גיסות וחמות

[אושר365]

תודה רבה על התגובה

לגבי המשפט הראשון, אני מסכימה איתך. לדעתי זה לגמרי זה. אבל אין לי כל כך מה לעשות עם זה...גם את הפסקה על השוויון הבנתי אבל את כל השאר לא כל כך הבנתי..מה את/ה בעצם אומר/ת? לא להתערב כששני ילדים בני חמש מעליבים ילד בן שנתיים וחצי..? הרי זה לא בדיוק כוחות שווים/הוגנים. וברור לי שישנן צרות גדולות יותר אבל...

 

[mykal]

שני דברים לדבריך,

1)היא לא חוסכת מהילדים את האפשרות להפגע,
היא לא רוצה לתת להם הרגשה של חוסר מוגנות כשאמא אחרת
מתערבת לטובת ילדיה ושהיא תשב כאילו לא קורה כלום.
ילד צריך לחוש הגנה. במיוחד בהשואה ששתי האימהות ע"י אותו שולחן.
2)יש כאן מצב של עלבון, שיש שתי כלות, ולאחת יש הרגשה פריבילגית,
שמותר לילדיה הכל, ואילו לילדים אחרים לא--ונוצרת אפליה.
זה של האם השואלת יותר מאשר של הילדים.

ואולי עוד משהו--כשאדם בא להתארח הוא רוצה להרגיש נוח,
ולא אורח סוג ב'--וכן מותר שיהיה לה צורך גם בצדק בנראות.

 

[אושר365]

אז ככה

1. כל הרעיון זה שהמשפחה תיפגש..אנחנו לא שונאים אותם..להיפך. והילדים מאוד נהנים. כתבתי כאן בעיקר כי לי קשה. ואני צריכה לפרוק כי אני לא אוהבת את איך שהדברים מתנהלים. זה לא אומר שאני רוצה נתק. ממש לא!!!
2. הגעת למסקנה מהר. ואולי באמת יש לנו בעיה כזו. אז עצות יעזרו יותר מביקורת נוקבת.
3. המידע רלוונטי לרקע וליחסים ביננו. ברור שיש קנאה בין גיסות והשוואות. אז אם לאחת יש משהו שהשנייה לא קיבלה זה בהחלט יכול ליצור מרירות. כתבתי כאן כדי לפרוק ולקבל תמיכה ועצות. מכות מתחת לחגורה ממש לא מעניינות אותי כרגע..

 

[חייבתלהגיב]

תעשי מה שאת עושה כשהגדול נמצא עם חבר.

תמצאי לקטן תעסוקה, ואל תדרשי מהם לשלב אותו במשחק, כמו שאני מניחה שאת לא דורשת כשבא אל הגדול חבר. תדאגי לילד הקטן שלך כמו שאת דואגת במצב כזה (וגם אז אני מניחה שאת לא מצפה שהאמא של החבר תבוא ותוכיח אותו על כך שהוא לא משלב ילד בן שנתיים וחצי במשחק שלו עם החבר שהוא בא לבקר).

 

[אושר365]

בדיוק כך.

לגבי 1+2 את לגמרי צודקת. זה בדיוק המצב לצערי. את המשפט "זה של האם השואלת יותר מאשר של הילדים" - לא הבנתי לגמרי, תוכלי להסביר?
&nbsp

 

[אושר365]

גיסות וחמות

היי! מה עושים עם גיסות שקשה איתן?
לאח של בעלי יש בת זוג ויש להם שני ילדים בערך בגילאים של הילדים שלנו (2-5). הם לא נשואים (היא כנראה רוצה הוא לא), בהתחלה היינו חברות ואז היא התרחקה (כשהיחסים בינה לבין האח התחזקו) אבל כן התקשרה כל פעם שרצתה משהו (מקצועי). יש הרבה בעיות אבל העיקרית וזו שלא ניתן להתעלם ממנה היא התגובות למריבות בין הילדים שלנו. בגדול, היא בגישה שהילדים שלה תמיד צודקים ואם היא כבר מעירה אז זה בסגנון של "תעזור לו להתנהג יפה" לילד שלה למרות שגם הוא התנהג לא יפה ואז יוצא שמעירים רק לילד שלנו (אנחנו). או שהיא בכלל לא מתערבת כשהילד שלה מציק לקטן שלנו. אבל אם הילד שלנו עושה את הדבר הכי קטן לילד שלה היא ישר קופצת וקוראת לו, אומרת לו שכל הכבוד שהוא לא משחק איתו ושהוא מקסים (למרות שיש לו חלק בריב). בנוסף, היא בקושי אומרת שלום לילדים שלנו, למרות שאנחנו משחקים יפה עם שלה וגם מעסיקים אותם בלית ברירה כי כל רגע אפשרי היא בורחת לחדר שינה אצל סבתא ונחה לה יחד עם האח כשהילדים שלהם בסלון. היא גם ממש לא מפרגנת לילדים שלנו אם הם מברכים או שרים בשולחן. היא מתעלמת וקוראת לילדים שלה לשיר/לפרגן. אני לא רוצה להתעלם מהילדים שלה זה לא יפה אבל מצד שני זה גם לא פייר כלפי הילדים שלי החוסר פרגון הזה. אציין שכשהיא רוצה משהו היא יודעת מעולה להיות נחמדה! אין עוד אחיינים/אחים כרגע כך שזה משמעותי. כואב לי בעיקר שהילדים יפסידו את הקשר עם הבני דודים כי גם היחסים עם האח רחוקים יותר מאז שהיא בתמונה. ניסיתי לדבר איתה יפה, זה לא עזר. מה עושים? אנחנו מצמצמים את המפגשים אצל סבתא בגלל זה ואני יוצאת משם מתוסכלת. חמותי לא מתערבת.

 

[mykal]

אסביר ואוסיף,

הסבר, זה של האם השואלת--זה שלך,
את פגועה מזה שילדיך לא מקבלים את הבמה הראויה,
אולי אפילו לא השוה לזו של אחרים,
את פגועה כי את מרגישה מנוצלת, גם בצורך שלך לטפל בילדיה בלי שיש תמורה ובלי הערכה. והוספת בעוד תגובה שניצלה את מקצועיותך,
ומצד שני --לא מתיחסת באוירה טובה.
את פגועה כי ממה שהבנתי יש אפליה גם מצד הסבתא כלפיך וכלפי ילדיך.
אז "המלחמה" שלך עם עצמך--זו הנוכחות שלך שם איתם.
ואז את מותשת.
זו את ופחות הילדים--כי הם רבים, בוכים, צועקים, ואז עובר להם,
זה לא נשאר אצלם כקושי. זו את---וזה ההסבר שלי.

אגב, היה קטע בו שוחחת עם "חייבת להגיב" שנאמר שאמרתי להרחיק,
קראתי את דברי--לא ראיתי שכתבתי כך.
כן הצעתי לך לצאת רק עם ילדיך.
אם תצאי עם כולם שוב תהיי מותשת, אז מה הרוחת?
את גם לא עובדת אצל גיסתך, מותר לך לצאת רק עם משפחתך הגרעינית.
דברים מקובלים.
בכלל הגדול שלה הוא שמציק לקטן שלך, אז לשם מה את צריכה לקחת אותו
ולעמוד על המשמר.
אין כאן הרחקה, אלא זמנית. הרי בשולחן הסעודה שוב תהיו יחד.
זמנים קצרים יותר--גורמים לחיכוך מופחת.
גם כשאת פחות תתיחסי ותתני הזדמנות לגיסתך מי אשם ומי לא--
אלא תזוזי עם ילדיך, הרוח במפרשיה תונמך.

 

[אושר365]

תודה רבה על הסבר מדויק ונכון.

 

[mykal]

עוד משהו--

כאילו משכנעים אותך, "לסבול" כי זה מעט ימים.
וחשוב קשר עם בני דודים.

מצטערת--אפשר לגדול נפלא בלי בני דודים,
נכון זה כיף, אבל אם לא--אז לא.
הילדים שלך לא סובלים מבני הדודים שלא נולדו

,
לפעמים קשרים לא מצליחים. ואפשר בלעדיהם.
הכל בסדר.

 

[חייבתלהגיב]

בכנות, נראה לי שאת עושה הר מעכבר.

ההתנהגות שלה טיפוסית להרבה הורים, גם זה שהם רק בעד הילדים שלהם, וגם זה שהם אוהבים רק את הילדים שלהם. כזאת היא, ואין סיבה מיוחדת להיפגע מזה. לא כולם חשים חיבור מיוחד לילדים אחרים, כולל ילדים אחרים במשפחה, במיוחד כאלה שאין להם קשר דם איתם (אלה לא הילדים של אח/אחות שלה). קבלי את זה שזה המצב - לילדים שלך לא יהיה אכפת במיוחד. להם יותר אכפת מסבא וסבתא - וגם מבני הדודים עצמם. למי אכפת מה"דודה"? אני חושבת שקשר חזק בין הורה לבין ילדים של אחים של בן זוגו הוא היוצא מהכלל ולא הכלל. מי שמתייחס נחמד אל ילדים אחרים באופן כללי יתייחס אליהם נחמד, ומי שלא מתייחס אליהם נחמד לא יתייחס אליהם במיוחד - אבל אהבה עזה לרוב לא תהיה בכל מקרה. אין שום סיבה לצמצם את המפגשים אצל הסבתא בגלל זה. למה? כי היא לא מפרגנת לילדים שלך ששרים בשולחן? זו נראית לך סיבה מוצדקת?

 

[אושר365]

לא מדוייק

החוסר פרגון בשולחן זו רק דוגמא לאווירה הכללית, הלוואי וזה היה הכל!! החיים היו דבש צמצום המפגשים (אורך המפגש הכוונה, גם ככה זה פעם בחודשיים) היא כי זה פשוט קשה שהילדים מתנהגים לא יפה חלק ניכר מהזמן והתגובות שלה מתסכלות או חוסר התגובה גם. היום מצאתי את עצמי שעתיים צריכה להפעיל לבד 4 ילדים כי הם חשבו שזה בסדר ללכת לישון. גם אני הייתי שמחה לשנ"ץ..זה בסדר כשזה הדדי אבל זה חד צדדי באופן קבוע וזה מתיש...בשנייה שהארוחה מסתיימת הם עושים ויברח לחדר..שזה גם משאיר תחושה לא נעימה, מה, אנחנו לא מעניינים אותם? יש מפגש רק אחת לחודשיים זה לא כל שבוע..תוסיפי את זה שהם אף פעם לא מזמינים אותנו למרות שאמרנו שנשמח לחזק את הקשר בין הילדים (זה היה לפני התחושות המעיקות)
אגב סבא וסבתא - גם שם יש תחושה של אפליה כי הם נפגשים איתה הרבה יותר (היא עוזרת להם הרבה יותר..) אבל אנחנו חיים עם זה בשלום יחסי..
זה פשוט הכל יחד...

 

[חייבתלהגיב]

למה צריך להפעיל ילדים?

אצלנו אף הורה לא מפעיל את הילדים. כן משגיחים עליהם במידת הצורך, אבל לא מפעילים אותם. הם פועלים מעצמם...
פעם בחודשיים זה באמת מעט מאוד, אז לא ברור למה זה כל כך מפריע לך גם אם הם באמת הולכים לחדר. אם כי אני מודה שזה מוזר שהם הולכים לחדר אחר, ולא התנהגות שמוכרת לי. דווקא כן מוכר לי שהגברים נרדמים - אבל הם עושים את זה מול כולם בסלון ולא הולכים לחדר נפרד...

 

[אושר365]

כי הגדול

שלי והגדול שלה מציקים לקטן שלי ולא משחקים איתו והוא נעלב (רק שם זה קורה שהוא מנדה אותו ככה). אז צריך להפעיל אותם כדי שישחקו יפה. יש להם השפעה לא טובה אחד על השני, הם מציקים יחד, מדברים לא יפה ולא מקשיבים. וההורים של הצד השני לא מעירים כל עוד הילדים שלהם לא בצד שמציקים לו. וגם אם כן לעיתים נדירות אז זה בסגנון של "תעזור לו להתנהג יפה כמוך" כשלמעשה הוא ממש לא התנהג יפה.
זה מפריע כי גם אני מותשת..הם באמת מתישים יחד. אם כל השאר היה בסדר הייתי מחליקה את זה, אבל כמה דברים אפשר להחליק?

 

[חייבתלהגיב]

את מותשת מ-6 מפגשים בשנה?

וככל הנראה לא תמיד ההורים עוזבים והולכים לחדר, כי מטרידות אותך גם ההערות שהם כן או לא מעירים (הם לא יכולים להעיר כלום אם הם לא נמצאים שם).
אני חושבת שאין סיבה לא להחליק מה שקורה ב-6 מפגשים בשנה, בין אם מה שקורה זה שהם הולכים לישון ובין אם מה שקורה זה שהם לא מעירים לילדים שלהם כמו שהיית רוצה שיעירו ולא מפרגנים לאלה שלך. אם זה כל כך מפריע לך יכול להיות שמשהו אחר עומד מאחורי למה זה מפריע לך, ואת זה תצטרכי לברר בינך לבין עצמך.

 

[אושר365]

לא הבנת

אני מותשת כי אני קמה בחמש בבוקר עם הקטנטנים ולא ישנה בלילות (מתעוררים המון) ונמצאת איתם בתקופה מאתגרת מאוד אז לא מתאים לי גם הבייביסיטר הזה אם זה היחס שהיא נותנת לנו. את צודקת. יש עוד דברים שעומדים מאחורי זה, כמו העובדה שאני מרגישה שהיא ממש ניצלה אותי (לא רוצה לפרסם כאן את הסיבה) וההתנהגות הזו מקשה עליי לשים את זה בצד אלא רק מזכירה לי את הניצול כל פעם מחדש.

 

[חייבתלהגיב]

מה לא הבנתי? גם אם את מותשת במפגש,

לדברייך מדובר ב-6 ימים בשנה (פעם בחודשיים). זה כלום, ותכלס מוזר שאת בכלל רוצה לדון במשהו שלכאורה משפיע על חלק כל כך זניח מהחיים שלך - אלא אם עומד מאחורי זה משהו אחר (וכמו שתיארת עכשיו, זה אכן המצב). נסי פשוט להשתחרר מהמשקעים שלך, ואל תתני לאישה הזאת כזו חשיבות בחייך.

 

[אושר365]

זה לא בדיוק 6

פעמים בשנה זה קצת יותר ויש תקופות שזה יותר אינטנסיבי (חגים..) ובכל מקרה זה מפגשים ארוכים מאוד (דתיים). אבל אין ספק שאני צריכה לשחרר. בגלל זה אני כותבת כאן..

 

[mykal]

דעתי בנידון

אני לא הייתי ממעטת דוקא במפגשים,
אלהבעיה היא מערכת ההתיחסות כלפי הילדים,
א בונה מפגשים מסוג אחר,
הביאי לילדים שלך משחקים, ותבקשי מהם לשחק ביניהם,
הגדול שלך כבר מבין, אז תסבירי לו שהוא רב איתו וחבל,
אז שישחק עם אח שלו.
במקום להפעיל 4 ילדים, קחי את השניים שלך לטיול בגינה בשעה הזו,
עם בעלך או בתורנות איתו. וילדיהם ימצא להם סידור פנים ביתי,
תעשי הכל ברוח טובה, לא להיראות נעלבת, לא כועסת.
אם יעירו משהו--תגידי,, לא כיף שהם רבים, בואי נפריד קצת
יגדלו וילמדו להיות חברים.
תנהלי את הענינים מתוך רוגע, את אחראית על שלך, והם על שלהם.כשאוכלים אחד על ידך שניעל יד בעלך,
תמשיכי להיות נחמדה לילדים שלהם, בלומר שהם חמודים,
ואיזה יופי הם שרים.
כמובן, תתאמי זאת עם בעלך, ככל שתתנהלי יותר רגוע
ככה הרבה דברים ישתנו.
את לא תחנכי אותה, אבל את יכולה לנהל את עצמך ואת שלך בתבונה.
אל תדברי נגדה ם לא עם בעלך, כי אז הכל יבוא ממקום אחר.
בהצלחה.
(עזבי את נושא הסבתא בצד, אל תערבבי נושא בתוך נושא)

 

[אושר365]

הבעיה

היא שהגדול שלי והגדול שלה נהנים להציק יחד לקטן שלי. זה מצחיק אותם. והוא ממש נפגע. ולצערי שניהם לא ממש מקשיבים כשהם יחד. מה לעשות בסיטואציה כזו? כשלה לא אכפת? ושוב אם זה הפוך, היא לגמרי מתערבת ולא בצורה הוגנת לשני הילדים-וגם אז מב לעשות??? מתיש.
הרעיון של הגינה הוא מצויין. אבל אז מה נגיד לילד שרוצה לבוא וההורים שלו הלכו לישון בחדר? שהוא לא יכול לבוא?
איך הילדים שלי ירגישו כשהם ישירו ורק אנחנו נפרגן ושכשהילדים האחרים שרים אז כולם יפרגנו? זה לא יפגע בהם? באמת שואלת. שוב, זה רק אנחנו והם, אין עוד אחים כרגע.
מעבר לזה, באמת מצער אותי שאלו היחסים. ושמאז שהיא נוכחת גם היחסים עם האח פחות קרובים. האמת? התחושה היא שהיא מקנאת (היא רצתה להתחתן והוא לא (ההריון הראשון לא היה מתוכנן), אולי אני התמונת מראה שלה וזה מערער לה את הביטחון?) וזה ממש לא נעים.

 

[mykal]

אענה לך מנקודת ראותי

את לא אמורה להיות עסוקה בלמה היא מתנהגת כך,
מה היא רוצה או לא רוצה. את לא אמורה לנהל אותה. אלא רק את שלך.
לגבי מה תגידי, אם ירצה להצטרף? סליחה, אנחנו יוצאים לנוח רק המשפחה.
תבקש מאבא ואמא שלך אח"כ.
בלי הרבה התנצלות בלי הרבה הסבר, בלי ביקורת,
בלי לומר אתה והבכור שלי ביחד מציקים. הכי פשוט שיש לא הפעם ---
סליחה זה הבטחנו רק להם... את אשה בוגרת, בלי אמוציות--תכיני ארסנל,
של 5 אפשרויות כל פעם תשתמשי באחת. הוא בסוף יבין.

לגבי שהם שרים, את הגדול שלך תכיני שבן הדודה ישיר, שלא יבקש,
בבית הוא ישיר לכם ויקבל פרס.
גם תוך כדי את יכולה לצאת איתו לחדר שני--כדי לא להפריע

,
ולשחק עם שלך דומינו או קלפים שתכיני מראש מהבית שלך.
מותר לך להשתמש באותם טריקים שגיסתך משתמשת,
תהיי בשיא הנחמדות, עם חיוך רחב, ואם היא תעיר משהו,
תמשיכי לחייך ולעשות עצמך כלא מבינה.

למדתי בחיי שמותר מפעם לפעם "להעתיק" התנהלות כדי לא להפגע ולא לתת לאחרים לדרוס אותי.
ואל תצטערי על החברות שלא נרקמת כרגע, זה יקרה כשהם יהיו עצמאיים,
ולא ההורים ינהלו אותם.