לא צריך לקרוא בין השורות אצלי
לא כתוב שם שום דבר. מה שיש לי להגיד אני אומרת. עבודה כמורה היא עבודה מאוד תובענית. היא עבודה מאוד מאתגרת. לבן שלי היו כמה מורות השנה ששינו לו את החיים (לא כמטאפורה - כתיאור מצב, אובחן השנה עם לקות למידה והמורה המתקנת + המורה בכיתה הרגילה שינו לו את החיים, את התפיסה העצמית ואת הבטחון ועוד המון. לכל החיים הוא יבנה את עצמו על מה שהן יצרו בעמל רב מאוד).
 
כל מה שאני אומרת הוא שזה לא לגיטימי בעיני לתת מסר לבנות שזו העבודה היחידה שלגיטימית עבורן. שאם הן רוצות לעבוד אז שיהיו מורות או גננות. וזהו. עבודות אחרות הן לא מתאימות לנשים. כי העבודות האלה "קרייריסטיות" מדי, ולאישה לא ראוי קריירה. יש לי כרגע עבודה עם לוז מאוד גמיש. אני עובדת מהבית אם אני רוצה. הייתי בבית ספר של הילדים לכל אירוע שלא יהיה באמצע היום/אחרי הגן/ בין לבין. אבל התפיסה מסביבי היא שזו לא בחירה לגיטימית כי אני אישה וכי הבחירה שלי יותר מדי השגית. עד מתי השגיות ונשים יהיה דבר רע? ואני לא כזו השגית, פשוט זה מה שמעניין אותי ונעים לי (עסקתי זמן קצר בהוראה לגיל הרך וגיליתי שאני לא מספיק טובה עבור זה. וכדי שלא יהיו אי הבנות - מורה לגיל צעיר דורש סבלנות והכלה שאין לי בכאלה מאסות, לילדים שלי כן, אבל בשביל להיות כל כך קשובים לכל ילד וילד צריך משהו שאין לי).
 
אני מרגישה שבשרשור הזה אני פוגעת שלא בכוונה בכל מיני קוראות שמפרשות אותי, למרות שאין כזה פירוש לדברי. כשהייתי ילדה דוד שלי התגאה שביתו יוצאת עם בחור ממשפחה עשירה ושזה מה שצריך כדי להסתדר בחיים. אבא שלי הסתובב אליו ולא מצמץ ואמר שמה שאני ארצה בחיים אני יכולה להשיג ולא צריכה שום גבר בשביל זה. הוא גם דאג שכל ילדיו, בלי קשר למינם, ילמדו ויסיימו עם התעודה הטובה ביותר שלהם. כשהוא ראה שאני חזקה במתמטיקה אז הוא שלח אותי לחוגי תכנות ותגבר אותי והוא ואמא שלי דאגו שאף פעם אני לא אתייחס לנושא הבנים/בנות. עד שהגעתי לצפון אמריקה לא הבנתי עד כמה זכיתי. היו מסביבי מספיק בנות שהיו במסלול דומה כדי שאני לא ארגיש חריגה. כאן אני חריגה - או שאת בחורה ואת בוחרת בקריירה או שבמשפחה ואז תעזבי את התפקיד. זה מאוד כואב לי שיש בימינו עדיין כאלה תפיסות. ואת יודעת מה - הוראה זה תפקיד כל כך מאתגר וממלא שמעצבן אותי שכל המורות נשים - למה? זה לא מספיק טוב לגברים? לא ראוי שיהיו גם דמויות גבריות במערכת החינוך - ולא רק בהנהלה ובשיעור ספורט? יש לי שני בנים. וכשהגדול מסביר לי שבת לא יכולה להלחם/להיות בשיעור קרב מגע מה שזה לא יהיה, נשרפות לי האזניים. כי זה לא בא מהבית. וזה שהוא סופג את זה מהסביבה (במו אוזניי שמעתי אמהות מסבירות לו שביתן היא נסיכה ואין זה הולם את מידותיה לרוץ או לקפוץ רק במילים קצת יותר מנופחות) זה כואב לי. כואב לי בשביל הבת שהיא נסיכה אבל גם תותחית במתמטיקה, ובארה"ב היא יכולה לבחור בין להיות מורה לחשבון או אמא שתלמד את ילדיה היטב, לא אניטה ברג הבאה או מה שזה לא יהיה. אני לא באה לבקר בחירה של אף אחת, כל עוד היה לה את הזכות לבחור. אני מבקרת את זה שבטלוויזיה בפרסומות רק אשה תפעיל מכונת כביסה ורק גבר ינהג באוטו, ואם אישה תנהג בו אז המנוע יעבוד על פרחים ורודים.
 
ועכשיו אני אחכה קצת ואגלה את מי העלבתי עכשיו. איזה קן צרעות...
יש ה מ ו ן תמיכה לבנים ולבנות ללכת לכיוון STEM. בהופעת ריקוד של בית הספר המקומי היו בנים ובנות. וגם בחידון המתמטיקה. 
