דיון - איפה אתם רואים את עצמכם?

[נענע חינם]

דיון - איפה אתם רואים את עצמכם?

אמנם אני לא קבועה בפורום, אבל לאחר שיטוט קצר - אתם נשמעים חבר'ה לעניין ואשמח לשאול ולעורר את הדיון שלי גם כאן.

ההודעה מנוסחת בלשון נקבה(מתנצלת, פורסם במקור בפורום לסביות

) אבל מכוונת גם לגברים!

בהנחה שרוב הבנות כאן נמצאות בשנות העשרים לחייהן, איפה אתן רואות את עצמכן בעוד 5/7 שנים, לקראת גיל 30? זה בערך הזמן שבו מסיימים תואר, מתקבעים על עבודה רצינית ומתחילים להקים משפחה.

מה השאיפות הגדולות שלכן בתור אדם? איפה תהיו בסוף המסלול שאתן צועדות בו כעת?
אם את לומדת - איזה תואר את עושה ולאן את רוצה להגיע בעזרתו? האם הבחירה של התואר היא בגלל אהבה לתחום או מניעים כלכליים רציונליים?
אם את עובדת - במה את עובדת ולאן את רוצה להתקדם? האם את מאושרת בעבודה וזה מספק אותך כלכלית או שאת שם כי אין ברירה?

האם אתן רואות עצמכן כשכירות או עצמאיות? מה השאיפות הכלכליות שלכן?

המסלול של החיים בישראל הוא די ברור. מסיימים תיכון, מתגייסים, משתחררים, מטיילים ומתחילים ללמוד. השאלות והתהיות מטרידות אותי, אז כחלק משיעורי הבית שלי, הצפתי את הנושא עם הסביבה הקרובה שלי והתשובות שקיבלתי הטרידו אותי יותר.

החברה נורא לוחצת אותנו למסלול הזה, מכוונת, מסבסדת - אפילו בועטת. צעידה בדרך אחרת, מתקבלת לעתים בחוסר אמונה, פרצוף עקום ותהייה. בשנים האחרונות יש כאן מפעל לייצור תארים(רבים מההומניים, לדוגמא, לא מעשיים), ביקוש גבוה למקומות עבודה והיצע נמוך. אנשים בגיל 28 הולכים לאיבוד. כדי להיות מזכירה ולהרוויח 4500 ש"ח צריך תואר. השוק מוצף בעורכי דין שאין להם איך לסגור את החודש והייטקיסטים בני 45 חותמים בלשכה.

אז איך שוברים את המעגל? מה אתן עושות כדי לא להפוך חלק מסטטיסטיקה עצובה? אתן הולכות "בגדול" או מסתפקות ב6000 ש"ח בחודש ומתגלגלות?
יש כאן בנות שבחרו בדרך אחרת מהמסלול המוכר?

אשמח לתשובות וגם לדעתכן בנושא.

 

[אין לי שם יצירתי]

ואו...בהחלט את נוגעת בסוגיות מעוררות מחשבה

ראשית אני בת 25 ובת להורים מדהימים וליברליים שמעודדים אותי לפרוח בכל דרך בה אבחר על מנת שאהיה מאושרת , לכן אני יכולה לומר ששפר מזלי ובאמת שאין לי את ה"לחץ" שחברות שלי חוות בתחומים שונים...

אני אף פעם לא מתכננת רחוק מדי, כי אין לדעת מה יקרה. מה שכן בגדול, אני מסיימת כרגע תואר ראשון ממש בימים אלו ולאחר מכן "אשכח" את העולם קצת לטובת מסע גילוי עצמי של כמה חודשים איי שם בחו"ל...

השאיפה שלי כאדם היא א - להיות אדם טוב עד כמה שאני יכולה כמובן לפי הנסיבות. לא לפגוע באף אחד, ללמוד לראות את הטוב בדברים ובאנשים.
ב-כמובן שיש שאיפה להתקדם ולשגשג אבל אני דווקא לא בוחרת בתחומים המאוד מקובלים...

את שאר השאלות אוכל לענות רק כשאגיע לגשר...בנתיים נהנית מהרגע

 

[ילדת פלא בהכחשה]

הרבה שאלות

אד קודם כל בעוד 5/7 שנים לא אהיה "לקראת גיל 30" אלא יותר לכיוון "לקראת אמצע שנות ה-30" . אני רואה את עצמי כבר נשואה, אולי אפילו עם ילד או שניים, ממשיכה לעבוד במקצוע שבו אני עובדת (אבל במקום עבודה אחר אולי..).
ככל הנראה אני כבר לא אהיה עשירה (למרות שבגיל 20 הייתי בטוחה שאהיה..ובזכות עצמי) למרות שאני עדיין ממלאה לוטו על בסיס קבוע

אבל כן אני מקווה לחיות חיים ברמה גבוהה , להשתכר יפה מהמשכורת שלי.. יש לי כבר תואר ראשון ומקצוע טוב (קלינאית תקשורת), בעוד שנה מתכוונת ללמוד תואר שני. בחרתי את המקצוע גם משיקול של עניין וזה אכן מקצוע מעניין וגם מבחינת יוקרת המקצוע ושיקול כלכלי... כרגע אני חצי עצמאית וחצי שכירה וזה די נחמד.
אני באמת לא מבינה את אלו שלומדים תואר רק בשביל ללמוד, תואר שאין מה לעשות איתו (אלא אם כן עובדים בבנק למשל ששם חשוב שיהיה תואר ולא משנה איזה כי הם סתם מעצבנים) .
אני אישית לא חושבת שאני "חלק מסטטיסטיקה עצובה" כי באיזשהו מובן המקצוע שלי הוא גם מתגמל נפשית וגם כרגע כלכלית אין לי תלונות (אבל זה בגלל שאני רווקה וגרה עדיין אצל ההורים

).

 

[א ו פ ו ס ו ם]

אני יחסית קרובה ל30

ושום דבר ממה שתכננתי לא התגשם

 

[al19]

את לא לבד...

גם אני ..

 

[GeJuFan]

כמו ילדת פלא גם אני

בעוד 5-7 שנים כבר יהיה בשנות ה-30. לפעמים אני עדיין בשוק שאני עברתי את החצי הראשון של שנות ה-20. לפעמים אני מרגישה כאילו אני עדיין בת 20, לפעמים כאילו אני בת 15, ולפעמים אני מרגישה כאילו אני בת 40

.

אני כרגע לומדת קונדיטוריה לתואר ראשון בארה"ב באוניברסיטה שנחשבת למספר 2 בתחום הקולינריה. לא החיים לא יצאו בדיוק כפי שחשבתי שהם יהיו בגיל 15 (הייתי בטוחה שעד גיל 26 אני כבר אפגוש את ג'ורג' קלוני והוא יתאהב בי עד מעל הראש, נו שוין לא קרה נשרוד). אבל מצד שני הם גם יצאו לא רע בכלל, יחסית.
אני משתדלת לא להיכנס לתכתיבי החברה וזה היה ככה מאז שאני זוכרת את עצמי, אני משתדלת ללכת אחרי מה שהלב שלי רוצה ומה שמתאים לי. זה לא קל, זה קשה מאד, לחברה יש רצון מגעיל שכזה להוריד אותנו כשאנחנו לא נכנעים לתכתיבים שלה. למשל אני בת 26 וממש לא רוצה להוליד ילדים. יש לי חמישה משופמים נהדרים שאני אוהבת בכל ליבי, הם הילדים שלי.

כשסיפרתי לאנשים שמכירים אותי אישית שאני רוצה לנסוע ללמוד בארה"ב לתואר ראשון היו כאלו (בני משפחה ביניהם) שהעירו בחוסר עדינות שאני חיה בעולם של אשליות ושזה בחיים לא יקרה, כי אין לי את הכוח רצון לגרום לזה לקרות והם הזכירו לי שאני נוטה לא לסיים דברים שאני מתחילה, ראי ערך צה"ל.
ואני המשכתי לחייך ובפנים בכיתי אבל גם חשבתי לעצמי, חכו חכו..

הלכתי ללמוד את המקצוע שלי כי אני אוהבת לאפות, וכי אוכל מביא אושר, ואני רואה את עצמי עוסקת בתחום הזה, כעצמאית. מביאה אושר לאנשים בעזרת המטעמים שלי.
ואולי אם היה לי עור פיל קצת יותר הייתי הולכת לתחום הפוליטיקה, או מסוגלת נפשית לכך הייתי הולכת ללמוד וטרינריה. ואם הייתי טובה אם דדליינים הייתי הולכת לעבוד כעיתונאית או כסופרת. אולי בכלל הייתי הולכת ללמוד פילוסופיה...
כרגע לשלב זה של חיי מה שאני לומדת מושלם למי שאני, כרגע. יש לי תוכניות ל10-15 השנים אחרי סיום הלימודים, אבל הן לא חקוקות באבן ואני בטוחה שדברים ישתנו, וטוב שכך. נראה לי משעמם לחיות את אותו הדבר במשך 80 שנה..

 

[Optimistic Girl]

איפה?
איפה ?
איפהההההההה לומדים קונדיטוריה לתואר ראשון?
וואו איזה מגניב זה!!

לעולם לא חשבתי שאפשר ללמוד את זה לתואר ראשון
<ואני עוד חשבתי שזה הזוי לחלום על תואר באומנויות לחימה לתואר ראשון, <<באמת יש תואר כזה>> ופתאום מצאתי עוד תואר מיוחד

>

נראה לי יום אחד כל המקצועות יהיו כתואר ראשון <וטוב שכך! >

כל הכבוד לך שאת הצלחת לנסוע למרות שבני משפחה לא תמכו בך!

 

[GeJuFan]

כאן:

http://www.jwu.edu/
ספציפית אני בקמפוס שנמצא בפרובידנס.

 

[einat162]

על 2 המשפטים הראשונים

וכנ"ל לגבי הילדים.

 

[spaysi8]

אכן שאלות קשות..

תראי,
אני יודעת שזה עומד להשמע כאילו החברה מכתיבה לי את זה,
אבל למען האמת אני פשוט חושבת שמאז שאני בת 15 בערך אני "מוכנה לחיים" ולכן אני לא רואה טעם לחכות עד גיל 30+..
אני בת 20 עוד מעט, אני רואה (או מקווה לראות) את עצמי בעוד 5 שנים נשואה. באמצע תואר לאדריכלות (נכון שיש הצפה מטורפת של תארים, אבל מאז שאני בת 13 אני יודעת מה אני רוצה ללמוד ואני לא רוצה לוותר על זה בשום מחיר), גרה בדירה מצוקמקת..
אני לא רוצה לדאוג לכסף בחיי אבל אין ספק שבעוד 5 שנים עדיין אהיה עניה.. אני לא יודעת כמה כסף ארויח בתור אדריכלית אם בכלל, אבל אני משתדלת לחשוב על לעשות מה שטוב לי ולא מה שירויח לי כסף, ומאז שהחלטתי מה אני רוצה לעשות בחיים לא שיניתי את דעתי.
בקשר לסטטיסטיקה- כבר מזמן נשים לא מתחתנות בגיל 25 כך שאני אולי אשנה אותה קצת

 

[lee05]

שאילה

לא ממקום שיפוטי רק סקרנות - למה את רוצה להיות נשואה עוד 5 שנים?
ולגבי אדריכלות אני תמיד אומרת ללמוד מה שהלב רוצה כי בסוף הסיפוק קובע אך כן ראיתי כתבה שאדריכלים לא מרוויחים ממש הרבה בארץ.

 

[spaysi8]

תשובה

אני רוצה ללדת בגיל צעיר, יש לי חבר שנתיים וחצי אני חושבת שאחרי שנהיה 7 שנים ביחד זה סביר לגמרי שנתחתן. כמובן שאם הוא לא ירצה אני לא אכפה עליו להתחתן אבל כן נראה לי שלהתחתן בגיל 24-25 לנשים זה סבבה לגמרי (הוא גם גדול ממני ב5 שנים)
בקשר לאדריכלים- הכתבה שראית היא על אדריכלים שלא הצליחו לבסס את עצמם. יכול להיות שאהיה בינהם, ויכול להיות שאהיה בין אלו שכן הצליחו, וכשאדריכל מצליח, הוא מצליח בגדול.
אבל זה לא משנה לי, כי זה המקצוע שאני רוצה ללמוד וזה מה שאלמד, לא משנה כמה ארוויח.
(למרות שאני באמת מאמינה שאצליח לבסס את עצמי טוב)

 

[Optimistic Girl]

הדרך האחרת שלי :

מגיל 16 אני ידעתי מה אני רוצה מהחיים שלי, <רק שלא ידעתי איך לפרק את המטרות העל שלי, לתתי מטרות קטנות>

עכשיו כשלפני שנתיים הייתי מוכנה, והופיע המורה
<כמו שנאמר כשהתלמיד מוכן , המורה מופיע>
התחלתי ללמוד לבד אימון אישי 'קואוצ'ינג',
ושם הבנתי איך לפרק את מטרת העל שלי לתתי מטרות קטנות ברות ביצוע.

ומאימון אישי, פגשתי פה בתפוז 2 אנשים מדהימים,
שאמרו לי שאימון אישי בא מNLP
ושאם אני אלמד NLP , אני אבין טכניקות לתכנות המוח,
<וזה באמת מה שעשיתי, הלכתי ללמוד NLP ואני מברכת את עצמי על ההחלטה הכי מדהימה שאי פעם עשיתי!

>

זה הסיפור שלי:
אוהבת לענות על שאלות מאתגרות שגורמות למוח שלי להתמקד:

מה השאיפות הגדולות שלכן בתור אדם? איפה תהיו בסוף המסלול שאתן צועדות בו כעת?
דוקטורט בפסיכולוגיה בחקר פיצול אישיות.
ואחרי זה לימודי היפנוזה ואז מפתחת טכניקה משלי- יותר חזקה מNLP
שתעזור לאנשים רגילים להתעצם ולעבוד על זוגיות/ביטחון עצמי וכו
אני רוצה ליצור, כמו שביירון קייטי יצרה את השיטה שלה,
כמו שטוני רובינס מרצה לאלפי אנשים בעולם, ככה אני רוצה להיות !
גם ליצור וגם להרצות מול אחד מיליון אישי, זה החלום שלי ואני יעשה כל דבר כדי להגיש אותו.

אם את לומדת - איזה תואר את עושה ולאן את רוצה להגיע בעזרתו?
תואר ראשון בפסיכולוגיה, פשוט כי זה תואר יחידי בישראל שאני יכולה ללמוד ולאהוב את מה שאני לומדת
בעזרתו מגיעה לתואר שני בקלינית, ואחכ דוקטורט.
<בחול רציתי תואר באומנויות לחימה אבל לא רוצה לנסוע למדינה ספציפית שמלמדת את זה>

האם הבחירה של התואר היא בגלל אהבה לתחום או מניעים כלכליים רציונליים?
כסף לא מעניין אותי, כי הוא לא עובד.
מה שעובד זה קשרים עם האנשים הנכונים שעוזרים לי להשיג את מטרותיי ומרימים אותי כלפי מטרה.
לדוגמא, עסקת ברטר שלא מצריכה כסף,
כמו שאני עושה לחברה שלי תהליכי NLP והיא עושה לי גרפיקה מושלמת
<החברה פרפקציוניסטית כמוני, אני מומחית לכתיבה שיווקית והיא לגרפיקה
היום היא עיצבה לי פלייר מושלם שלעולם לא דימיינתי שהיא תעשה לי
<אני פותחת קבוצת מאסטר מיינד בתחום שלי וכתבתי אותו שיווקית אך ללא גרפיקה והיא עשתה לי עיצוב מושלם

>

אז כן אני אוהבת את התחום שלי הNLP,ו האימון האישי, וכמובן הפסיכולוגיה שחופרת על נפש האדם

אם את עובדת - במה את עובדת ולאן את רוצה להתקדם? האם את מאושרת בעבודה וזה מספק אותך כלכלית או שאת שם כי אין ברירה?
עכשיו אני בתחום הNLP,
מספקת בהחלט, פעם היה לי לחץ נפשי כשהייתי הולכת לעבודה,
עכשיו אין לי שום לחצים,
אני חוזרת אחרי עבודה לא עייפה אלא עם מחשבות על התקדמות של לקוחות שלי,
אני מאוהבת בעבודה שלי, וזאת הפעם הראשונה שבחיים שלי ! ! !

בעוד כ4 שנים מסיימת תואר ראשון בפסיכולוגיה ואז מתחילה קלינית
ואחרי זה הלקוחות יקבלו אותי כאשת מקצוע מצויינת!
הקטע שלי הוא לעשות הנחיות קבוצתיות, יותר אתגר בחיים וגם יותר כסף.

ודוקטורט בחו'ל בארצות הברית, חקר פיצול אישיות

נו כמו בסרט הזה אני עצמי ואיירין עם ג'ים קארי.

האם אתן רואות עצמכן כשכירות או עצמאיות? מה השאיפות הכלכליות שלכן?
חחח
למזלי יש לי אמא שהיתה עצמאית, שעשו לה שטיפת שכל אמיתי שבישראל לא משתלם להיות שכיר.
ובזה אני גם מאמינה, החופש........................

יש לי משמעת עצמית עצומה
<בתור אחת שהשלימה 5 נושאי בגרות מלאה לבדה לגמריי,
בתור אחת שלמה מקצוע לבד באינטרנט והתקדמתי יפה <שומעת פידבקים טובים מאנשי מקצוע בתחום שלי>
ובתור אחת שחופרת וחורשת באוניברסיטה הפתוחה

ככה שלהיות עצמאית זה חופש מוחלט בשבילי

אני מנהלת תזמן שלי,
מגיל מאוד מאוד צעיר אני רוצה שיהיה לי כרטיסי ביקור משלי !
אני מדמיינת שאני מוציאה אותם מהארנק ומביאה ללקוחות שלי,
הריח של הנייר החדש של כרטיס הביקור

הלוגו והסלוגן המושלם שאותם כתבתי בעצמי,
העיצוב המושלם של גרפיקאית שלי, כשישבתי איתה שעות ושברנו את המוחות הפרפקציוניסטיים שלנו

וכמובן המקצועיות האישית שלי, בתור אשת מקצוע!
אני ממש מאוהבת בתחום שלי, עבודה מאתגרת, שוברת ת'מוח בקטע טוב, כל הזמן לתמרן ולמצוא פתרונות חדשים
טכניקות חדשות, קריאה מעמיקה של ספרים,
אין אין על זה

הכי קל לי, הכי כייף לי בעולם!
<מדברת בתור אחת שסבלה בתור שכירה בעבודה משעממת במשך שנתיים ובעבודה הזאת אמרתי שכן היה לי סיפוק,
מסתבר שאז לא ידעתי מה זה סיפוק אמיתי...>

להיות עצמאית במה שאני אוהבת, זאת המטרה,
אחת ממטרות הקטנות שלי..
שאותם אני מגשימה השנה ...
<כבר יש לי גרפיקאית , שעליה אני יכולה לסמוך , שהיא בראש שלי

ואני היא כותבת שיווקית מקצועית שיודעת לנסת פליירים וכרטיסי ביקור בצורה שמושכת לקחות>


אני לא מתכוונת להרווח 6000 שח
כי
א. אני רוצה יותר, ואני אקבל הרבה יותר.

ב. פשוט מאוד בגיל 35 פלוס אני רוצה דירה משלי , שבה אני גרה לבד לגמריי עם כלב וחתול.
ובעלי לעתיד יחתום לי על הסכם ממון <אין לי כרגע עו'ד שאני סומכת עליו, אבל יגיע בקרוב>

ג. אני אלך לסדנאות מקצוע שעולות 2500 שח ל3 ימים, אני רוצה הרבה יותר כסף כדי לממן את ההתפתחות האישית שלי,
ולהרצאות האלו אני כמובן אלך כשיהיה לי כרטיס ביקור משלי, כי הרוב שם עם כרטיסי ביקור..

ד.קבוצת מאסטר מיינד של אדם שאני מעריצה ורוצה להיות בקבוצתו לא תקבל אדם שכיר לשם,
ואני בהחלט אהיה בקבוצה שלו
בעוד כשנתיים מהיום, אני תמיד משיגה את המטרות שלי, לא משנה כמה זמן זה יקח לי,
אני אהיה בקבוצה שלו,
אך בנתיים אני פותחת קבוצה משלי שאותה אני אשווק היטב, ככה שאני אבוא לאדם שאני מעריצה עם במנחה של קבוצה משלי

ולא
אני לא מאמינה בקטע של חיים מתגלגלים,
התוכניות משתנות וכו,

התוכניות יכולות להשתנות כשחס וחלילה תהיה מלחמה, או אם יגרשו אותנו מהבית וכו...
אבל במצב של חיים רגילים ממש לא.
רק אני אחראית לחיים שאני רוצה שיהיו לי,
וכרגע אני מדמיינת דירת סטודיו שאני משכירה, וכרטיסי ביקור שלי

וכמובן הבית שאני רוצה לקנות שיהיה לי בעוד כמה שנים טובות...

אני מאמינה באימון אישי של הגדרת מטרות,
לדעתי כל אחד צריך לדעת איפה הוא רוצה לראות את עצמו בעוד 5 שנים,
ובעוד 10 שנים.
פשוט כי אם הוא לא יחלום ולא ידמיין מה הוא רוצה,
הוא יגיע לשום מקום, ולא יתקדם בחיים שהוא יכול לבנות לעצמו.

ולהקים משפחה?
אני רוצה למצוא בעל שיהיה מוכן גם לאמץ ילדים,
תמיד חלמתי לתת עתיד טוב לילדים נטושים, זה גם חלום 'קטן' שלי.
המשפחה כרגע במקום אחרות,
קודם שאני אקנה כלב ואצליח לאלף ולגדל אותו היטב <אין לי זמן אפילו לחיית מחמד, בעצם כן יש לי זמן, אף זה כרגע לא בסדר העדיפויות שלי>
ואחכ נדבר על משפחה,
אני בקטע של התפתחות אישית,
כבר יש לי מספיק חברות מבוגרות ממני, שהקריבו את כל חייהן למען הילדים שלהן,
והילדים עזבו את הקן, והן נשארו לבד , בלי מקצוע , בלי כלום...
קודם התפתחות אישית, קריירה,
ורק אחכ בעל,
כי בעל בא, ויכול גם לעזוב <יש מספיק גירושין על כל דבר קטן>
אך קריירה שמספקת אותנו, זה לכל החיים, זה סיפוק האמיתי שלי,
לקום כל בוקר עם סיפוק, עם חיוך על הפנים, עם קריירה מספקת

עוד על איפה אני רוצה לראות את עצמי חפרתי שם:
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=100&MessageId=163265938

 

[Optimistic Girl]

טוב הפעם חפרתי יותר מידי...
מעניין האם יהיה אדם שיהיה לו ת'סבלנות לקרוא את כל זה

 

[הלוחשת לתינוקות 26]

עונה...

אני אומנם בת 27 שזה אומר ממש אוטוטו 30 (מפחיד!!!)

אני לומדת קורס שנקרא מחנכות לתינוקות, שזה אומר להיות גננת בחינוך קיבוצי בגנים לגילאי לידה עד שלוש, התכנון שלי הוא לצבור ניסיון בקיבוץ (מה שאני הולכת לעשות ממש בקרוב...) בהמשך אני מתכננת ללמוד קורס עיסוי תינוקות (בטח עוד שנה וקצת).. שאותו אני ירצה לשלב בעבודתי כגננת בגן הילדים...
מדובר בלימודי תעודה, ולא בתואר. והבחינה שלי ללמוד את זה היא מתוך אהבה גדולה לתחום ורצון לצבור ניסיון ולהתקדם (לא רוצה להיות תמיד מטפלת וזאת שעוזרת לגננת...) רוצה מן הסתם להיות מלמעלה

לגבי עבודה, אני בשנה האחרונה עבדתי חצי משרה שזה אומר שלחודש לא הרווחתי יותר מ2500 שקל (ולפעמים גם הרבה מתחת), אני עדיין גרה עם אמא אבל למרות שזה נשמע שזה מספיק, זה ממש לא! עברה עלי שנה לא משהו (ועדיין יש קשיים פה ושם) פעמיים בשבוע אני לומדת (כרגע חופשת סמסטר אז יש קצת הקלה באוויר) ועוד שבוע מסיימת את העבודה בגן הנוכחי ועוברת לגן קיבוצי להגשים לי את החלום האמיתי ולצבור ניסיון בעולם האמיתי וממש להיות צמודה לגננת של הקיבוץ ולהתחיל איך שהוא להכיר את העבודה המעשית של מה שאני לומדת, נשמע חוויה,זה חוויה,אבל זה שיא הלחץ!

בקיבוץ אני אעבוד הרבה יותר שעות (כמעט משרה מלאה) אז שזה אומר לעבוד וללמוד כל היום בלי טיפת חיים (מה שאיך שהוא היה בתקופה האחרונה) אז אם מה שתיארתי למעלה לא מלחיץ, עכשיו זה בטוח כן

בכל מקרה מישהו צריך להגשים לי את החלום וזאת כמובן חייבת להיות אני לעצמי, אז אין ממש ברירה....

אני אכן רואה את עצמי כעצמאית אני מתכננת לפתוח גן קטן משלי עוד כמה שנים (הרבה שנים,צריך לצבור ניסיון הרי...) ומן הסתם בתור בעלת גן עם כל ההוצאות מסביב , עדיין הרווח יהיה הרבה יותר טוב מהיום...

לגבי הטענה שלך שאנשים בני 28 הולכים לאיבוד, גם אנשים בני 24-25-26-27 ואפילו מתחת הולכים לאיבוד לגבי לחפש את היעוד שלך בחיים להצליח להגשים שאיפות ולמצוא תחום לימודים ועבודה שיעבור את הנורמל, החיים לא קלים והמטרה שלנו היא לשרוד אותם....אין ממש ברירה!


כדי לא להיות בסטטיסטיקה העצובה הזאת פשוט צריך ללמוד לתואר או ללימודי תעודה ולהתקדם כדי לעבור את ה6000 במשכורת, אין מה לעשות בכל מקום עבודה יקבלו את המנוסות, המלומדות, ואת אילו שלמדו ועברו את התחום ולמדו...

אלה הם החיים,עצובים, אבל מאתגרים...

 

[einat162]

עונה :

אני אישית מה שהגדרת "מתגלגלת", ומסתפקת במשכורת הנוכחית.

ללמוד- התחלתי בפתוחה (תוך כדי משרה מלאה כי לא רציתי לעזוב) והמצב שלי כרגע הוא ש 3/4 קורסים מאחורי (לא כולל 2 סמינריוניות) אבל אלו שנשארו לי מותנים ב 3 קורסים אחרים שאותם לא הצלחתי לעבור (עשיתי כל קורס פעמיים).
הנקודות האקדמאיות שצברתי לא הולכות לאיבוד (בדקתי, אין תוקף של כמה שנים או משהו כזה) - אבל לא בטוחה שאחזור......

אני בת 27 (אוטוטו 28) ואני כל הזמן שומעת איך ההיא בסטאז' ל.... וההוא בהתמחות ל..... או לומד לתואר שני/ שלישי ב..... תמיד נמצאים בדרך למשהו, ולדעתי- לא בטוח שיגיעו.
כל תואר אקדמאי או הכשרה מקצועית (עורך דין, רו"ח, רופא) לא בטוח שיוביל לעבודה ש"תביא את המכה" במשכורת מפוצצת או שתוביל את הבנאדם למימוש עצמי מיוחל.

השבוע יצא לי לשמוע בדיו את השיר Everybody free to wear sunscreen . מי שלא מכיר את הסיפור מאחורי ה"שיר" מדובר על נאום של מנהל תיכון (או אוניברסיטה) שהוצמד למוזיקה. המילים הם כל מיני עצות לחיים, ונראה לי שעבר כבר עשור פלוס מאז שיצא. מדהים איך הפרקספקטיבה שלי על השיר הזה השתנתה :
http://www.youtube.com/watch?v=MQlJ3vOp6nI

 

[al19]

שלאות קשות ממש..

וואו שאלה קשה...
שהופכת לעוד יותר קשהבגלל העובדה שתפוז החליטו למחוק לי את ההודעה הקודמת.
אם הייתי מרוויח 6,000 לחודש במשרה קבועה הייתי מסתפק בזה (משכיר דירה קטנה) ומתחיל לחפש עבודה נורמאלית. כי באמת שזה על גבול שאי אפשר להסתדר בו באץ. אם אתם רוצים אוטו זה כבר סביבות ה2000 לחודש כולל הכל (דלק תשלומים על האוטו טיפולים ביטוח וכו'...) אם אתם רוצים דירה זה בסביבות ה3,000 שכירות לדירה סבירה לא במרכז. נוסיף אוכל חשבונות וכו'.. נקבל, איזור ה7,500 להתקיים רק באופן סביר. אפשר גם עם פחוט אבל זה גם הלחיות בפחוט סביר.
כן, אבל המצב בארץ
שאם אתם לא מסתדרים עם ההורים שלכם ואין לכם איפה לגור נדפקתם, וזה קצט כמו הכלא של בטמן הלדש.. אתם תקועים פה בארץ בלי יכולת ללכת לשום מקום עם חלון לעתיד טוב יותר שלא באמת יגיע... ואם תנסו לברוח מפה רוב הסיכויים שתיפלו ותחזרו לאותו מקום שהייתם בו כל הזמן ...
לתיירים בחו"ל מאוד מאוד מאוד קשה למצוא עבודה.
ואני ממדל תלת מימדי כן ? .. בחו"ל ממדלים מרוויחים משכורות גבוהות אפילו מאוד, בין 5,000 ל10,000 דולר בחודש, בארצות הברית. בתור שכיר ?!!?! שזה הרבה מאוד לארצות הברית (משכורת ממוצעת עומדת על 3,000 וטיפה נראה לי ..)
בארץ ?!?
אני לא מצליח למצוא בזה עבודה כבר שנה....
אולי אין לי עבודות טובות לא יודע ..
אולי אין לי פרוטקציות.. כנראה..
זה התיק עבודות שלי
זה גלריה תוכלו להתסכל ימינה שמאלה...אם בא לכם

http://vidas.carbonmade.com/projects/4357713#1

מישהו הציעה לי לעבוד בזה תמורת 25 שקלים לשעה משרה מלאה שיוצא בערך 4,500 לחודש.. ולא הסכמתי. חשבתי שזה שווה לפחוט פי 2 מזה... בסוף מה שקורה זה שאני מחפש שנה

איך שוברים את המעגל ? .. תראי.. היה הפגנה 1,000,000 אנשים יצאו לרחוב.. זה לא עזר כל כך ... זה אפילו לא עזר בכלל...
אז בן אדם אחד, אני פשוט הפסקתי להאמין שישנה משהו...
אין מה לעושת זה בדיוק השאלה של שייקספיר במחזה המלט...(לא THE SEMMENT ...) ..
שהוא שואל להיות או לא להיות זה בדיוק למה שהוא מתכוון
אם לחיות בחוקים של החברה ..אבל להרוג את עצמך מבפנים
או לחיות בחוקים שלך... אבל להרוג לך את כל השאר...
בסוף אגב הוא מחליט לחיות בחוקים שלו ומתאבד.. בתור המחאה הסופית. אבל זה שייקספיר..
לא נראה לי שאפשר לשבור את המעגל..
אפשר לנסות לעבור לחו"ל ולהתפלל לטוב..
אפשר לשבת בשקט ולסבול את זכה...
ואפשר .. כמו ששייקספיר אומר.. "להיות" .. לחרוק שיניים ולהמשיך לסבול את זה...
החיים פה כדי שנחייה אותם.. ונהנה מהם.. אין סיבה לחיות אותם בצורה אחרת...

 

[tiny toon]

דווקא בארץ?

אתה לא קורא הדוק של TheMarker, הא

?

הכתבה מהיום, ה- 31.7.12.
עדכנית, הקיצקץ.

http://www.themarker.com/wallstreet/1.1790210

ובהזדמנות זו, אולי כדאי לציין שאני בחיפושי עבודה כבר כמה חודשים...

 

[yairsvet]

אספר על המסלול הלא שגרתי שלנו

הי , שמחתי לקרוא ש"התעוררת" והבנת שמשהו לא בסדר.
אספר לך עלי ועלי ועל בעלי. לשנינו מטרות משותפות ולכל אחד יש את התחום שלו שבו הוא רוצה להתפתח.
היום אנחנו חצי שכירים וחצי עצמאיים. כשהמטרה הסופית להיות עצמאיים עם כמה מקורות הכנסה כשרובם אינטרנטיים, זאת אומרת שסופר חשוב לנו להרוויח כסף בלי להיות קשורים למקום ספצפי כלשהו.
כרגע אין ילדים, מאוד רוצים בעתיד 2 ילדים כששוב המטרה קודם כל להיות לגמרי עצמאיים ואחר כך להביא ילדים כי אנחנו רוצים לגדל את הילדים ולראות אותם ולבלות איתם ולא רק להסתפק בלהגיד שלום וזהו כמ ושקורה היום ברוב המשפחות.
אני בזמנו התחלתי ללמוד אחד התארים האלה שתיארת כלא מעשיים ועזבתי באמצע כי הבנתי שזה בזבוז זמן וכסף.
אני באופן אישי (הבחורה מבינינו

) שואפת להגשים את עצמי בתחום של בריאות ושמירה על המשקל. זה הפאשן שלי, אני מאוד אוהבת להראות לאנשים דרכים טבעיות להיות בריאים וטובים
והגעתי לזה כי אני בעצמי עברתי שינוי מאוד משמעותי לפני 8 שנים מבחינה בריאותית.
השאיפה שלנו להגיע להכנסה של 80000 ש"ח נטו כל חודש. אני מאמינה שבזכות התמדה ועשייה זה יקרה בשנים הקרובות

לגבי מה שאמרת שהחברה לוחצת לבחור במסלול מסויים, הייתי רוצה להגיד שחברה זה משהו אחד ואת כבן אדם זה משהו אחר. את לא צריכה אישור מאף אחד, אלא מעצמך, כי מי שמוצא את עצמו עוסק במשהו שהוא לא אוהב ולא מתוגמל על זה כראוי, אני מאמינה שמאוד מצטער על כך שלא ניסה לשנות משהו בתחילת הדרך. אז תעשי מה שטוב לך ואל תקשיבי לאחרים. חוץ מזה שאם הרוב לא מאושר ולא מסופק מהחיים שלו וכולם רק מתלוננים כל היום, סימן שהרוב טועה ואם נעשה כמוהו, אז מחכה לנו אות והדבר...

 

[AnandamiDemian]

80,000 לחודש זה די ריאלי.

אם בעלך יודע לבשל קריסטל-מת' במטבח

אני מסכים אם מה שכתבת בסוף לגבי הרוב. אני רואה חברים שלי מהלימודים שמבוגרים ממני בשנים בודדות (בסביבות ה27-28). מגעיל אותי לדעת שהיו להם כל כך הרבה שאיפות להגשמה אישית ועכשיו הם הפכו להיות האלה שמנסים ללכת במסלול החיים הנורמלי.

אגב, נראה לי שאחד האנשים שהכי השפיעו עלי בקטע הזה של הגשמה עצמית היה סטיב ג'ובס והנאום שלו בסטנפורד. הוא דיבר שם לא מעט על הנושא הזה של "מה לעשות בחיים".