אני חושבת שלא לזה הייתה כוונת שלום*.
אני הבנתי שהיא התכוונה, שיש התנהגות שבמקום אחד יפרשו כגאונות ובמקום אחר כאוטיזם.
אני אתן לך דוגמה,
ילד שמתעניין רק בגמרא.
אם יחיה בחברה חילונית הוא יראה הזוי
ואם יחיה בחברה חרדית - זה יראה לא רק בסדר, אלא הוא יכול אולי להיחשב צדיק ואם הוא גם מצליח בלימודו - אז עילוי.
דברתי פעם עם אמא חרדית.
היא סיפרה לי בהתפעלות על הבן שלה, שהוא ממש צדיק גדול.
הבן שלה איחר לשיעורים בבית הספר
וכשהרב שלו כעס עליו הוא ענה שהוא הבין שלא התכוון מספיק בתפילה ולכן התפלל שוב ושוב עד שהצליח להגיע לכוונה הנכונה אבל אז כבר הייתה שעת תפילת מנחה, והוא שוב התחיל ושוב לא התכוון מספיק וכך יום שלם לא יצא מבית הכנסת.
פניה של אותה אם קרנו משמחה
ואני חשבתי לעצמי: מה, את דפוקה? את לא מבינה שלבן שלך יש OCD? או שאת צוחקת עלי?
ממש לא ידעתי מה לעשות וסתם חייכתי במבוכה לעצמי.
האם הילד צדיק או עם OCD?
האם ילד שהוא פריק של משחקי מחשב הוא לא נורמאלי?
כנראה
אבל מאיזה מינון אדם נחשב מכור ועד איזה מינון זה בסדר?
והאם זה תלוי תרבות?
אני חושבת שבכל מצב כזה של קושי נפשי, השאלה אם זה מפריע לאדם בחיי היומיום.
ואם זה לא מפריע זו לא הפרעה נפשית.
אם אדם מתעניין בגמרא ומדבר רק על זה ונמצא בחברה שבה כולם מדברים רק על זה - סביר להניח שזה לא ייחשב למשהו לא תקין,
ואם אדם בחברה לא חרדית יהיה אובססבי למשהו כמו שגיאות לשון ויתקן אחרים כל הזמן - אז כנראה שהוא יחשב חריג
וגם אם הוא יתעניין מאוד במבוכים ודרקונים
או פילוסופיה
או דינוזאורים.
אבל אם נניח יהיה בחברה שבה כולם מתעניינים באותו נושא כמוהו ויאהבו לדבר רק על זה - אז הוא ייחשב שם נורמאלי ורגיל.
לגבי 'הפתעה מוחלטת' אני בטוחה שהסימנים האלה לא היו היחידים שאבחנו את הבן שלה, ויש סימנים רבים אחרים, לפי מה שמתואר ב-DSM. כנראה שהיא פשוט לא פירטה פה את כולם.
