הי שרי
אכן ה"אחד" אצלי בבית נוהג בצורה מעודנת יותר...
הוא אמנם גם טורף תרנגולות...אבל בדרך יותר קונבנציונאלית (אם כי כשחושבים על זה אין בעצם הבדל... עוברים לצמחונות???) חוץ מזה, נדהמתי מהדמיון בסיפור שתארת למה שהיה אצלי בילדות. היתה לנו כלבת פוינטר, (פוינטר=כלב צייד), עדינה, ממש רכיכה אמיתית בכל הקשור לבני אדם. מעולם לא שמעה על זה שהיא אמורה לנבוח כשזרים נכנסים, היא רק היתה רצה מייד ללקק להם את היד...
אבל מה? היא לא שכחה את הגנטיקה שלה בכל הקשור לציד, ומספר פעמים גם התנפלה על לולי השכנים וחיסלה כמה תרנגולות אותן היא הביאה בגאווה רבה לתוך הסלון שלנו... (כלבי ציד מביאים את הציד הראשי למי שהם חושבים כמנהיג הלהקה, ומחקרים הראו שכשהם חים עם אנשים , הם תופסים אותם כמנהיגים של הלהקה שלהם...) ואבוי, במקום לזכות להערכה על הציד שלה, היא היתה חוטפת צרחות איומות...מה גם שהשכנים כעסו מאוד. בסוף איכשהו הם הצליחו לגרום לתרנגולות לא לצאת מהגינה שם... והכל שב על מקומו ועד היום הם בקשר מעולה עם הורי... אבל אני זוכרת את אי הנעימות , וגם את רחמינו על התרנגולות האומללות... היו ימים, היום הכל כבר כבישים שם, לא חיות, לא טבע, לא לולים... אז לפחות אין לכלבים את מי לאכול