סיכום
אצל הבנות, בניגוד לבנים, כולן עבדו פחות או יותר לפי הציפיות.
האמריקאיות הפייבוריטיות, קיבלו בארה"ב הכנה מקיפה ומושלמת. גם מנטלית, גם טכנית, חברתית, לא חסר להן דבר. היו להן את כל התנאים לזכות במדליה. וויבר כצפוי עם תרגילים טובים מאוד בכל המכשירים, אך לא נוצצים. אני מתחילה להבין שזה לא סתם מקרה שהיא לא בקרב-רב. יש לי הרגשה שהיא לא מספיק מקפידה על הפרטים הקטנים, אלו שבד"כ לא מורידים עליהם נקודות אבל בסופו של דבר מצטברים לה לשתי עשיריות קריטיות הבדל מרייזמן או מדאגלס. רייזמן הייתה יפהפיה, מתוקה וטובה מאוד בכל המכשירים. היא גם עלתה לגבהים לא נורמלים, אפילו יותר מבד"כ, עם רגליים טיפה פתוחות או מכופפות, אבל עדין בין הטובים בעולם. דאגלס מתעמלת שעד היום לא הבנתי מה כולם מחזיקים ממנה, חוץ מבמקבילים, שם ברור שהיא מצוינת, בשאר המכשירים היא לא הרשימה אותי עד היום. היום הבנתי על מה ההתלהבות. דאגלס לא רעה... היא כן ברמה הגבוהה בעולם כמו שכולם אמרו...
מקיילה מרוני עמדה בציפיות וקפצה את הקפיצה הקשה ביותר בעולם היום, עם ציון ביצוע של 9.733. מדהימה. חבל שלא הראו את הקרקע שלה, אני מאוד אוהבת אותה גם שם. את קיילה רוס גם כן בקושי הראו, אולי קצת קורה אם אני לא טועה (או שזה היה במוקדמות?). לא צריך להיות מומחה בהתעמלות כדי לראות מי כאן הכי טובות בהתעמלות. אלו האמריקאיות בלי שום תחרות. ניתן היה לשים לב גם לקהל המעודד והמריע להן, ולא רק אמריקאים. בכלל האולם היה מלא עד אפס מקום כמעט, מצב לא שכיח בתחרויות הקודמות (כולל גמר קבוצתי של הגברים) וגם באולימפיאדה בכלל. הקהל כנראה יודע להעריך. הייתה תחרות מרתקת.
הרוסיות הגיעו מנוסות, כאילו שהן רגילות להוביל בכל התחרויות, כאילו שלא היו להן במחזור האולימפי האחרון עליות וירידות קיצוניות שברכבת הרים אין. מוסטפינה לא הייתה אותה מוסטפינה מלאת החן והתמימות של 2010, הייתה קשוחה יותר, בוגרת יותר, זהירה יותר. אבל השינוי הזה, שהיה קצת מאכזב על המכשירים, אולי בכל זאת עשה טוב, כי היא באה מנוסה מאוד ובלתי מובסת. קומובה השתפרה פלאים. אני מאוד מקווה שהיא תמשיך אחרי האולימפיאדה, ואז היא תוכל להיחקק כאחד מעמודי התווך של ההתעמלות. גרישינה ואפנסייבה היו טובות גם כן, וכל הנבחרת הגיעה לה מדלייה מכסף. תהרגו אותי לא הבנתי על מה היה הבכי. הרי עם הנפילות הן קיבלו מדליית כסף, אף אחד לא הפסידה כלום. מה קרה.
הרומניות כנראה ניצלו את חולשתן של הסיניות בקרקע ובקפיצות. הסינים חייבים לעשות משהו עם הנושא הזה. לא מדובר במעידה בלתי צפויה, אלא פשוט ברמה לא מספקת. ואולי גם חסרה להן כוכבת. הא קשין, שיכולה מבחינת ותק, ניסיון ורמה להנהיג את הנבחרת משום מה מתנהגת כאחת המתעמלות מן השורה. גם קיושיואנג ודנג, וגם הצעירות, נראה כאילו לא מגדילות ראש.
הברזילאיות לדעתי ממש טובות ביחס לעצמן בשנים קודמות, בעיקר בכך שכבר לא מדובר בהבלחה של כוכבת זו או אחרת, אלא בכך שהעולם מתחיל להכיר בברזיל כמדינה שיש בה התעמלות ברמה. במקומן הייתי שוכרת איזה מורה לריקוד, בסגנון הקרנבלים הברזילאים שלהם, שתלמד אותם קצת להתנועע ולחוש את הגוף.
הבריטיות היו לא רעות והתאמצו מאוד. יש להן את בטי טוודל שעשתה את מירב המאמצים, את רבקה טואוני הצעירה שגם כן הייתה חמודה וכל הכבוד להן על הופעה מכובדת בגמר הקבוצתי.
האיטלקיות לדעתי מסוגלות ליותר. אם הצליחו לייצר מתעמלת כמו פרארי לפני כמה שנים, והצליחו להעמיד נבחרת כזו מוכשרת, לא צריכה להיות להם בעיה להתמיד באותה דרך ולהעמיד דורות נוספים של מתעמלות ברמת גמר אולימפי ואולי מדליה יום אחד.
יפן נבחרת שכבר כמה שנים שומרת על מסורת של עלייה לגמרים והשגה של מקומות אחרונים. נראה לי שביפן יש הרבה ילדות ונערות עם מבנה גוף מתאים להתעמלות, וגם אופי נחוש, מתמסר ולא מפונק. בכל זאת אישהו תמיד נראה לי שהם לא מביאים יפניות טיפוסיות, אלא יוצאות דופן. פעם אחת גבוהה, פעם אחת שמנמנה וכיו'ב. קוקו צורומי למרות שמתעמלת כבר הרבה מאוד שנים, איכשהו עוד לא מצליחה לנקות תרגילים שהיא עושה כבר 3-4 שנים. את טנקה עם גומות החן שובות הלב והשיער החום לא הראו היום משום מה.
בסופו של יום תחרות שהייתה תאווה לעיניים ותענוג לצפות.
