מסכימה עם הרעיון הכללי, לא מסכימה עם זה
שאתה אומר שהציבור לא מוכן לקבל שינויים. לצערי הרב - הציבור מוכן לקבל הכל. ולכן הציבור והמדינה הפכו להיות כחומר ביד היוצר אצל מנהליה של המדינה. ראית בכמה עלה הלחם בשנה האחרונה? ראית שמישוה יצא לרחובות להפגין? אתה יודע שבאלכסנדריה אם מעלים א מחיר הלחם בגרוש אחד - כלה המצרים יוצאים לרחובות ואי אפשר לפזר אותם אלא על-ידי טנקים? באותה מידה - אתה מדבר על שינויים ועל תפישת עולם ועל אין יציבות ומשילות- איך כל זה קורה לדעתך? לא בגלל הציבור? ילו ציבור הסטודנטים, למשל - היה לוקח על עצמו אחריות חברתית - הוא היה יוצא לרחובות ונלחם באמתבשחיתות המוסדית/ממשלתית ובכלל. אילו היו יוצאים ואומרים שאצלנו יש ערכים X ואנחנו אל מוכנים לעבור עליהם לטובת שום אחד, ובעבור שום טובת הנאה - זה היה נראה אחרת. סטודנטים - הם כוח מוביל בכל מדינות העולם. או לפחות - בעלי היכולת להיות כלכוח מוביל. אבל מדיניותו של ביב, שאתה לא פעם ולא פעמיים כאן פיארת כל-כך - רק הקצינה, לטעמי, את מה שהתחיל בקטן לפניו - והיא מדיניות ה"דאג לעצמך בלבד" ו"כל המלייאן הוא מלך". הבעיה היא שהיום כל אחד דואג לעצמו, אין ערףך לקולקטיב, אין ערכים מלבד ערך הכסף, והכסף, כזכור מדברי חז"ל - יעוור עיני חכמים. ותסתכל על כל פרשיות השחיתות למיניהן - הכסף והאגו - מובילים את ההנהגה היום, ואת כלל המהלכים של אנשים פרטיים ושל מדינה כולה. הפוליטיקיאם פחדנים - מאותה סיבה שהמרצים דואגים רק לעצמם ומקריבים את הסטודנטים אות הסגל הזוטר וכו' - כי הם דואגים לעצמם, למשכורתם ולכסאם. יש התפוררות כללית של ערכים. ועם זה - אי אפשר לנצח. ולומר עוד משהו - אני מסכימה איתך שאולי יש לעשות צעדים יותר קשים, ויותר קיצוניים בתחומים מסוימים (למשל בהשכלה בכלל - במערכת החינוך והשכלה הגבוהה, שזה בעיניי המקר והתוצאה של הכל - חינוך הוא מה שקובע עררכים ומה מחנך לערכים ומה שקובע התנהלות ...) - אבל - אני חוששת שלא הממשלה או הפוליטיקיאם כאן הם הבעיה היחידה - אלא דווקא העם - שלא אכפת לו, שלא נוקף אצבע, שלא יוצא ואומר - כן, החינוך חשוב לי! כן, אני מוכן עבור מערכת טובה יותר - גם לשלם בכך שאני אאבד את התפקידי, כי אני לא מתאים לו (ותאמיןילי שהמורים הלא טובים, לא נהנים להיות מורים, והם יודעים היטב שהם לא טובים... אזלמה אנחנו בכל זאת משמרים את המערכת הזו?) וכן, צריך לא לקבל כל אחד ללימודים. או לפחות לערוך ניפוי לפי יכולות אחרי שנותנים שלב ראשון שהוא ללא נתוני קבלה. ולא - אין צורך להוריד את רמה הדרישות ורמת הלימוד כדי להיות אהובים על ידי התלמידים. מוסד חינוכי (מגן ועד השכלה גבוהה) יש לו קודם כל תפקיד חינוכי והשכלתי, ור'ק אחר-כך, אם זה מצליח, גם של להיות אהוב, אהוד, מחובבב על ידי הלומדים בו. אם אין מספיק תלמידים שנרשמים למוסד - אולי צריך להסיק את המסקנות הנכונות, ולא ליצור כל מיני שת"פים מאולצים כדי לאפשר את הפתיחה שלו שוב לעוד תכניות הזויות , שמביאות עו אנשים שלא מסוגלים טכנית להלשים לימודים, רק כדי להמשיך את קיומו של המוסד ושל העובדים בו מכוח האינרציה. (אני יידועת שבטח בלבלתי כאן כמה נושאים, אבל - אני מניחה שאתה מבין למה אני מתכוונת)
שאתה אומר שהציבור לא מוכן לקבל שינויים. לצערי הרב - הציבור מוכן לקבל הכל. ולכן הציבור והמדינה הפכו להיות כחומר ביד היוצר אצל מנהליה של המדינה. ראית בכמה עלה הלחם בשנה האחרונה? ראית שמישוה יצא לרחובות להפגין? אתה יודע שבאלכסנדריה אם מעלים א מחיר הלחם בגרוש אחד - כלה המצרים יוצאים לרחובות ואי אפשר לפזר אותם אלא על-ידי טנקים? באותה מידה - אתה מדבר על שינויים ועל תפישת עולם ועל אין יציבות ומשילות- איך כל זה קורה לדעתך? לא בגלל הציבור? ילו ציבור הסטודנטים, למשל - היה לוקח על עצמו אחריות חברתית - הוא היה יוצא לרחובות ונלחם באמתבשחיתות המוסדית/ממשלתית ובכלל. אילו היו יוצאים ואומרים שאצלנו יש ערכים X ואנחנו אל מוכנים לעבור עליהם לטובת שום אחד, ובעבור שום טובת הנאה - זה היה נראה אחרת. סטודנטים - הם כוח מוביל בכל מדינות העולם. או לפחות - בעלי היכולת להיות כלכוח מוביל. אבל מדיניותו של ביב, שאתה לא פעם ולא פעמיים כאן פיארת כל-כך - רק הקצינה, לטעמי, את מה שהתחיל בקטן לפניו - והיא מדיניות ה"דאג לעצמך בלבד" ו"כל המלייאן הוא מלך". הבעיה היא שהיום כל אחד דואג לעצמו, אין ערףך לקולקטיב, אין ערכים מלבד ערך הכסף, והכסף, כזכור מדברי חז"ל - יעוור עיני חכמים. ותסתכל על כל פרשיות השחיתות למיניהן - הכסף והאגו - מובילים את ההנהגה היום, ואת כלל המהלכים של אנשים פרטיים ושל מדינה כולה. הפוליטיקיאם פחדנים - מאותה סיבה שהמרצים דואגים רק לעצמם ומקריבים את הסטודנטים אות הסגל הזוטר וכו' - כי הם דואגים לעצמם, למשכורתם ולכסאם. יש התפוררות כללית של ערכים. ועם זה - אי אפשר לנצח. ולומר עוד משהו - אני מסכימה איתך שאולי יש לעשות צעדים יותר קשים, ויותר קיצוניים בתחומים מסוימים (למשל בהשכלה בכלל - במערכת החינוך והשכלה הגבוהה, שזה בעיניי המקר והתוצאה של הכל - חינוך הוא מה שקובע עררכים ומה מחנך לערכים ומה שקובע התנהלות ...) - אבל - אני חוששת שלא הממשלה או הפוליטיקיאם כאן הם הבעיה היחידה - אלא דווקא העם - שלא אכפת לו, שלא נוקף אצבע, שלא יוצא ואומר - כן, החינוך חשוב לי! כן, אני מוכן עבור מערכת טובה יותר - גם לשלם בכך שאני אאבד את התפקידי, כי אני לא מתאים לו (ותאמיןילי שהמורים הלא טובים, לא נהנים להיות מורים, והם יודעים היטב שהם לא טובים... אזלמה אנחנו בכל זאת משמרים את המערכת הזו?) וכן, צריך לא לקבל כל אחד ללימודים. או לפחות לערוך ניפוי לפי יכולות אחרי שנותנים שלב ראשון שהוא ללא נתוני קבלה. ולא - אין צורך להוריד את רמה הדרישות ורמת הלימוד כדי להיות אהובים על ידי התלמידים. מוסד חינוכי (מגן ועד השכלה גבוהה) יש לו קודם כל תפקיד חינוכי והשכלתי, ור'ק אחר-כך, אם זה מצליח, גם של להיות אהוב, אהוד, מחובבב על ידי הלומדים בו. אם אין מספיק תלמידים שנרשמים למוסד - אולי צריך להסיק את המסקנות הנכונות, ולא ליצור כל מיני שת"פים מאולצים כדי לאפשר את הפתיחה שלו שוב לעוד תכניות הזויות , שמביאות עו אנשים שלא מסוגלים טכנית להלשים לימודים, רק כדי להמשיך את קיומו של המוסד ושל העובדים בו מכוח האינרציה. (אני יידועת שבטח בלבלתי כאן כמה נושאים, אבל - אני מניחה שאתה מבין למה אני מתכוונת)
