א י ל ו נ ה
New member
גם לכן זה קורה/קרה ../images/Emo35.gif
אתמול שיר ומאי בכו במשך שעה, אני ובעלי החזקנו אותן כל אחת על הידיים במשך שעות, החל מתשע בערב עד אחת וחצי בלילה. נורא רציתי לעזור להן, לדעת מה כואב להן ולמה הן בוכות. ניסינו לשאול אותן אני והבעל אבל הם לא ידעו לאמר לנו. גם הידיים לא עזרו ולקח המון זמן עד שמצאנו את התנוחה הנכונה שקפאנו בה שעות. אני הייתי כבר הרוגה מעייפות. הייתי בדרך למיטה אבל אז התחילה "המסיבה". בהתחלה עוד היתה לי סבלנות כי הייתי בטוחה שתוך כמה דקות הן תופסות את השינה והולכות למיטה כמו תמיד, אבל זה לא קרה. באיזה שהוא שלב כמעט בכיתי איתן, מעייפות, מחוסר אונים, מיאוש ומתשישות, אבל אחר כך כבר איבדתי את הסבלנות וכל מה שרציתי זה שקט, שיהיה שקט ושתלכנה לישון ושגם אני אוכל לשים את הראש. היה לי בלגן של תחושות בתוך הלב - פחד, עצב, חוסר אונים, קצת יאוש, המון עייפות, אבל גם קצת כעס עליהן שהן לא נותנות לי לנוח ולא מוותרות ולא אומרות מה הן רוצות ופשוט מקבלות. ובסוף גם כעסתי על עצמי שכעסתי עליהן, כי מה הן אשמות הנסיכות הקטנטנות שכואב להן והן לא יכולות לאמר מה ואיך אפשר להגיש להן עזרה. אחר כך לקח לי חצי לילה להתחבר אליהן בחזרה, לנשק מליון פעם בשעת החלפת החיתול וההאכלה ולאהוב אותן כמו שאני רגילה וגם זה עשה לי יסורי מצפון בצורה לא רגילה. הרגשתי ממש כמו איזו אמא מזניחה שלא נותנת לילדות שלה אהבה. היום אנחנו בסדר. הן שוב ישנות במיטה רגועות, קיבלו את מנת החיבוקים והנישוקים הרגילה ושוב יש כאן המון שקט, רוגע ושלווה, אבל הלב שלי עוד לא שקט לגמרי עד הסוף. גם לכן זה קרה שהרגשתן את כל הבלגן הזה ? את הרצון לעזור, לאהוב אבל גם קצת כעס מתוך עייפות ויסורי מצפון מתוך תשישות ?
אתמול שיר ומאי בכו במשך שעה, אני ובעלי החזקנו אותן כל אחת על הידיים במשך שעות, החל מתשע בערב עד אחת וחצי בלילה. נורא רציתי לעזור להן, לדעת מה כואב להן ולמה הן בוכות. ניסינו לשאול אותן אני והבעל אבל הם לא ידעו לאמר לנו. גם הידיים לא עזרו ולקח המון זמן עד שמצאנו את התנוחה הנכונה שקפאנו בה שעות. אני הייתי כבר הרוגה מעייפות. הייתי בדרך למיטה אבל אז התחילה "המסיבה". בהתחלה עוד היתה לי סבלנות כי הייתי בטוחה שתוך כמה דקות הן תופסות את השינה והולכות למיטה כמו תמיד, אבל זה לא קרה. באיזה שהוא שלב כמעט בכיתי איתן, מעייפות, מחוסר אונים, מיאוש ומתשישות, אבל אחר כך כבר איבדתי את הסבלנות וכל מה שרציתי זה שקט, שיהיה שקט ושתלכנה לישון ושגם אני אוכל לשים את הראש. היה לי בלגן של תחושות בתוך הלב - פחד, עצב, חוסר אונים, קצת יאוש, המון עייפות, אבל גם קצת כעס עליהן שהן לא נותנות לי לנוח ולא מוותרות ולא אומרות מה הן רוצות ופשוט מקבלות. ובסוף גם כעסתי על עצמי שכעסתי עליהן, כי מה הן אשמות הנסיכות הקטנטנות שכואב להן והן לא יכולות לאמר מה ואיך אפשר להגיש להן עזרה. אחר כך לקח לי חצי לילה להתחבר אליהן בחזרה, לנשק מליון פעם בשעת החלפת החיתול וההאכלה ולאהוב אותן כמו שאני רגילה וגם זה עשה לי יסורי מצפון בצורה לא רגילה. הרגשתי ממש כמו איזו אמא מזניחה שלא נותנת לילדות שלה אהבה. היום אנחנו בסדר. הן שוב ישנות במיטה רגועות, קיבלו את מנת החיבוקים והנישוקים הרגילה ושוב יש כאן המון שקט, רוגע ושלווה, אבל הלב שלי עוד לא שקט לגמרי עד הסוף. גם לכן זה קרה שהרגשתן את כל הבלגן הזה ? את הרצון לעזור, לאהוב אבל גם קצת כעס מתוך עייפות ויסורי מצפון מתוך תשישות ?
