דיון ב"קולך" על יחסים הומוסקסואליים בהלכה
אורי וייס טוען (http://www.kolech.com/show.asp?id=59670) כי יש לראות באיסור המפורש מעין איסור תיאורטי שבלתי אפשרי לעבור עליו, בדומה לפרשת "בן סורר ומורה". הוא מסתמך בדבריו על ביקורתו של ליבוביץ על תשובת רבנים היום ש"לא נחשדו ישראל על משכב זכור". בכך אני מרשה לעצמי טפיחה קלה על השכם, שכן אני פרסמתי את הדברים הללו של ליבוביץ במאמר ביהדות-nrg תוך הפניה לקטע הוידאו (http://www.youtube.com/watch?v=UmXV-A1fUsc).
בתגובה יעל לוין טוענת (http://www.kolech.com/show.asp?id=59857) שזו לא עמדה חד משמעית ש"ישראל לא נחשדו על משכב זכור" ומציגה מספר מקומות נוספים בהם חכמים יוצאים כנגד חומרת האיסור. כך למשל הגמרא מונה ארבעה מקרים שבגינם מתרחש ליקוי חמה: "על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה ועל משכב זכור ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד".
בתגובה לתגובה וייס טוען (http://www.kolech.com/show.asp?id=60164) שביקורתה אינה ממש יוצאת כנגד דבריו שכן הוא לא קרא לביטול איסור משכב זכר אלא לניטרולו.
לדעתי הפרשנות שאני נתתי לדברי ליבוביץ היא הנכונה ביותר ויש בה כדי לייתר את הביקורת של של לוין. אני טענתי שליבוביץ הדגים את חוסר ההלימה שיש בין המציאות לה מתייחסים פוסקי ההלכה כיום למציאות בפועל, וכשם שהאישה לא התייחסה כלל לאישה כפי שאנו מכירים אותה כיום, כך היא לא התייחסה ליחסים הומוסקסואליים כפי שאנו מכירים אותם כיום, אלא להומוסקסואליות פדרסטית של יוון העתיקה. יוזכר שמדובר ביחסי מין של אדונים ומשרתים, ואין בינם לבין זוגיות הומוסקסואלית אלא הדמיון שיש בין יחסי מין בהסכמה בין גבר לאישה ויחסי מין שלא בהסכמה בין גבר לאישה.
והנה דווקא הציטוט שמביאה לוין על אותם גורמים לליקוי חמה (כמובן, אנו נפרש את הדברים לא במובן האסטרונומי) מלמד על כך שלפי חכמים זו אכן מהות היחסים האסורה ב"משכב זכר", כשהם משווים בין נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה, כלומר אונס נערה, ובין משכב זכר, כלומר אונס נער.
לסיכום, חכמי ההלכה וציבור שומרי התורה, יצטרכו לתת דעתם לכמה מן התופעות שההלכה טרם התייחסה אליהן, דוגמת מעמדה של האישה ומעמדם של יחסים הומוסקסואליים.
אורי וייס טוען (http://www.kolech.com/show.asp?id=59670) כי יש לראות באיסור המפורש מעין איסור תיאורטי שבלתי אפשרי לעבור עליו, בדומה לפרשת "בן סורר ומורה". הוא מסתמך בדבריו על ביקורתו של ליבוביץ על תשובת רבנים היום ש"לא נחשדו ישראל על משכב זכור". בכך אני מרשה לעצמי טפיחה קלה על השכם, שכן אני פרסמתי את הדברים הללו של ליבוביץ במאמר ביהדות-nrg תוך הפניה לקטע הוידאו (http://www.youtube.com/watch?v=UmXV-A1fUsc).
בתגובה יעל לוין טוענת (http://www.kolech.com/show.asp?id=59857) שזו לא עמדה חד משמעית ש"ישראל לא נחשדו על משכב זכור" ומציגה מספר מקומות נוספים בהם חכמים יוצאים כנגד חומרת האיסור. כך למשל הגמרא מונה ארבעה מקרים שבגינם מתרחש ליקוי חמה: "על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה ועל משכב זכור ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד".
בתגובה לתגובה וייס טוען (http://www.kolech.com/show.asp?id=60164) שביקורתה אינה ממש יוצאת כנגד דבריו שכן הוא לא קרא לביטול איסור משכב זכר אלא לניטרולו.
לדעתי הפרשנות שאני נתתי לדברי ליבוביץ היא הנכונה ביותר ויש בה כדי לייתר את הביקורת של של לוין. אני טענתי שליבוביץ הדגים את חוסר ההלימה שיש בין המציאות לה מתייחסים פוסקי ההלכה כיום למציאות בפועל, וכשם שהאישה לא התייחסה כלל לאישה כפי שאנו מכירים אותה כיום, כך היא לא התייחסה ליחסים הומוסקסואליים כפי שאנו מכירים אותם כיום, אלא להומוסקסואליות פדרסטית של יוון העתיקה. יוזכר שמדובר ביחסי מין של אדונים ומשרתים, ואין בינם לבין זוגיות הומוסקסואלית אלא הדמיון שיש בין יחסי מין בהסכמה בין גבר לאישה ויחסי מין שלא בהסכמה בין גבר לאישה.
והנה דווקא הציטוט שמביאה לוין על אותם גורמים לליקוי חמה (כמובן, אנו נפרש את הדברים לא במובן האסטרונומי) מלמד על כך שלפי חכמים זו אכן מהות היחסים האסורה ב"משכב זכר", כשהם משווים בין נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה, כלומר אונס נערה, ובין משכב זכר, כלומר אונס נער.
לסיכום, חכמי ההלכה וציבור שומרי התורה, יצטרכו לתת דעתם לכמה מן התופעות שההלכה טרם התייחסה אליהן, דוגמת מעמדה של האישה ומעמדם של יחסים הומוסקסואליים.
