גם הגברים בוכים בלילה
- פותח הנושא רואה עתיד
- פורסם בתאריך
תהליך של חסך
אני מגיב כאן שלא מנקודת מבט אישית, מכיוון שלא נמצאתי ואינני נמצא כיום בסיטואציה הזו. אך ממה שאני חש מסביבי: משפחה, חברים, מדיה תקשורתית ומההיזון שאני מקבל מהפורומים הנוגעים בדבר, אני יכול להסיק מס' מסקנות. רב הזוגות המתגרשים עוברים איזשהוא משבר/טראומה. לחלק, המשבר עובר בקלות יחסית ולחלק הוא הרבה יותר משמעותי. תלוי במגוון רחב מאד של גורמים. לדעתי שני בני הזוג המתגרשים עוברים תהליך של חסך. כל אחד מהם חייב פתאום להשלים את מה שהיה חסר לו ובן הזוג השלים עבורו. וזה בהחלט לא פשוט. פתאום אנו מגלים שאיננו יודעים הכל ואיננו מושלמים בהכל. התרגלנו לחלוקת תפקידים די מסודרת ואז הכל פתאום מתערער ויש הפרה בשיווי המשקל שהמסגרת הכתיבה לנו. אני מניח שבגלל שבדרך כלל דנים במה שהאשה איבדה, ניסתה כאן כותבת המאמר לנגוע גם בצד השני, הגברי שכביכול מתקבל הרושם שהוא "זורם" את הגירושין וממשיך הלאה כאילו לא ארע דבר. יכול מאד להיות שכדי לחסוך את המשבר, או להקטין אותו מוצא לו כל אחד מבני הזוג, מסגרת חדשה, זמינה ומיידית, כך שבעצם ההשלמה שהייתה חסרה לו/לה מתמלאת מחדש והמצברים נטענים שוב. אך, כמו שאמר אלמרה, לפעמים הפזיזות היא מן השטן והמהירות שבה מתחלפת המסגרת עלולה לגרום לטעות נוספת בשיקול הדעת. יכול להיות שהשלב של להיות לבד הוא הכרחי ואין לדלג עליו. חלק מעיצוב האישיות מחדש וחלק מהחשיבה של מה אני באמת רוצה ומה באמת טוב לי. ומה בנוגע לילדים? כל כך הרבה דובר על משקלם הסגולי בתהליך הגרושין שאין טעם לחזור על כך באריכות. אולי בכל זאת רק משפט אחד. הילדים הם עם סתגלן. ההורים לדעתי צריכים לספק להם את אותה הטמפרטורה האופטימלית שהתרגלו אליה במהלך החיים המשותפים. לא פחות מידי אך גם לא יותר מדי ובכוונה הדגשתי את האחרון. יש נטיה כזאת אצל ההורים למתן של אובר בכל דבר, בכדי לרצות אותם וגם בכדי להרגיע את מצפונם הסובל. לא בטוח שזה הדבר הנכון לעשות. אשמח לקרוא את תגובותיכם הנוספות.
מאחל לכולנו, שבת שלום וכתיבה פוריה ועניינית בפורום.
אני מגיב כאן שלא מנקודת מבט אישית, מכיוון שלא נמצאתי ואינני נמצא כיום בסיטואציה הזו. אך ממה שאני חש מסביבי: משפחה, חברים, מדיה תקשורתית ומההיזון שאני מקבל מהפורומים הנוגעים בדבר, אני יכול להסיק מס' מסקנות. רב הזוגות המתגרשים עוברים איזשהוא משבר/טראומה. לחלק, המשבר עובר בקלות יחסית ולחלק הוא הרבה יותר משמעותי. תלוי במגוון רחב מאד של גורמים. לדעתי שני בני הזוג המתגרשים עוברים תהליך של חסך. כל אחד מהם חייב פתאום להשלים את מה שהיה חסר לו ובן הזוג השלים עבורו. וזה בהחלט לא פשוט. פתאום אנו מגלים שאיננו יודעים הכל ואיננו מושלמים בהכל. התרגלנו לחלוקת תפקידים די מסודרת ואז הכל פתאום מתערער ויש הפרה בשיווי המשקל שהמסגרת הכתיבה לנו. אני מניח שבגלל שבדרך כלל דנים במה שהאשה איבדה, ניסתה כאן כותבת המאמר לנגוע גם בצד השני, הגברי שכביכול מתקבל הרושם שהוא "זורם" את הגירושין וממשיך הלאה כאילו לא ארע דבר. יכול מאד להיות שכדי לחסוך את המשבר, או להקטין אותו מוצא לו כל אחד מבני הזוג, מסגרת חדשה, זמינה ומיידית, כך שבעצם ההשלמה שהייתה חסרה לו/לה מתמלאת מחדש והמצברים נטענים שוב. אך, כמו שאמר אלמרה, לפעמים הפזיזות היא מן השטן והמהירות שבה מתחלפת המסגרת עלולה לגרום לטעות נוספת בשיקול הדעת. יכול להיות שהשלב של להיות לבד הוא הכרחי ואין לדלג עליו. חלק מעיצוב האישיות מחדש וחלק מהחשיבה של מה אני באמת רוצה ומה באמת טוב לי. ומה בנוגע לילדים? כל כך הרבה דובר על משקלם הסגולי בתהליך הגרושין שאין טעם לחזור על כך באריכות. אולי בכל זאת רק משפט אחד. הילדים הם עם סתגלן. ההורים לדעתי צריכים לספק להם את אותה הטמפרטורה האופטימלית שהתרגלו אליה במהלך החיים המשותפים. לא פחות מידי אך גם לא יותר מדי ובכוונה הדגשתי את האחרון. יש נטיה כזאת אצל ההורים למתן של אובר בכל דבר, בכדי לרצות אותם וגם בכדי להרגיע את מצפונם הסובל. לא בטוח שזה הדבר הנכון לעשות. אשמח לקרוא את תגובותיכם הנוספות.
מסכימה עם דבריך -זה כואב לכולם
אכן גירושין הם דבר כואב לשני הצדדים ואני מאמינה שגם הגברים וגם הנשים פגועות מעצם פירוק החבילה באותה המידה ובנוסף כשישנם ילדים זה כואב אפילו יותר.., אך מצד שני צריך להסתכל קדימה ולא לבכות את העבר למרות כל הצער והכאב, צריך רק להפיק לקחים ולהנות מהזכרונות הטובים..בנוסף מה שחשוב מאוד ששני הצדדים יפרדו בכבוד ועבור הילדים ישמרו על קשר קורקטי ולא יערבו אותם בדברים שאינם קשורים אליהם.זה נכון שילדים מסתגלים לשינויים אבל צריך להסביר להם ולשמור על אווירה נעימה עד כמה שאפשר.., לפנק כן בדיוק כמו שפינקתם קודם יש להתנהג עם הילדים כשם שהם היו מורגלים ,עובדתית ישנם הרבה משפחות שהסתדרו יפה בפרק ב'..הכל תלוי בצדדים המעורבים אם יודעים לחשוב חיובי ולהבין שהחיים ממשיכים הלאה..
אכן גירושין הם דבר כואב לשני הצדדים ואני מאמינה שגם הגברים וגם הנשים פגועות מעצם פירוק החבילה באותה המידה ובנוסף כשישנם ילדים זה כואב אפילו יותר.., אך מצד שני צריך להסתכל קדימה ולא לבכות את העבר למרות כל הצער והכאב, צריך רק להפיק לקחים ולהנות מהזכרונות הטובים..בנוסף מה שחשוב מאוד ששני הצדדים יפרדו בכבוד ועבור הילדים ישמרו על קשר קורקטי ולא יערבו אותם בדברים שאינם קשורים אליהם.זה נכון שילדים מסתגלים לשינויים אבל צריך להסביר להם ולשמור על אווירה נעימה עד כמה שאפשר.., לפנק כן בדיוק כמו שפינקתם קודם יש להתנהג עם הילדים כשם שהם היו מורגלים ,עובדתית ישנם הרבה משפחות שהסתדרו יפה בפרק ב'..הכל תלוי בצדדים המעורבים אם יודעים לחשוב חיובי ולהבין שהחיים ממשיכים הלאה..
s h o o s h a
New member
חסכים
הרשה לי לתקן, על פי דעתי בלבד, את ענין החסכים. החסכים בזוגיות הם אלו שמביאים בדרך כלל לגירושין. אלמלא הם, אילו היה כל צד משלים את החסר/חסך בבן/בת הזוג, הרי שהיתה זו אידיליה שהיתה נמשכת 'באושר ועושר עד היום הזה'. אשתמש רק בחלק מהמשפט שכתבת "...כל אחד מהם חייב פתאום (אגב, אני הייתי מוותרת על המילה 'פתאום') להשלים..." זו בדיוק הנקודה. הצורך להשלים. לעתים, כפי שכתב אלמרה, הצורך הזה גורם לנו לטעות שנית. החשש מהלבד גורם לנו להיחפז להגיע למקומות שבמחשבה שניה ונוספת לא היינו נכנסים אליהם. כן, בהחלט מסכימה שדרושה 'תקופת צינון' (קראתי לה קודם- התאקלמות). דבריך רק מחזקים את המחשבה הזו שלי והנטיה שלי להאמין בצדקת דבריי. אז למה מתגרשים בכל זאת? למה בוחר הגבר בעידן המודרני להתגרש ולמה יש כאלו שבוחרים להישאר תקועים רק כי ... (תתחילו לשלוף תירותים. יש אותם מכאן ועד הודעה חדשה). הגבר המודרני הנו מודרני מידי להודות שטעה. הגבר המודרני חושש להודות קבל עם ועולם שנקיטת צעד כזה עלולה להתפרש לו כ'חוסר גבריות'. יסלחו לי הקוראים. Bull Shit רע לאנשים בזוגיות? המחיר להישאר הואר הרבה יותר יקר מהמחיר ללכת. תריך רק אומץ. צריך רק להיות קשוב לעצמך. ואם נדמה שכשיחלפו השנים ההתלבטות תימוג עד שתיעלם לחלוטין, הריהו טועה. הצורך הזה ליישם ולממש את עצמך לעולם יבער בעצמותיך. אל תילחם בו. תזרום אתו. הענק לעצמך את האושר אליו אתה כל כך מייחל. כן,תהיה אגואיסט. יהיו שיפרגנו לצעדך יהיו שינסו להצר אותם. החשוב הוא מה אתה מבקש לעצמך. היכן אתה מבקש למצוא את עצמך. בכלוב זהב, אבל עדין כלוב או במרחבי החופש, שם תוכל להיות אתה. אותיות המקלדת מתבלבלות לי יוצאות לי בחלק מהמקרים מילים מעורבבות שניתן להבין מהן תובנות רבות, אבל אני בהחלט מאמינה שבסופו של דבר, כל אחד ימצא את אושרו בדיוק במקום הנכון ובזמן הנכון.
כי רק אהבה תנצח את כל הדמעות כשהכאב יחלוף אותך אני אשמור כי רק אהבה תנצח את כל הדמעות ובימים קשים אתן לך גם מסתור
ברברתי? כי מסטוליותי שולטת בי כרגע מתנצלת אבל תנסו לשלות את העיקר מבין התפל אנשים- תתחילו לחיות באהבה ואל תתנו לשום תנאי אחר להרוס לכם אי שיקול שישווה לאהבה כי האהבה היא פסגת השאיפות
הרשה לי לתקן, על פי דעתי בלבד, את ענין החסכים. החסכים בזוגיות הם אלו שמביאים בדרך כלל לגירושין. אלמלא הם, אילו היה כל צד משלים את החסר/חסך בבן/בת הזוג, הרי שהיתה זו אידיליה שהיתה נמשכת 'באושר ועושר עד היום הזה'. אשתמש רק בחלק מהמשפט שכתבת "...כל אחד מהם חייב פתאום (אגב, אני הייתי מוותרת על המילה 'פתאום') להשלים..." זו בדיוק הנקודה. הצורך להשלים. לעתים, כפי שכתב אלמרה, הצורך הזה גורם לנו לטעות שנית. החשש מהלבד גורם לנו להיחפז להגיע למקומות שבמחשבה שניה ונוספת לא היינו נכנסים אליהם. כן, בהחלט מסכימה שדרושה 'תקופת צינון' (קראתי לה קודם- התאקלמות). דבריך רק מחזקים את המחשבה הזו שלי והנטיה שלי להאמין בצדקת דבריי. אז למה מתגרשים בכל זאת? למה בוחר הגבר בעידן המודרני להתגרש ולמה יש כאלו שבוחרים להישאר תקועים רק כי ... (תתחילו לשלוף תירותים. יש אותם מכאן ועד הודעה חדשה). הגבר המודרני הנו מודרני מידי להודות שטעה. הגבר המודרני חושש להודות קבל עם ועולם שנקיטת צעד כזה עלולה להתפרש לו כ'חוסר גבריות'. יסלחו לי הקוראים. Bull Shit רע לאנשים בזוגיות? המחיר להישאר הואר הרבה יותר יקר מהמחיר ללכת. תריך רק אומץ. צריך רק להיות קשוב לעצמך. ואם נדמה שכשיחלפו השנים ההתלבטות תימוג עד שתיעלם לחלוטין, הריהו טועה. הצורך הזה ליישם ולממש את עצמך לעולם יבער בעצמותיך. אל תילחם בו. תזרום אתו. הענק לעצמך את האושר אליו אתה כל כך מייחל. כן,תהיה אגואיסט. יהיו שיפרגנו לצעדך יהיו שינסו להצר אותם. החשוב הוא מה אתה מבקש לעצמך. היכן אתה מבקש למצוא את עצמך. בכלוב זהב, אבל עדין כלוב או במרחבי החופש, שם תוכל להיות אתה. אותיות המקלדת מתבלבלות לי יוצאות לי בחלק מהמקרים מילים מעורבבות שניתן להבין מהן תובנות רבות, אבל אני בהחלט מאמינה שבסופו של דבר, כל אחד ימצא את אושרו בדיוק במקום הנכון ובזמן הנכון.
רואה עתיד../images/Emo66.gif בוא ואראה לך עבר.
דברייך אכן נשמעים מוכרים אבל מאוד הייתי רוצה כן מנקודת מבט אישית ומניחה שיש גם כמותי מסיבות שונות ומשונות שהגיעו לגירושין אני, תמיד הייתי האמא האבא הגבר בבית, כך שפחדים לא היו לי איך אתפקד לבד, חסך?? גם היום אני נימשכת לכל הגברים שלא יודעים להחזיק את הפטיש, ומעדיפים את המטבח. לגבי הילדים? אין צורך בפיצוי אחרי שיש להם אמא כמוני
אז אצלי? הכל בסדר.
איימי.
דברייך אכן נשמעים מוכרים אבל מאוד הייתי רוצה כן מנקודת מבט אישית ומניחה שיש גם כמותי מסיבות שונות ומשונות שהגיעו לגירושין אני, תמיד הייתי האמא האבא הגבר בבית, כך שפחדים לא היו לי איך אתפקד לבד, חסך?? גם היום אני נימשכת לכל הגברים שלא יודעים להחזיק את הפטיש, ומעדיפים את המטבח. לגבי הילדים? אין צורך בפיצוי אחרי שיש להם אמא כמוני
אין ספק שפרוק המשפחה כרוך בכאב
גדול,לשני הצדדים.כל צד מטפל בכאב בהתאם לאופיו,ולנסיון חייו. ושניהםעוברים מעין תהתליך של "אבל".(טפו..לא עלינו..) ובאבל יש שלבים,וזה תהליך שמשכו תלוי בכל אחד משני בני הזוג,וברצונו הכן והאמיתי לשקם את חייו,מכל הבחינות.אכן יד גורמים סובייקטיביים שמאריכים ההליך או מקצרים,ונראה לי שאורכו תלוי גם בדרך בה מתגרשים,ובמעורבות הילדים,בקשר שני ההורים עם הילדים,ובעיקר-מה משדר כל הורה לגבי ההורה השני. בגדול?בכלל לא קל,אבל אפשרי! וביחס ל,חסכים"-מכירה גברים ונשים שבתקופה שאחרי ,"משתוללים" ממש.גם זו תקופה שעוברת.שאחריה באה תקופה של מחשבות והחלטות. כולנו בני אדם.אין שום סיבה שבעולם שנשלם כל חיינו בגין טעויות ו/או בחירות לא מוצלחות! (שילה בהרהורים של...בין לבין..)
גדול,לשני הצדדים.כל צד מטפל בכאב בהתאם לאופיו,ולנסיון חייו. ושניהםעוברים מעין תהתליך של "אבל".(טפו..לא עלינו..) ובאבל יש שלבים,וזה תהליך שמשכו תלוי בכל אחד משני בני הזוג,וברצונו הכן והאמיתי לשקם את חייו,מכל הבחינות.אכן יד גורמים סובייקטיביים שמאריכים ההליך או מקצרים,ונראה לי שאורכו תלוי גם בדרך בה מתגרשים,ובמעורבות הילדים,בקשר שני ההורים עם הילדים,ובעיקר-מה משדר כל הורה לגבי ההורה השני. בגדול?בכלל לא קל,אבל אפשרי! וביחס ל,חסכים"-מכירה גברים ונשים שבתקופה שאחרי ,"משתוללים" ממש.גם זו תקופה שעוברת.שאחריה באה תקופה של מחשבות והחלטות. כולנו בני אדם.אין שום סיבה שבעולם שנשלם כל חיינו בגין טעויות ו/או בחירות לא מוצלחות! (שילה בהרהורים של...בין לבין..)
s h o o s h a
New member
ורק לידע כללי
ולהרחבת הידיעות באשר לטריקים ושתטיקים שכל צד עלול לנקוט בו למען קידוש המטרה. השכיתו וקראו
ולהרחבת הידיעות באשר לטריקים ושתטיקים שכל צד עלול לנקוט בו למען קידוש המטרה. השכיתו וקראו
גברים שיודעים לתכנן
עושים כמו האקס שלי. בשקט בשקט בעודם נשואים מחפשים אישה חדשה, וכשמוצאים עוזבים את הבית. כך נמנע מהם צער ומשבר, ולעזעזל הרגשות של כולם. (בחצות הודיע לי האיש על פרוק נשואים של יותר מעשרים שנה, בשבע בבוקר כבר היה אצל החדשה). שהכאב היה חדש וחזק, כולם אמרו לי, חכי, תראי, תוך שנה הם נפרדים. היום ממש לא אכפת לי מה הוא וזוגתו עושים, אבל הם עדיין ביחד ונראה שבסדר להם. מה שמוכיח שמבחינתו הוא עשה צעד נכון.
עושים כמו האקס שלי. בשקט בשקט בעודם נשואים מחפשים אישה חדשה, וכשמוצאים עוזבים את הבית. כך נמנע מהם צער ומשבר, ולעזעזל הרגשות של כולם. (בחצות הודיע לי האיש על פרוק נשואים של יותר מעשרים שנה, בשבע בבוקר כבר היה אצל החדשה). שהכאב היה חדש וחזק, כולם אמרו לי, חכי, תראי, תוך שנה הם נפרדים. היום ממש לא אכפת לי מה הוא וזוגתו עושים, אבל הם עדיין ביחד ונראה שבסדר להם. מה שמוכיח שמבחינתו הוא עשה צעד נכון.
נקודת המוצא שלי היא שונה
לבשל אני יודע, וגם לכבס, לגהץ ועוד....ניקיון כללי זה לא הצד ה"חזק" שלי ... אבל מצד שני זה לא ממש מטריד אותי. ולי אין ילדים. אבל יש לי כמה פרידות כואבות. בכול אופן, לדעתי, שנפרדים מתגעגעים לא פעם לזוגיות. לעוד משהו בבית. לשיחות. לרגש. לחמלה. לא פעם כבר מזמן אין חמלה במערכת הזוגית אבל מיד אחרי שנפרדים שוכחים את העדר החמלה ומתגעגעים למה שהיה....למה שהיה בעבר. ממש עומדים עם מחנק בגרון ורצון לגעת/לחזור/להיות אבל לא היה כלום כבר מזמן...אבל למוח דרכים משלו להזכיר לנו נשכחות. אישון. חי בעבר ?
לבשל אני יודע, וגם לכבס, לגהץ ועוד....ניקיון כללי זה לא הצד ה"חזק" שלי ... אבל מצד שני זה לא ממש מטריד אותי. ולי אין ילדים. אבל יש לי כמה פרידות כואבות. בכול אופן, לדעתי, שנפרדים מתגעגעים לא פעם לזוגיות. לעוד משהו בבית. לשיחות. לרגש. לחמלה. לא פעם כבר מזמן אין חמלה במערכת הזוגית אבל מיד אחרי שנפרדים שוכחים את העדר החמלה ומתגעגעים למה שהיה....למה שהיה בעבר. ממש עומדים עם מחנק בגרון ורצון לגעת/לחזור/להיות אבל לא היה כלום כבר מזמן...אבל למוח דרכים משלו להזכיר לנו נשכחות. אישון. חי בעבר ?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.