דברים בסיסיים לבישול יפני

tweedle dee

New member
מן הסתם

אני לא הולך לומר: "אוי, הטעם הזה לא מתאים. אז אפסיק להיות צמחוני ואתחיל לאכול דאשי."

אבל סתם מסקרן אותי לדעת.

ראיתי איפשהו שיש מאכלים שונים שמקובל לאכול עם סוגים שונים של דאשי אז מעניין אותי מה ההדבדל בטעם ועד כמה הבוניטו באמת מוסיף (בין השאר מתוך תקווה שהוא לא ממש...).


חוץ מזה, עד היום פשוט הכנתי מאכלים שאמור להיות בהם דאשי בלעדיו, לפעמים עם טיפה תוספת של תבלינים או אבקת מרק בטעם עוף כדי להוסיף קצת לטעם. אבל מעניין אותי אם הסוגים האלו של דאשי יתאימו מבחינת הטעם במקום זה עם הדגים.

אחרת אין טעם להשתמש בהם. כמו שחירות אמרה, לא בטוח שכל דאשי ישתלב טוב עם המתכון.
 
יש "קומבו דאשי"

אבל בארץ לא מיבאים. (ענין של ביקוש ומודעות מן הסתם)
בלי הטעם של הדג (לרגישים) ובלי יסורי מצפון (לאידאולוגים)

(יש בכל סופר ביפן)
 

ortolan

New member
התפקיד העיקרי של דאשי בבישול הוא

הוספת אוממי. כמובן שיש טעמים נוספים שהמרכיבים השונים נושאים, אבל זו המטרה המרכזית.

שלושת מרכיבי היסוד - בוניטו, אצות ושיטאקה - מכילים שלושה מקורות אוממי שונים - חומצה גלוטמית באצות ושני מרכיבים אחרים בבוניטו ובשיטאקה. בשלושת המקרים ההשפעות על טעם המזון דומות - מופיע טעם בשרי בדומה למה שמתרחש כשמוסיפים מונוסודיום גלוטמט (שמופק גם הוא מאצות), או לחלופין בשר, עוף, או גבינה בשלה, אבל מתקבל טעם מלא יותר אם משתמשים בשני מרכיבים לפחות - קצת עישון מהבוניטו וקצת טעמי יער משיטאקה.

אבקת מרק בטעם עוף משווקת לרוב לקהלים עם מוגבלויות (דתיים, צמחונים, בריאותנים וכו') ולכן מגניבים לתוכה את האוממי בכל מיני אמתלות שווא ("תמצית שמרים" וכאלה) ומוסיפים כל מיני דברים שבאמת לא חיוניים בתזונה המערבית (מלח, סוכר, עוד מלח ועוד סוכר ולפעמים גם קצת עמילן, שיהיה) כדי לפצות על התפקוד הלקוי. אלא אם אתה רגיש מאד לנתרן, עדיף להוסיף כמות קטנה של מונוסודיום גם מבחינת הקירבה לכוונת המשורר וגם מכל בחינה אחרת, בעצם.
 
למעלה