כלכך לא אכפת לי
הרי אני לא אהיה קיימת בשביל לדעת. אז היום, ברור שנעים לי לחיות במחשבה שתצא ממני איזו תרומה למדע ולאנושות, נעים לי לחשוב שאיבריי ישמשו אחרים ובגופי ינברו סטודנטים. זו תרומה. אבל מצד שני, בקטע הרציונאלי, אחרי שאמות - לא אכפת לי מה יקרה לגוף שלי. שישרפו, שיעשנו, שיאכלו אפילו. ככה הנכדים שלי לא יוכלו לומר שאני מתהפכת בקבר.