דברים שנאמרו אתמול בהפגנה
ע"י יו"ר עמותת "ערים בלילה" רם דורון:
אני נושא בפניכם דברים בשם עמותת ערים בלילה, על מאות לוחמיה, פדויי שבי ממלחמות ישראל, בכל מאבקיה לתקומת המדינה.
הלכתי לשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים יחד עם חבריי ממוצב המזח שעל גדות תעלת סואץ, בהמלצת שר הבטחון דאז מר משה דיין ז"ל.
אני אומר לכם מנסיוני האישי, כי אין מחר בשבי. אתה חי ומת כל יום מחדש בשבי. עולמך הפיזי והנפשי תלוי ונאחז בחוט דק שעה שעה.
אני חש בכל נימי נפשי את מחשבותיהם ותחושותיהם של גלעד אודי ואלדד ממעמקי הכלא בו הם מצויים. אני יודע שמחשבותיהם מכוונות אלינו, אל עמם, מדינתם וצבאם.
אלדד אודי וגלעד מאמינים בכל מאודם, כפי שאני וחבריי לשבי האמנו, יום יום ושעה שעה כי הכל מגויסים, ללא לאות לשחררם. הם מאמינים, כפי שאני וחברי לשבי האמנו, כי המאמץ לשחררו הינו רציף, עקשני וללא פשרות. לא מאמץ של ישיבות ממשלה בימי א' בלבד, לא מאמץ חד פעמי בביקור שר זה או אחר ולא בעת הפגנות אלא, בכל רגע ורגע.
על מעוז תקווה זו חיים, ומחזיקים מעמד השבויים בתנאים קשים מנשוא ובמצוקה חסרת גבולות. על שביב תקווה זה בניתי אני את עולמי השפוי בחדרי החקירות ובחשכת הכלא המצרי.
האם נוכל להישיר מבט אל השלושה היום ולומר להם שתקוותם מתגשמת ??
בחתימתה על הסכם הרגיעה ללא שיחרורו של גלעד שליט, הזניחה הממשלה בשלב זה, פצוע מדמם בשטח. עם ישראל נטש בן המשווע לעזרה והפנה עורף להושטת ידו של חייל אותו שלח להגן על עצמו.
הסכם הפסקת האש ללא גלעד איננו מוסרי הואיל והוא פוגע בערכי היסוד הבסיסיים והעמוקים ביותר של מדינת ישראל.
כותב שופט בית משפט העליון, מר מישאל חשין, בתוארו אז, בעניינן הצלתו של הנווט רון ארד מילים נוקבות שאין למעלה מהן –:
"אין ספק קל בדעתי - ולו ספק כצילה של דבורה במעופה - כי תכלית החזרתם של שבויים ושל נעדרים מלוחמינו לביתם באה בעומקו של המושג ביטחון המדינה. לא בכדי נקבעה המצווה של פדיון שבויים - והיא מצווה נעלה מכל נעלה - והרי כל ישראל ערבין זה בזה. כוחו של צבא הוא באחוות הלוחמים בו, ואחוות לוחמים היא אחווה מעשה מקשה, לעת קרב ובנפול לוחם בשבי האוייב. הלוחם יילחם ביודעו כי לא לבד הוא, כי לעת צרה ייחלצו חבריו להצילו. לוחמים היו כמטפסי הרים הקשורים אלה אל אלה בחבל ובגורל, ומטפס שידו שמטה וגופו נזרק אל תהום, חבריו יצילוהו. כן הוא המטפס, כן הוא הלוחם, והוא ביטחון המדינה".
פדויי שבי מכל מלחמות ישראל, חברי עמותת "ערים בלילה", דורשים מממשלת ישראל שלא למעול בערכי יסוד אלו של המדינה ולא להפקיר חייל שבוי בכל הסכם או הבנה עתידיים שיושגו עם החמאס או עם כל ארגון ממין זה.
הסדר כלשהו עם ממשלת החמאס ללא השבת גלעד לארצו הינה לדעתנו הפקרת גורל חייו בידי האויב, בגידה בערכי הביטחון האישי והלאומי, האחריות ההדדית, החברות והמסירות לזולת, עימם יוצא כל לוחם לקרב.
באתי לכאן כדי לזעוק ולעורר את עם ישראל ומדינת ישראל, מעומק הזיכרונות הקשים של מאות חיילי צה"ל שנפלו בשבי האויב וחזרו בשלום לארצם, לאחר שנמסרו עבורם אלפים רבים של חיילי אויב ומחבלים.
עשרות לוחמים שחזרו מהשבי שבו ליחידותיהם הלוחמות. אני שבתי לחיל השריון ושרתתי במילואים במלחמת לבנון הראשונה. חברי הטייסים שנפלו בשבי במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים שבו לטוס ביחידותיהם ותרמו תרומה עצומה לחיל ולעם ישראל במלחמות שלאחריהן. מאיר מוזס מפקדו של אורי אילן ז"ל ומאיר יעקובי ז"ל חזרו לשרות קרבי ויעקובי אף נפל בקרב במבצע קדש.
אני רק תוהה מה היה קורה לו הסורים, המצרים, הירדנים והלבנונים היו עושים שיקולים של חזרת לוחמים למעגל הלחימה.
צריך להישיר מבט ולקרוא בקול גדול, כאן ועכשיו, השיבו לנו את החיילים הביתה, אין פתיחת מעברים ללא החזרת שבויים. באנו לכאן, פדויי השבי להכריז על עמדנו:
גלעד בפנים המעברים סגורים
העם והממשלה חייבים להבין כי החלטות צריכות להתקבל היום, לשבוי אין את המחר.
מילה אחרונה לבוגי יעלון – תפנים אדוני, בכל מלחמה ישנם הרוגים, ישנם פצויים ואני לא מחדש לך, ישנם גם שבויים. על פי חוק השבויים רשומים במדינת ישראל 1900 פדויי שבי. הקרבת אותם – הקרבת את המדינה.
רם דורון
פדויי שבי – מצרים.
ע"י יו"ר עמותת "ערים בלילה" רם דורון:
אני נושא בפניכם דברים בשם עמותת ערים בלילה, על מאות לוחמיה, פדויי שבי ממלחמות ישראל, בכל מאבקיה לתקומת המדינה.
הלכתי לשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים יחד עם חבריי ממוצב המזח שעל גדות תעלת סואץ, בהמלצת שר הבטחון דאז מר משה דיין ז"ל.
אני אומר לכם מנסיוני האישי, כי אין מחר בשבי. אתה חי ומת כל יום מחדש בשבי. עולמך הפיזי והנפשי תלוי ונאחז בחוט דק שעה שעה.
אני חש בכל נימי נפשי את מחשבותיהם ותחושותיהם של גלעד אודי ואלדד ממעמקי הכלא בו הם מצויים. אני יודע שמחשבותיהם מכוונות אלינו, אל עמם, מדינתם וצבאם.
אלדד אודי וגלעד מאמינים בכל מאודם, כפי שאני וחבריי לשבי האמנו, יום יום ושעה שעה כי הכל מגויסים, ללא לאות לשחררם. הם מאמינים, כפי שאני וחברי לשבי האמנו, כי המאמץ לשחררו הינו רציף, עקשני וללא פשרות. לא מאמץ של ישיבות ממשלה בימי א' בלבד, לא מאמץ חד פעמי בביקור שר זה או אחר ולא בעת הפגנות אלא, בכל רגע ורגע.
על מעוז תקווה זו חיים, ומחזיקים מעמד השבויים בתנאים קשים מנשוא ובמצוקה חסרת גבולות. על שביב תקווה זה בניתי אני את עולמי השפוי בחדרי החקירות ובחשכת הכלא המצרי.
האם נוכל להישיר מבט אל השלושה היום ולומר להם שתקוותם מתגשמת ??
בחתימתה על הסכם הרגיעה ללא שיחרורו של גלעד שליט, הזניחה הממשלה בשלב זה, פצוע מדמם בשטח. עם ישראל נטש בן המשווע לעזרה והפנה עורף להושטת ידו של חייל אותו שלח להגן על עצמו.
הסכם הפסקת האש ללא גלעד איננו מוסרי הואיל והוא פוגע בערכי היסוד הבסיסיים והעמוקים ביותר של מדינת ישראל.
כותב שופט בית משפט העליון, מר מישאל חשין, בתוארו אז, בעניינן הצלתו של הנווט רון ארד מילים נוקבות שאין למעלה מהן –:
"אין ספק קל בדעתי - ולו ספק כצילה של דבורה במעופה - כי תכלית החזרתם של שבויים ושל נעדרים מלוחמינו לביתם באה בעומקו של המושג ביטחון המדינה. לא בכדי נקבעה המצווה של פדיון שבויים - והיא מצווה נעלה מכל נעלה - והרי כל ישראל ערבין זה בזה. כוחו של צבא הוא באחוות הלוחמים בו, ואחוות לוחמים היא אחווה מעשה מקשה, לעת קרב ובנפול לוחם בשבי האוייב. הלוחם יילחם ביודעו כי לא לבד הוא, כי לעת צרה ייחלצו חבריו להצילו. לוחמים היו כמטפסי הרים הקשורים אלה אל אלה בחבל ובגורל, ומטפס שידו שמטה וגופו נזרק אל תהום, חבריו יצילוהו. כן הוא המטפס, כן הוא הלוחם, והוא ביטחון המדינה".
פדויי שבי מכל מלחמות ישראל, חברי עמותת "ערים בלילה", דורשים מממשלת ישראל שלא למעול בערכי יסוד אלו של המדינה ולא להפקיר חייל שבוי בכל הסכם או הבנה עתידיים שיושגו עם החמאס או עם כל ארגון ממין זה.
הסדר כלשהו עם ממשלת החמאס ללא השבת גלעד לארצו הינה לדעתנו הפקרת גורל חייו בידי האויב, בגידה בערכי הביטחון האישי והלאומי, האחריות ההדדית, החברות והמסירות לזולת, עימם יוצא כל לוחם לקרב.
באתי לכאן כדי לזעוק ולעורר את עם ישראל ומדינת ישראל, מעומק הזיכרונות הקשים של מאות חיילי צה"ל שנפלו בשבי האויב וחזרו בשלום לארצם, לאחר שנמסרו עבורם אלפים רבים של חיילי אויב ומחבלים.
עשרות לוחמים שחזרו מהשבי שבו ליחידותיהם הלוחמות. אני שבתי לחיל השריון ושרתתי במילואים במלחמת לבנון הראשונה. חברי הטייסים שנפלו בשבי במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים שבו לטוס ביחידותיהם ותרמו תרומה עצומה לחיל ולעם ישראל במלחמות שלאחריהן. מאיר מוזס מפקדו של אורי אילן ז"ל ומאיר יעקובי ז"ל חזרו לשרות קרבי ויעקובי אף נפל בקרב במבצע קדש.
אני רק תוהה מה היה קורה לו הסורים, המצרים, הירדנים והלבנונים היו עושים שיקולים של חזרת לוחמים למעגל הלחימה.
צריך להישיר מבט ולקרוא בקול גדול, כאן ועכשיו, השיבו לנו את החיילים הביתה, אין פתיחת מעברים ללא החזרת שבויים. באנו לכאן, פדויי השבי להכריז על עמדנו:
גלעד בפנים המעברים סגורים
העם והממשלה חייבים להבין כי החלטות צריכות להתקבל היום, לשבוי אין את המחר.
מילה אחרונה לבוגי יעלון – תפנים אדוני, בכל מלחמה ישנם הרוגים, ישנם פצויים ואני לא מחדש לך, ישנם גם שבויים. על פי חוק השבויים רשומים במדינת ישראל 1900 פדויי שבי. הקרבת אותם – הקרבת את המדינה.
רם דורון
פדויי שבי – מצרים.