גם אני באתי להיפרד. וגם להתנצל! – לחלי, למירי ולכולכן/ם

[שחר חרישי]

מסכימה. רק קשה ליישם.

בכל אופן זה לא קשור למנגנון שאת תיארת ואני הזדהיתי עם תיאורו: זה שמחפש מראש את הדלתות הסגורות, הנעולות והמשוריינות - כדי שנוכל להטיח את עצמינו עליהן. ולקוות שהפעם ייפתחו. אז מה חלון איזה חלון, מי שמחפש דחתות כאלה לא יכנס דרך החלון גם אם יראה אותו פתוח ממש לצד נדלת. הוא ירצה, יתעקש, שדווקא הגלת היא שתיפתח. כדי לחוות את זה פעם אחת. כדי לחוות את אותה דלת נעולה של פעם - נפתחת לפניו סוף סוף, אחרי שלושים, ארבעים, חמישים.... שנות הקשה.

 

[גקימופיגסי]

אענה לך בהמשך שחר... מעורר מחשבה

 

[שחר חרישי]

בזמנך...

(תזכורת)

 

[גקימופיגסי]

הי שחר, כבר לא ממש מחוברת למה שרציתי לומר

עוד צריכה לעכל את מה שהיה כאן.
ובכלל, עצוב לכתוב בגן נטוש מילדיו.....
ושיש לי בו עבר לא נעים.....

 

[בילי79]

אולי מי שמחפש דלתות סגורות מחפש משהו אחר מהפתיחה שלהן

מכיוון שהמטרה היא לא הכניסה בהכרח- לשם כך גקי צודקת ויש חלונות והם פתוחים לפחות בחלקם
אולי זה שמחפש את הדלתות הסגורות והמשוריינות, מעוניין מראש בדלת שלא תיפתח, שתתנצל בפניו: "מצטערת, אני נשארת נעולה" ותצליח להכיל את האכזבה שלו מולה.
אולי המטרה היא עימות מוצלח עם דלת שלא נפתחת.
אם המטרה היא 'להטיח את עצמינו עליהן', הרי שדלת פתוחה תהיה כישלון.

שיר חשוב: "הדלת"

 

[שחר חרישי]

לא, לא. מי שמחפש דלתות נעולות מחפש שהן בסוף תיפתחנה.

זו ה"תקווה האינסופית" שפרוייד דיבר עליה, של מי שילדותו המוקדמת אופיינה ב"דלתות סגורות". בעז"ה כשיהיה לי זמן אשתדל למצוא חומר על זה ולשתף.

 

[מישהי1632]

סליחה שאני מתערבת,

אבל - המקום היחיד, לדעתי, בו מכילים אותך כפי שאתה הם הורים, ולא כולם. ואולי אתן מחפשות את ההורים שלא היו לכן.
ולמי שלרוע מזלו לא הייתה אהבת הורים, מקבלת, מכילה וללא תנאי - לא ימצא אותה במקום אחר. חברים או פסיכולוגים הם לא הורים ולעולם לא יהיו.
ולמי שלא הייתה אהבה כזאת, ואני כותבת מניסיון, החיים תמיד יהיו קשים יותר.
כנראה צריך ללמוד להיות ההורים של עצמנו.

 

[אלומת האור]

מה עם הספר? קיוויתי שתכתבי לי...

 

[מישהי1632]

תודה שאת שואלת, אלומה

כרגע מבצעת תיקונים. הוצאות פרטיות מבקשות מחירים נורא גבוהים, חמש ספרות זו ההתחלה.
שתהיה לך שנה טובה ומתוקה!

 

[מירי קולר]

וידוי חשוב

שלום ג'קי . אני מעריכה מאוד את הדברים שכתבת ואת גילוי הלב. צריך אומץ לפתוח את הדברים ולגעת בהם בדרך שאת עושה. חשוב לי להדגיש ולציין שלא אנחנו גרשנו אותך מהפורום אלא זה נעשה על ידי הממונים/הנהלה מבלי שדברו אתנו או התייעצו. אני בהחלט מבינה שנפגעת מאוד. זו חוויה קשה ולא נעימה להיות מגורש. צר לי שעברת חוויות נוספות מהעבר. עם זאת נראה לי לפי הכתיבה שלך שמצאת וגילית ולמדת על עצמך עובדות שעשויות לעזור לך מאוד בהמשך הדרך. ההבנה שאת מביאה את הגירוש על עצמך היא הבנה חשובה ביותר ומהווה תחילת דרך אחרת ונוספת.
מאחלת לך הצלחה בהמשך הדרך

 

[גקימופיגסי]

מירי שלום, תודה על תגובתך ושתהיה שנה טובה.

 

[מישהי1631]

ווי, כמה שאני מבינה אותך!

כאילו אני כתבתי את ההודעה. כול חיי אני מתפרצת, בילדותיות ובתוקפנות. רק לאחרונה עשיתי את זה בריקודי עם, כי המדריך חילק הזמנות לבר-מצווה של הבן שלו ודילג עלי.ועכשיו אני חוששת ללכת לחוג ומתביישת בהתנהגות שלי.
חשבתי שאני היחידה שזה קורה לה.
אני מקווה שהפסיכולוגיות יקבלו את ההתנצלות שלך. לא ראיתי את ההתכתבות המקורית ביניכן, אבל אני חושבת שגירוש היה TOO MUCH.
לצערי, למדתי מניסיוני שהתפרצויות תוקפניות לא נסלחות לעולם. גם התנצלות לא עוזרת.

 

[גקימופיגסי]

מישהי יקירה,

א. הצחקת אותי!!! את היחידה?!... ממש לא. ובגדול!
ב. מנסיוני יש התפרצויות תוקפניות שנסלחו לי. וגם שאני סלחתי לאחרים.
ג. האחריות על ההתפרצות שלי היא תמיד עלי אמנם. אבל כמעט תמיד יש טריגר. האם הטריגר הזה רק מעורר בי פגיעה קדומה ולא קשור למציאות העכשווית?... או שעכשיו ברגע זה באמת פוגעים בי בפועל? זאת השאלה שאני מנסה לשאול את עצמי (רצוי לפני שאני מתפרצת. אבל עדיף אחרי מאשר בכלל לא.)
ד. אני לומדת לאט לאט שזכותי לדבר, זכותי לבטא את עצמי - את הצרכים שלי, הרצונות שלי, הרגשות שלי.
ככל שאני מרשה לעצמי לבטא את עצמי מתוך תחושה פנימית שבאמת יש לי זכות, כך אני פחות ופחות מתפרצת.
ה. אני במקומך גם הייתי נפגעת. ובלי לברר איתו לא הייתי מסוגלת להמשיך. זאת אני.

 

[חלי שניר1]

ג'קימופיגסי יקרה

ראשית, אני חייבת להסיר בפנייך את הכובע: נדרשים המון אומץ ופתיחות כדי להביא אל המקום שבו נפגעת וידוי כל כך עמוק וכנה, וכדי להיות מסוגלת לראות מבעד לכאב - שהיה עצום, ולצמוח מתוך החוויה. יישר כוח!
באת לפה אז ברגע של כאב עצום על חווית דחייה שחווית במקום משמעותי אחר, קיווית למצוא פה קבלה והבנה ומצאת עוד דחייה. זה נורא מכל זוית שמסתכלים על זה.
היכולת שלך היום לחזור לפה בצורה כל כך נקייה ראויה להערצה!
ובנימה אישית יותר: אם את מצליחה ללמוד מזה על דפוסים שלך שמשתחזרים בקשרים שונים, וללמוד לשנות את דרך ההתנהלות שלך כדי לא לחזור ולהיפגע - זה הישג מאד משמעותי שיביא אותך למקומות הרבה יותר טובים בחיים. המשיכי כך!
מירי התייחסה לעניין החסימה, אכן ההחלטה נעשתה בלי לשתף אותנו ונודע לנו עליה רק בדיעבד. אני מאד מבינה את הכעס שלך, ואת הבחירה לא לחזור לפורום כשהחסימה הוסרה, ולכן אני מעריכה עוד יותר את ההחלטה שלך היום לחזור כדי לסגור את המעגל בצורה אחרת. יישר כוח!
חלי

 

[גקימופיגסי]

חלי, יד על הלב....

את ומירי לא לוקחות אחריות על הפגיעה שפגעתן בי.
צר לי על כך.
אבל לקראת יום כיפור - אני מודה לשתיכן שסלחתן לי על חלקי,
וסולחת לשתיכן על חלקכן
(גם אם אתן סוברות שאין על מה לסלוח).
שיהיה טוב

 

[כוכבית מצויה]

גקי, אל תתרגשי, כפי שראינו בשרשור הפרידה לקיחת אחריות

היא לא הצד החזק שלהן.
הנהלת הפורומים לא סתם הציצה לפורום ובחרה לחסום אותך.
בעבר מנהלי הפורומים יחלו לשחרר כל חסימה של גולש ואין לי סיבה לחשוב שעכשיו זה שונה.
אבל כל זה לא רלבנטי עבורך, אותך צריך לעניין איך את ממשיכה בצורה שהכי תיטיב איתך, היה נכון לך לכתוב את מה שכתבת, קחי מהתגובות את מה שמחזק אותך ותזרקי את כל מה שלא מתאים.

 

[גקימופיגסי]

כוכבית - "איך אני ממשיכה בצורה שהכי תיטיב איתי"....

זה נראה לי משפט ככ חשוב וממוקד.
שאני לוקחת איתי לבכלל.
אני מאוד מאוד מודה לך.
ומקווה שאת בטוב.....

 

[הקוסמת הורודה]

על מה יש להן לקחת אחריות<?

הן לא חסמו אותך. ולגבי שחרור חסימה החסימה שלך שוחררה על ידי מי שחסם אותך שזו הנהלת הפורומים.
זה שחווית פגיעה קשה עד שהחסימה קרתה כך שכבר לא יכלת להיות בפורום כי נפגעת מידי לא אומר שזו אשמתן.

 

[שחר חרישי]

הן פנו להנהלת הפורומים וביקשו פתרון לבעיית הגולשת הסוררת

והנהלת הפורומים עשו מה שהם יודעים לעשות, כנראה. חלי ומירי יכלו לפנות שוב ולהגיד "הי רגע, זה לא מה שהתכוונו!". הן לא עשו זאת כי זה דווקט היה להן נוח שגקי נחסמה. וזה שהן מנפנפות בכך שלא הן חסמו זה כסת"ח לשמו.