תכנית המשחק הייתה ברורה - האלי לא ינצח אותנו. שלחו טראפ לפיקנאנדרול שנועד להוציא לו את הכדור מהיד, ולבסוף זה השתלם. הליבורטון רשם לא פחות מ3 איבודים שלמים ובאופן כללי הסקור של הפייסרס ירד ל-109 (הכי נמוך מאז ההפסד לסלטס במשחק הרביעי של העונה).
טייריס, שמאבד פעם באף פעם לא צפה בלברון חוטף לו מסירות פעמיים כבר בפתיחה. תחילה לברון היה הfree safety שמגיע לעזרה מול היתרון המספרי ושובר את המהלך, בהמשך קרלייל ניסה לתקן, ובתגובה שלח גארד לחסימה על מנת שהוא יקבל החלטות במצבים של 4 על 3, אמנם המשמעות הייתה שדיוויס משוטט באזור הצבע ופשוט נועל אותו הרמטית ככל שהמשחק התקדם. ואולי ההבדל היה ששניהם שימשו כהלפ דפנדרס העיקריים בזמן שטייריס עצמו הופקד על רדיש ממול ולא הצליח לסייע לאחרים.
כותרת משנית היא "אחד המשחקים הגדולים בקריירה של דיוויס", 40-21-5 ו-4 חסימות כולל צליעה אחת. הלייקרס תקפו אולד סקול (עוד כותרת) - זרקו 13 שלשות בלבד. איך הם בכל זאת ניצחו? ניצלו את יתרון הסייז והלכו פנימה בדרכים שונות, כולל שימוש נרחב בבידודים של lebrow במטרה לשלוט בקצב, לנצל את השמירה הנירפת ולסחוט עבירות שיאפשרו האטה מסוימת. הנפיק להם ייבול יפה: הכפילו את סך הנקודות בצבע (86-44), ניצחו לבסוף את קרב העונשין (35-33), סחטו עבירה שישת מטרנר (שהיה חלש) ולא פחות חשוב - שלטו ביד רמה בריבאונד (55-32), צמצמו אפשרויות להתקפות מעבר.
למרות שדיוויס היה מעל כולם, המאמץ היה קבוצתי. ראסל פתח חד, ריבס השווה והעלה מהספסל עם מחצית ראשונה מצוינת של 21 נקודות וסחיטת עבירות חרטא. בצד ההגנתי רדיש רשם משחק שיא כולל שלשה ענקית ביתרון 3 בלבד ברבע האחרון שבחנה את סף השבירה ממול (ובדיעבד הזניקה ריצה). אליו הצטרפו ואנדו ומקס כריסטי ששמרו מעולה ומשום מה הפייסרס לא הכריחו אותם להרים זריקות, וכמובן לברון שדאג ליישם את תכנית המשחק, הספיק להסתבך בעבירות ועשה קצת מהכל. בסיום הוא קיבל את תואר ה-MVP של הטורניר, עוד נדבך למורשת.
הפייסרס יכולים לצאת מעודדים, הם עשו את שלהם בטורניר - להכריז על הגעתם מה שנקרא
קרלייל מאמן התקפה מבריק, כמה דברים שאפשר לציין בהקשר
1. האקשן ללא הכדור נעשה בשלב מאוד מוקדם בשעון הזריקות, חסימות מזוויות שונות שמוציאות את ההגנה משיווי משקל
2. הרכזים הם אלו שמוציאים את הכדור מהצד באופן כמעט בלעדי, מאפשר להריץ תרגילים שיובילו לזריקה בידיעה שיש מי שימצא אותם
3. שני שחקני הקו הקדמי מתחלקים בניהם, אחד רץ את הרצפה והשני לפעמים משמש כטריילר לשלשה, מאוד קשה לכסות
ובכל זאת השטף ההתקפי נלקח מהם. הגיעו למבטים סבירים אך חלק לא מבוטל מהם נכפו עליהם ונלקחו ללא הנעת כדור. באדי הילד הדוגמה הכי בולטת, לא הפסיק להחטיא ועשה רק נזק בהגנה, ללא נמבהארד הם נתקעו עם חלופה אחת פחות. עוד מכרו אותם ברוס בראון בקטע לא אופייני וכאמור טרנר שנתקל במצ'אפ סופר קשה.
מקונול היה מדהים, השחקן הנמוך על המגרש איזן את קטגוריית ההאסל עם 3 חטיפות ו3 כדורים חוזרים בהתקפה!! עשה מה שאפשר, כמו אייזיה ג'קסון ששיחק ממש יפה, אם כי הם בדרך כלל הובסו בריבאונד בדקות שלו.
לא מן הנמנע שההנהלה תצא למקצה שיפורים ותחפש שחקן כנף איכותי שישלים אותם. טרייד ביניים להאצת תהליכים מרגיש מתבקש לאור ההצלחה שלהם בטורניר.
וואלה הטורניר היה מאוד נחמד, כאן להישאר. קיבלנו בו תוצאה די רצויה לליגה - הפרנצ'ייז הכי נוצץ מוסיף יוקרה לכוח עולה שבדרך כלל לא זוכה לחשיפה נאותה. אנחנו נראה שינויים שיוסיפו לו נפח בהמשך אני מניח, רק לא הבנתי לא הוא לא הגיע עם הפחתה של משחקים. ממשיכים לנסות לעלות את רמת העניין בעונה הרגילה מבלי לגשת לשורש הבעיה - היא ארוכה מדי.
טייריס, שמאבד פעם באף פעם לא צפה בלברון חוטף לו מסירות פעמיים כבר בפתיחה. תחילה לברון היה הfree safety שמגיע לעזרה מול היתרון המספרי ושובר את המהלך, בהמשך קרלייל ניסה לתקן, ובתגובה שלח גארד לחסימה על מנת שהוא יקבל החלטות במצבים של 4 על 3, אמנם המשמעות הייתה שדיוויס משוטט באזור הצבע ופשוט נועל אותו הרמטית ככל שהמשחק התקדם. ואולי ההבדל היה ששניהם שימשו כהלפ דפנדרס העיקריים בזמן שטייריס עצמו הופקד על רדיש ממול ולא הצליח לסייע לאחרים.
כותרת משנית היא "אחד המשחקים הגדולים בקריירה של דיוויס", 40-21-5 ו-4 חסימות כולל צליעה אחת. הלייקרס תקפו אולד סקול (עוד כותרת) - זרקו 13 שלשות בלבד. איך הם בכל זאת ניצחו? ניצלו את יתרון הסייז והלכו פנימה בדרכים שונות, כולל שימוש נרחב בבידודים של lebrow במטרה לשלוט בקצב, לנצל את השמירה הנירפת ולסחוט עבירות שיאפשרו האטה מסוימת. הנפיק להם ייבול יפה: הכפילו את סך הנקודות בצבע (86-44), ניצחו לבסוף את קרב העונשין (35-33), סחטו עבירה שישת מטרנר (שהיה חלש) ולא פחות חשוב - שלטו ביד רמה בריבאונד (55-32), צמצמו אפשרויות להתקפות מעבר.
למרות שדיוויס היה מעל כולם, המאמץ היה קבוצתי. ראסל פתח חד, ריבס השווה והעלה מהספסל עם מחצית ראשונה מצוינת של 21 נקודות וסחיטת עבירות חרטא. בצד ההגנתי רדיש רשם משחק שיא כולל שלשה ענקית ביתרון 3 בלבד ברבע האחרון שבחנה את סף השבירה ממול (ובדיעבד הזניקה ריצה). אליו הצטרפו ואנדו ומקס כריסטי ששמרו מעולה ומשום מה הפייסרס לא הכריחו אותם להרים זריקות, וכמובן לברון שדאג ליישם את תכנית המשחק, הספיק להסתבך בעבירות ועשה קצת מהכל. בסיום הוא קיבל את תואר ה-MVP של הטורניר, עוד נדבך למורשת.
הפייסרס יכולים לצאת מעודדים, הם עשו את שלהם בטורניר - להכריז על הגעתם מה שנקרא
קרלייל מאמן התקפה מבריק, כמה דברים שאפשר לציין בהקשר
1. האקשן ללא הכדור נעשה בשלב מאוד מוקדם בשעון הזריקות, חסימות מזוויות שונות שמוציאות את ההגנה משיווי משקל
2. הרכזים הם אלו שמוציאים את הכדור מהצד באופן כמעט בלעדי, מאפשר להריץ תרגילים שיובילו לזריקה בידיעה שיש מי שימצא אותם
3. שני שחקני הקו הקדמי מתחלקים בניהם, אחד רץ את הרצפה והשני לפעמים משמש כטריילר לשלשה, מאוד קשה לכסות
ובכל זאת השטף ההתקפי נלקח מהם. הגיעו למבטים סבירים אך חלק לא מבוטל מהם נכפו עליהם ונלקחו ללא הנעת כדור. באדי הילד הדוגמה הכי בולטת, לא הפסיק להחטיא ועשה רק נזק בהגנה, ללא נמבהארד הם נתקעו עם חלופה אחת פחות. עוד מכרו אותם ברוס בראון בקטע לא אופייני וכאמור טרנר שנתקל במצ'אפ סופר קשה.
מקונול היה מדהים, השחקן הנמוך על המגרש איזן את קטגוריית ההאסל עם 3 חטיפות ו3 כדורים חוזרים בהתקפה!! עשה מה שאפשר, כמו אייזיה ג'קסון ששיחק ממש יפה, אם כי הם בדרך כלל הובסו בריבאונד בדקות שלו.
לא מן הנמנע שההנהלה תצא למקצה שיפורים ותחפש שחקן כנף איכותי שישלים אותם. טרייד ביניים להאצת תהליכים מרגיש מתבקש לאור ההצלחה שלהם בטורניר.
וואלה הטורניר היה מאוד נחמד, כאן להישאר. קיבלנו בו תוצאה די רצויה לליגה - הפרנצ'ייז הכי נוצץ מוסיף יוקרה לכוח עולה שבדרך כלל לא זוכה לחשיפה נאותה. אנחנו נראה שינויים שיוסיפו לו נפח בהמשך אני מניח, רק לא הבנתי לא הוא לא הגיע עם הפחתה של משחקים. ממשיכים לנסות לעלות את רמת העניין בעונה הרגילה מבלי לגשת לשורש הבעיה - היא ארוכה מדי.