אני אגיד לך מה
אני חושבת שלחיים יש ערך עליון. הישרדות זה היצר הכי חזק שיש. אני יכולה להבין את אותה אישה שהדרך היחידה שלה לשרוד היתה אך ורק עם הפיכתה לשפחת מין של הקצינים הנאציים. יש מן ההתחסדות מצד אלה אשר היו מעדיפים שתתאבד. אני לא מקבלת את זה. במלחמה, שבויים עברו עינויי תופת ולא התאבדו. שבויים עברו השפלות בל יתוארו ולא התאבדו. אי אפשר לשפוט אף בן אדם על יצר ההישרדות שלו. ישנם אנשים חזקים יותר וישנם אנשים חלשים יותר. התאבדות מבחינתי זאת חולשה. עובדה שהאישה שרדה את הזוועות והיא נשארה בחיים.
תראה, לפעמים החיים הם לא חיים ויש שיגידו שעדיף המוות על פני חיים לא ראויים. אבל, מאחר ואנו לא בחרנו מתי להיוולד, אנחנו גם לא יכולים לבחור מתי למות. ואין כאן שאלה של אמונה באלוהים או דת כלשהי. אני מסתכלת על זה מבחינה פילוסופית קיומית גרידא. אני יכולה רק לשלוט בצורת חיי אך איני יכולה לשלוט בסיום חיי או בתחילת חיי. האישה עשתה הכל כדי להישאר בחיים. אין מעשה אמיץ יותר מזה גם במחיר השפלה גופנית ונפשית. היא ניצחה את החיים ההם כדי להגיע לחיים אחרים וטובים יותר.
לצערי, לנוכח מה שאני קוראת על מצבם של ניצולי שואה, אני כבר לא כל כך בטוחה שהם מסיימים את חייהם בכבוד, אבל זה כבר נושא אחר.
כשהצבא האדום נכנס לאדמת גרמניה הנאצית, אלפי נשים גרמניות התאבדו כדי לא ליפול לידיהם של החיילים הרוסים הצמאים לנקמה. ואלפי נשים התאבדו לאחר שכבר נאנסו. יש משהו באופי הגרמני הקשוח והנוקשה אשר העדיף למות ולא להיות מושפל.