אף אחד לא מזלזל במקרא
המקרא הוא מקור (המורכב ממספר מקורות). המקורות הרומיים הם מקור (כל אחד בפני עצמו). הממצא הארכיאולוגי הוא מקור. יש מקורות טובים יותר וטובים פחות. בוא ניקח לדוגמה את התנ"ך. מדובר בספר דתי שמשובצים בו סיפורים היסטוריים. אם נבחן את אמינותו ביחס לאנאלים אשוריים או חיתיים לדוגמה, סביר להניח שהוא ייחשב כפחות אמין, זאת למשל בשל המעורבות האלוהית ה'בוטה' באירועים. כמו כן, בניגוד לאנאלים, התנ"ך מכסה תקופה ארוכה בצורה חריגה, מאברהם אבינו ועד ימי בית שני. כיוון שאני מקבל את ההערכה שהתנך החל להכתב בסוף ימי בית ראשון, מקובל עלי שתיאורה של תקופה זו אמין יותר מתיאורן של תקופות קדומות יותר. ככל שאנו מתרחקים מנקודה זו, כך התיאור אמין פחות. בעיה שלישית עם התנ"ך (ויצירות קנוניות מסוגו) היא שהוא עבר עריכות רבות; עובדה זו הופכת גם את תיאור התקופות המאוחרות שבתנ"ך לחשוד בחוסר דיוקים (השווה למשל בין תיאור מותו של יאשיהו בספר מלכים ובדברי הימים; ראה ויכוחי עם מסורתי בענין). אופן העבודה עם התנ"ך זהה גם לגבי כל מקור אחר, רומי, הלניסטי, מצרי או ספריו של יוספוס אותם הזכרת. אם נמצא המקור האוריגינילי, עבודתנו קלה יותר. כאשר המקור חסר וישנם בידינו רק עותקים, לעיתים סותרים, עבודתנו כמובן קשה יותר. כאשר יש חיזוקים חיצוניים (בתנך: קורבנות אדם, כניעת יהוא לאשור; לרשימ(ו)ת המלכים של מנתו: ממצאים ארכיאולוגיים ממצרים), מצבנו משתפר. מבחינתך כנראה, התנ"ך שבידינו כיום הוא המקור, ולכן אתה מייחס לו אמינות רבה כל כך. לדעתי זה לא המצב (השווה מגילות ים המלח, גרסת השבעים, גרסת המסורה). מצד שני, כל מי שמזלזל במקור הוא פשוט טיפש. מכל מקור ניתן ללמוד משהו. גם אם לא ניתן ללמוד על האירוע המתואר, עדין ניתן ללמוד על הכותב, סביבתו והקהל אליו מופנה הטקסט. לכן התואר 'זלזלני מקרא' הוא פשוט מטופש וילדותי.