גם באתר "ישראבלוג" מדברים על המצב..

גם באתר "ישראבלוג" מדברים על המצב..

היום, ב"נושא החם", של אתר הבלוגים "ישראבלוג" ישנו הנושא: שדרות וישובי עוטף עזה - עכשיו ממגנים. כל מי שמעוניין לקרוא או לקשר לסיפור שנגע לו ללב או שיש לו מה להגיד עליו, לפרסם קטע שהוא כתב או לכתוב לנו פה את שהוא רוצה להגיד ללא קשר לבלוג זה או אחר. מוזמן לשרשר לכאן!
 
אתחיל עם עצמי.

זה קטע אחרון שפרסמתי בבלוג שלי, אעתיק לכם אותו לכאן. אשמח לתגובות. פתאם הכל נראה ממש פה/ניר ח. עד לפני שנה זה היה שם, בשדרות. זה היה אזעקה מדי פעם, ככה כדי להזכיר לנו שאנחנו קרובים לעזה. פעם זה היה הרעשים של צה"ל, מדי פעם כמה חדירות של מחבלים כדי להבהיר לנו שאנחנו לא לבד. בדצמבר כבר קיווינו שהכל מאחורינו, הו - הנה קצת שקט. לא צריך לרוץ למקלחת כל פעם ששומעים את השחר או הצבע, העיקר שאדום. הבטיחו לנו שתחזור מלחמה בקיץ, אבל הלו, אנשים! עוד לא ממש קיץ.. ועכשיו, שוב רצים למקלחת, או לפחות מתרחקים מהחלון. אבל מה זה משנה כשהגג בבית של ההורים לא ממוגן, שאח שלי ישן בחדר שעוד רגע התקרה יכולה לנפול עליו. מה קורה שנשב מחר לאכול ארוחת חג ויהיה צבע אדום? נסעתי בשדרות לפני כמה ימים, העיר ריקה ושוממת. אנשים לא מסתובבים, בסינמטק ישבו כמה אנשים, קיבוצניקים מרחוק לבטח, ואני. כשיצאתי לכיוון הבית העצב תפס את מקומו, שאלתי את עצמי כמה פעמים אם המיגון שכולם מדברים עליו היה מחזיר לאנשים את הרצון לחיות ולצאת? בלילה בין מסוק אחד לאחר הבנתי שאסור לי להכנס גם כן לבהלה, שאסור לי לברוח מהקיבוץ כמה שיותר ולהסתגר בחדר למשך שעות ארוכות. המיגון לא יעזור לי, אולי רק לישון יותר בשקט, מה אז? נשאר כולנו בבתים כל היום? נשאב אל החדשות והרעשים שיגיעו מבחוץ? ננשום אוויר במרחבים מוגנים?
 
ואו!

אמשיך לדפדף קצת בערב, שאחזור מהשיעור. המון אהבה, והמשך יום רגוע. ניר.
 
למעלה