גם הגברים בוכים בלילה
באחד השבועונים נתקלתי בטור מעניין מאת הפסיכולוגית ד"ר איריס רייצס. ברשותכם אתמצת את עיקרי הדברים. כשזוגות עם ילדים מתגרשים, ברב המקרים האישה היא זו שנשארת בבית והגבר יוצא ממנו. הנשים מרגישות שבני זוגן יוצאים לחיי רווקות הוללים בעוד הן נשארות עם האחריות על ניהול שגרת המשפחה. אבל מנקודת הראות של הגבר ההרגשה היא ש"סוף העולם" הגיע. גם אם הוא אדם רציני, בוגר ומנוסה, הוא מרגיש כמו ילד קטן ועזוב. הפרטים הקטנים ביותר של העתיד מפילים עליו אימה: מי יבשל לו? מי יכבס? איך יראה סדר היום שלו? הרעש הבלתי פוסק של הילדים שעד עכשיו שיגע אותו, נראה לפתע כמו קולם של החיים עצמם. הוא מייחל לשנוא את האשה שהייתה אשתו, אבל מוצא עצמו מתגעגע למסגרת שהיא מסמלת: בית, מסגרת, שגרה. הגבר מרגיש שהוא מפסיד את שייכותו למשפחה שלו. היא נשארת עם הילדים והנורמליות בסביבה ביתית מוכרת והוא לעומתה צריך לבנות הכל מחדש. המלצות הכותבת לגבר הינם: כדי להתמודד עם הפחד והכאב לא צריך להדחיק אותם, אלא דווקא לצלול לתוכם. יש להמשיך ולשמור על קשר חם עם הילדים ולהשקיע בבנייה מחודשת של קשרים והרגלים ובכך ירוויח חוויה משפחתית חלופית, שנוצרה בזכותו וביוזמתו בלבד. ובנוסף, ההבנה של שלבי ההתמודדות הצפויים לגברים יכולה לעזור גם לנשים. עצם הידיעה על עצמת הקושי יכולה לגרום להן לחוש פחות מקופחות ולהבין שמעתה כל אחד מהם יצטרך לפלס לעצמו דרך חדשה שיש בה גם מוקשים אבל גם התחדשות. אז מה אתם אומרים נשים וגברים, יש בזה משהו?
באחד השבועונים נתקלתי בטור מעניין מאת הפסיכולוגית ד"ר איריס רייצס. ברשותכם אתמצת את עיקרי הדברים. כשזוגות עם ילדים מתגרשים, ברב המקרים האישה היא זו שנשארת בבית והגבר יוצא ממנו. הנשים מרגישות שבני זוגן יוצאים לחיי רווקות הוללים בעוד הן נשארות עם האחריות על ניהול שגרת המשפחה. אבל מנקודת הראות של הגבר ההרגשה היא ש"סוף העולם" הגיע. גם אם הוא אדם רציני, בוגר ומנוסה, הוא מרגיש כמו ילד קטן ועזוב. הפרטים הקטנים ביותר של העתיד מפילים עליו אימה: מי יבשל לו? מי יכבס? איך יראה סדר היום שלו? הרעש הבלתי פוסק של הילדים שעד עכשיו שיגע אותו, נראה לפתע כמו קולם של החיים עצמם. הוא מייחל לשנוא את האשה שהייתה אשתו, אבל מוצא עצמו מתגעגע למסגרת שהיא מסמלת: בית, מסגרת, שגרה. הגבר מרגיש שהוא מפסיד את שייכותו למשפחה שלו. היא נשארת עם הילדים והנורמליות בסביבה ביתית מוכרת והוא לעומתה צריך לבנות הכל מחדש. המלצות הכותבת לגבר הינם: כדי להתמודד עם הפחד והכאב לא צריך להדחיק אותם, אלא דווקא לצלול לתוכם. יש להמשיך ולשמור על קשר חם עם הילדים ולהשקיע בבנייה מחודשת של קשרים והרגלים ובכך ירוויח חוויה משפחתית חלופית, שנוצרה בזכותו וביוזמתו בלבד. ובנוסף, ההבנה של שלבי ההתמודדות הצפויים לגברים יכולה לעזור גם לנשים. עצם הידיעה על עצמת הקושי יכולה לגרום להן לחוש פחות מקופחות ולהבין שמעתה כל אחד מהם יצטרך לפלס לעצמו דרך חדשה שיש בה גם מוקשים אבל גם התחדשות. אז מה אתם אומרים נשים וגברים, יש בזה משהו?
