לך הרבה תגובות יפות.. ואתה מתבטא 10.. וגם לי יש מה לחנטרש..אומנם יצא לי ארוך בטירוף.. אבל כתבתי למענך.. אני לא יודעת אם אתה זוכר את הסיפור שלי.. (אני אצרף קישור). אני מאוד הכחשתי את היותי חולה לעצמי..וששאלו אותי מה יש לי? אמרתי שזה הכל רק לא סרטן כי המילה הפחידה אותי.. מה גם בהתחלה לא ידעתי במה אני חולה כי היה קשה לאמא שלי לספר לי (אבל סיפרה לכל העולם מלבדי..) הראתי לכולם שזה מזה קטן עלי..אפילו עזרתי לאחיות בבי"ח למצוא לי ורידים. וסיפרתי לכל מי שריחם עלי שזה ממש כלום בשבילי..ועברתי את הטיפולים הכימותרפיים במשך שנה ועוד חודש של הקרנות אינטנסיביות (כמות גדולה מהרגיל) שזה היה כמו לקבל סוכריה לעומת הכימו' - כי חוץ מלהשתזף בצוואר ובחזה..(שמאוד אהבתי - בגלל ששנה לא נחשפתי לשמש) וצרידות (שראיתי בה סקסיות לשמה..). וזהו הרופא בישר לי שהחלמתי. חצי שנה אחרי זה התחלתי לסבול מחרדות שנבעו גם מהקושי של המחלה והטיפול אבל בעיקר מההכחשה. ממש לא יכולתי לדבר על מה שעברתי.. לא הייתי מסוגלת. עם השנים זה התחיל לצאת. לאחר 6 שנים.. חליתי שוב והייתי כבר נשואה ואם לבן שנה. בעלי לא רצה שבעבודה שלו והשכנים ידעו שאני חולה.. ואף אחד מלבד המשפחה הקרובה והחברים הקרובים ביותר לא ידעו. והיה לי רע עם זה..למה אני צריכה להסתיר? אני לא עושה משו רע? וגם רע לי אז למה אני צריכה גם להסתתר? הקושי שלי היה לחבוש את הפיאה המסריחה והמעיקה בקיץ.. אבל הבנתי הגישה של בעלי וכיבדתי אותה. לא רצינו שירחמו עלינו ורצינו שייתיחסו אלינו כרגיל. כי אנשים חושבים שאם מישהו חולה בסרטן אז זה מצב של מיסכנות ואי אפשר לצחוק כרגיל ולהתנהג כרגיל..ומתחילים כל מבטי החמלה המעצבנים והמבינים (שבא לי להקיא מהם)..ולאחר שהבראתי בשנית, הודתי לבעלי.. כי זה נגמר ואף אחד לא ידע..פשוט כשהשיער צמח קצת,הורדתי את הפיאה והשכנים צחקו איתי על זה שעשיתי "ספיחס".. והשיער אגב צומח נפלאות - כמו שמיליתו כתבה (זה ממש שולי)- לי הוא צמח כהה יותר ומתולתל (במציאות אני שטנית עם שיער חלק.. והוא היה בריא כזה.. בכל חלקי הגוף.. (לנשים זה לא פלוס כזה גדול..חחחח). בקיצור יוני .. תספר למי שבא לך וטוב לך.. תתמקד בלהבריא ולהיות מאושר ותעשה הרבה כיף. זה יעבור וכל החיים היפים לפנייך! כל אחד עובר משבר בחיים.. ולנו יש את זה. כמו שכתבת אתה גבר-גבר, קטן עליך.. -למרות שלפעמים גם מותר לשבת ולרחם על עצמך.. למה דווקא אתה? וכל אלו.. זה מפתח מחשבות פילוסופיות בריאות. גם לבכות לפעמים זה טוב מאוד - זה משחרר בכיף. וצריך את זה. וגם גברים בוכים שכואב להם!!! אני ראיתי את אבא שלי הבריון והקשוח בוכה בפעם הראשונה במראה באוטו.. כשחליתי בפעם הראשונה.. ואמא שלי צבטה אותו.."שהילדה לא תיראה.. צריך להיות חזקים בשבילה.." כדאי לבכות ולרחם על עצמך ולהביע קושי מאשר להפנים ושזה יצא אחר"כ כפול. ויוני.. אני פה בשבילך.. כל שאלה.. כל מענה..ה-כ-ל! ואתה יכול גם להשאיר לי מסר אישי..