דור 3.0 לשואה.

[קייזר סוזי]

דור 3.0 לשואה.

מקווה שהלינק תקין.
תקראו את הזוועה.

 

[Aronsona]

מדהים ומפחיד. איזה מזל שיש עידואים כאילו

עד לאן זה יכול להגיע, השנאה ליהודים?
על איזה רקע זה מתפתח דווקא עכשיו?
אין לי תשובות לדבר הזה.

 

[יחפהבפארק]

הלינק תקין

והזוועה היא זוועה נוסח הדור הבא. היא משתכללת עם הזמן, מתאימה את עצמה לדור הנוכחי. כמו הטלפונים החכמים, גם הזוועה מתאימה את עצמה לזמן העכשווי. במלחמה כזאת אין טעם להיות צודקים ולהסביר במילים יפות ונכונות. במלחמה כמו במלחמה יש להכות בעצמה ובחוזקה. יש להתאים את המכות לאופי המקום והזמן. הנאצים והאנטישמיים לא יוכלו לעולם לנצח במלחמה כזאת.
שנאה היא מחלה ויראלית. אף פעם אי אפשר לדעת מתי היא תצוץ ואיפה. צריך להילחם בה כי לצערי אי אפשר לעקור אותה או למנוע אותה. זה משהו שצריכים ללמוד לחיות איתו בדיוק כמו עם הצטננות, נזלת ושפעת ולהילחם נגדו בכל האמצעים הכשרים.

 

[יחפהבפארק]

אמנון דנקנר הלך לעולמו

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4364467,00.html

אני לא רוצה לדבר על מוות
ואני לא רוצה לדבר על מי שהיה
כי זה מוזר ולא כל כך נתפס
לחשוב על מישהו שקראתי כל ימיי
כעל משהו שנגמר.
מת ככה בחטף
מבלי לדעת למה ומדוע,
מבלי שיהיה בידו הזמן לחשוב על חייו
ועל מעשיו. יש משהו מאוד אכזרי במוות פתאומי
כשאין באפשרותך אפילו לחשוב ולדעת שהיו לך חיים בכלל.

יהי זכרו ברוך

 

[אילנה55555]

'אם אצנח ואמות,דעו כי הייתי מאושר

אלו פחות או יותר היו מלותיו של אמנון דנקנר בראיון עמו באחד העתונים.רבים היו מעדיפים 'מות נשיקה' ע'פ חיים בייסורים לאדם ולמשפחתו.

 

[Aronsona]

אין לי שום של ספק שאת צודקת

 

[יחפהבפארק]

אני בטוחה שמרבית האנשים מעדיפים כך

וגם אני פעם חשבתי ככה ואפילו כתבתי על כך את:

כשאמות

כשאמות
זה יהיה מהר ובחטף
ככה לא אדע
שחייתי בכלל


הקטע הזה זכה לביקורות נלהבות, אבל עם הזמן הבנתי שזה סוג של נחמה כאשר אני מאחלת לעצמי לסיים כך את חיי, אבל במחשבה יותר מעמיקה זה אכזרי לחשוב שלא הספקת אפילו להיפרד מאהוביך או אוהביך אלא אם כן כתבת לך קודם לכן מכתב פרידה מכולם שיהיה לך לשעת הצורך. הפחד מפני הסבל גורם לנו לרצות לסיים את חיינו במהירות רבה ויש בזה חסרון לא מעט.

 

[Aronsona]

בואי לא נהיה אגואיסטים.

כאשר אתה מספיק להיפרד, זה אומר שסבלת.

 

[יחפהבפארק]

נכון

 

[Aronsona]

הישרדות בימי הנאצים - טוב או לא לשורדים?

באותו נושא - שואה - אבל זווית אחרת
כדרכי בכל יום שבת אני מבקר את אימי בדירתה הקטנה ואנחנו רואים
ביחד קצת טלוויזיה.
ב- 11:00 אנחנו רואים בזמן האחרון את תכניתה של גל גבאי שנקראת וואקום. בעיקרון היא מספרת בכל תכנית על בעיות או אנשים שעברו טראומה וקולם לא נשמע, בכל פעם קבוצת אנשים אחרת.
היום התכנית היתה על "זונות יהודיות" במלחמת העולם השניה.
כל הנשים הללו, הפכו זונות תוך כפיה של הנאצים.
רציתי לספר היום רק על אשה אחת מאילו, שחיה עד היום.
היא חיה בארץ ויש לה משפחה.
חברה אחת שלה, שמכירה את הסיפור, סיפרה אותו לגל.
מסתבר שלגברת הזו יש קעקוע על הגב בגרמנית: "נור פיר אופיציארן" - רק לקצינים.
הגברת הזו חיה את התקופה הנוראית הזו והצליחה לשרוד אותה, אבל לא מוכנה להיחשף בשום פנים ואופן.
למה? כי האנשים בישראל בימיה הראשונים, לא היו מוכנים לקבל את מעשיה כרצון לשרוד. לדעתם עדיף היה לה להתאבד כמו שעשו ה- 93 בסיפור המיטי.
אז הגברת הזו עברה בעצם תקופת אונס מתמשכת על מנת לשרוד ויש מי שהיה מעדיף שתתאבד.
מה דעתכם?

 

[יחפהבפארק]

וואו איזה סיפור

אני אחזור לזה אחר כך, אחרי ארוחת הצהריים

 

[יחפהבפארק]

אני אגיד לך מה

אני חושבת שלחיים יש ערך עליון. הישרדות זה היצר הכי חזק שיש. אני יכולה להבין את אותה אישה שהדרך היחידה שלה לשרוד היתה אך ורק עם הפיכתה לשפחת מין של הקצינים הנאציים. יש מן ההתחסדות מצד אלה אשר היו מעדיפים שתתאבד. אני לא מקבלת את זה. במלחמה, שבויים עברו עינויי תופת ולא התאבדו. שבויים עברו השפלות בל יתוארו ולא התאבדו. אי אפשר לשפוט אף בן אדם על יצר ההישרדות שלו. ישנם אנשים חזקים יותר וישנם אנשים חלשים יותר. התאבדות מבחינתי זאת חולשה. עובדה שהאישה שרדה את הזוועות והיא נשארה בחיים.
תראה, לפעמים החיים הם לא חיים ויש שיגידו שעדיף המוות על פני חיים לא ראויים. אבל, מאחר ואנו לא בחרנו מתי להיוולד, אנחנו גם לא יכולים לבחור מתי למות. ואין כאן שאלה של אמונה באלוהים או דת כלשהי. אני מסתכלת על זה מבחינה פילוסופית קיומית גרידא. אני יכולה רק לשלוט בצורת חיי אך איני יכולה לשלוט בסיום חיי או בתחילת חיי. האישה עשתה הכל כדי להישאר בחיים. אין מעשה אמיץ יותר מזה גם במחיר השפלה גופנית ונפשית. היא ניצחה את החיים ההם כדי להגיע לחיים אחרים וטובים יותר.
לצערי, לנוכח מה שאני קוראת על מצבם של ניצולי שואה, אני כבר לא כל כך בטוחה שהם מסיימים את חייהם בכבוד, אבל זה כבר נושא אחר.
כשהצבא האדום נכנס לאדמת גרמניה הנאצית, אלפי נשים גרמניות התאבדו כדי לא ליפול לידיהם של החיילים הרוסים הצמאים לנקמה. ואלפי נשים התאבדו לאחר שכבר נאנסו. יש משהו באופי הגרמני הקשוח והנוקשה אשר העדיף למות ולא להיות מושפל.

 

[אילנה55555]

נורא!

 

[קייזר סוזי]

איך אפשר בכלל לשפוט אדם כמוה

מסכנה.

 

[Andy Friese]

זה לא מזעזע אותי במיוחד

אנטישמיות תמיד היתה ותמיד תיהיה.
הכי קל להאשים את כל הצרות והכשלונות שלך במישהו אחר, רצוי מישהו שבחיים לא פגשת.

אל תביני אותי לא נכון- הסרת הפרופילים ומחיקת דברי ההסתה שלהם היא פעילות חשובה.
אבל רק בגלל שהנאצים הפסידו או שמדינת ישראל קמה, לא אומר שאין עוד אנטישמיים.
זה רק אומר שהם צריכים להתכונן לעמוד מול צה"ל ומהמוסד אם הם מתכוונים לממש את האידאולוגיה שלהם.