דיון על משהו שאמא שלי אמרה

[ח ת ו ל ה פרסית]

דיון על משהו שאמא שלי אמרה

דיברתי איתה לפני כמה זמן על הנושא השחוק "ילד שני, מתי" (ליתר דיוק היא שאלה אותי ולא היה לי מה להגיד

). אמא שלי אמרה שכשאחי הקטן נולד (הפרש 3 שנים ו 3 חודשים בינינו) היא הרגישה שהוא נכנס בינה לביני והפריע לה במערכת יחסים איתי שהיא כל כך נהנתה ממנה. מה אתן חושבות? אני יודעת שיש כאן הרבה בנות בהריון שני, יש כאן גם מישהי עם 2 ילדים? יש משהו במה שהיא אומרת?

 

[עינבלית]

אז היא אומרת שהיא שמה אותך בצד

והקדישה את עצמה לאחיך? אני בהריון, אבל כשאני חושבת על זה, אין לי כוונה שהאח יפריע למערכת היחסים שביני לבין בתי. כן, אני יודעת שבחודש הראשון הוא יקנן לי על הציצי, ויהיה יותר קשה לי להיות בקשב אליה, אך אינני מתכוונת לוותר על הקשר הזה ועל המערכת הנפלאה הזו. כשאחותי נולדה, הייתי בת שש וחצי. אני לא מרגישה שהיא הפריעה למערכות יחסים שהיו לי עם המשפחה. לעתי הכל תלוי במה קורה עם הילד הבכור, ואיך הזמן מחולק ביניהם. בגלל שאני מתכננת להשאר עם ליה גם אחרי הלידה בבית ולא בגן, אני מאמינה שיהיה בסדר והמערכת שלנו רק תתפתח ותצמח מהשינוי, ותתפתח לטובה.

 

[ח ת ו ל ה פרסית]

מה שהיא התכוונה לדעתי

זה שזה שהיא היתה צריכה פתאום לטפל בתינוק חדש הפריע לה להנות מהדברים שהיא קודם עשתה איתי. זאת היתה תקופה שחיינו בחו"ל והיא לא עבדה, ואת כל הזמן היא בילתה איתי.

 

[עמית@]

לי יש שתי ילדות, ולא.

בדרך כלל זו תחושה שהילד מרגיש (מישהו לקח לי את אמא..) אם האם לא שלמה לילד נוסף, למה לעשות אותו ולעשות לו את זה? אם אני הייתי מרגישה שאני לא רוצה ילד נוסף, לא היה לי ילד נוסף. נכון שמערכת יחסים משתנה, אין ספק, התינוק (ומאוחר יותר, הילד) משנה סטטוס קוו במשפחה, אבל מי אמר שזה רע?

 

[עמית@]

ועוד דבר, מה שאני אוהבת למשל

באבא שלי, היא היכולת לנהל מערכת יחסים שונה עם כל ילד, ולאהוב כל ילד *הכי בעולם* - ואת זה אני מנסה ליישם.

 

[שרון של לוטן]

לי ברור שזה כך

במיוחד מאחר ובד"כ מביאים ילד שני כשהילד הגדול יותר כבר מתחיל לדבר ואפשר ממש לבנות איתו תקשורת. זה שלב מאוד מהנה ואני מבינה שהוא רק הולך ומעמיק. ובטח תינוק קטן ומלא דרישות לא ממש משתתף או מתחשב בשיחות ובאינטראקציה שנבנתה. אבל אני לא חושבת שזה שיקול בהבאת ילד שני לעולם. אין ספק שהקשר עם הגדול נפגע, אבל מצד שני מביאים אח קטן שעם הזמן ילמד גם הוא להשתלב במשפחה ולתקשר וכך תבנה מערכת יחסים משפחתית. גם בין ההורים לשני הילדים וגם בין הילדים עצמם. לדעתי, זו מערכת יחסים בעלת ממדים ועומק אחרים לגמרי והיא חשובה מאוד עבור הילדים. עם זאת, אני בהחלט דוגלת בחשיבה של אמא שלך לגבי זה שצריך זמן מסויים לבד עם הילד הגדול לפני שנכנסים להריון שוב. זמן שיאפשר לו לגדול, להבין, להתבטא ולבנות קשר טוב עם הוריו. זו לא תקופה שתחזור על עצמה לעולם.

 

[lulyK]

אני מקווה שזה לא יהיה ככה ואני לא

חושבת שזה חייב להיות כך. אני חושבת שאח/ות זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לילד ואני רואה את התהליך שעברו ועוברות חברותיי שנכנסו להריון שני ושמגדלות ילד שני. אגב, גם אמא שלי מספרת סיפורים מסמרי שיער (איך היא פחדה שאני אקנא אז היא לא הניקה את אחי הקטן וגם את הבקבוק היא נתנה לו כשאני בידיים שלה והוא בעגלה

. היא גם מספרת בזעזוע איך חזרתי לחיתולים. לא שאני מבינה מה פתאום הייתי גמולה בגיל שנה ו-11)

 

[מעיןבר]

היו חיתולי בד

אז גמלו אותנו הרבה הרבה הרבה יותר מוקדם ממה שמקובל היום, כי כל ההתעסקות הזו היתה איומה

 

[lulyK]

והמשיכו עם ההתעסקות הרבה זמן ../images/Emo3.gif

 

[גורבי]

אני מקווה מאוד שלא

(למרות שיש לי תחושה שבמשפחה שלי אחי הגדול בהחלט סבל מהגעתה של האחות הקטנה והמעצבנת).

 

[מעיןבר]

שלום לך נסיכה ../images/Emo24.gif

איפה נעלמת לנו?

 

[1איתן ולהב שלנו]

כל ילד משנה את האיזון במשפחה

בעצם כל תוספת משפחתית,ולא משנה מתי

 

[נסע ויוּד]

שאלה מצויינת

ענין הפרספקטיבה. הסתכלתי השבוע על תמונות של עדי מיום העצמאות של שנה שעברה, 4 ימים לפני פרוץ היהב לחיינו. אז הוא נראה לי כל כך גדול, גמול מחיתולים, מדבר, הולך, דעתן, מתחשב, עצמאי, ילד גדול. היום, כשאני מסתכלת על התמונות האלה, אני רואה תינוק. מוגלי. אני לא חושבת שיהב נכנס ביננו, כי אני עדיין עושה עם עדי את רוב הדברים שעשינו פעם. חלק אנחנו לא עושים כי המשכנו הלאה באופן טבעי ולא בגלל שינוי חיצוני כלשהו. אני כן חושבת שזה שינה את כל מערך הבית, בעיקר כי יהב הוא תינוק מאד תובעני. אני בטוחה שהיה לכולנו יותר קל אם יהב לא היה כזה, אבל זה מה יש ועם זה אנחנו מתמודדים, ומנצחים. השאלה היחידה שנותרה היא אם בדיעבד הייתי עושה פער יותר גדול בינהם? אני חושבת שלא. כמעט 3 שנים שיש בינהם הוא פער טוב בעיני, ועם קצת מזל אני אשחזר אותו עם הילד הבא.

 

[בימבילי]

כן.

בטח שיש משהו במה שהיא אומרת (פשוט הניסוח שלה קצת מרתיע כי היא משתמשת במילים "הפריע" "נכנס בינה לביני"). זה בדיוק מה שתינוק חדש עושה. נכנס. בדיוק כמו שהתינוק הראשון התייצב פתאום בין 2 ההורים, גם השני נכנס לשם ומפנה לו מקום. אני מאמינה שזה קשה רק בטווח ההסתגלות למצב החדש. אחרי התקופה הראשונית את מוצאת את הדרך לבנות מערכת יחסים שונה ונפרדת עם כל ילד, במקביל למערך המשפחתי השלם.

 

[ח ת ו ל ה פרסית]

טוב, ניסוח מרתיע...זאת אמא שלי ../images/Emo3.gif

היא טיפוס קצת מוקצן ומקצין.

 

[lulyK]

בדיוק על זה חשבתי.

שילד חדש "מפריע" כמו שהראשון "הפריע" לזוגיות. הכל משתנה.

 

[עמית@]

../images/Emo45.gif

 

[אמא של א וגם של ר]

משפחה היא מערכת דינמית לטוב ולרע

וככזאת היא כל הזמן משתנה. מערכת השיקולים צריכה לכלול קודם כל את הרצון (הייתי אומרת 'צורך') של ההורים לילד נוסף ואת היכולת להתמודד עם בואו גם בהקשר של הילדים האחרים. מנסיוני האישי, וכמו שכבר כתבו לך, תינוק חדש אכן מפר את האיזון, אבל לא לטווח ארוך, והיתרונות שבאים לאחר מכן מפצים על הקשיים של התקופה הראשונה. במקרה הפרטי שלי אפילו הרווחתי בגדול - מס' 1 (היתה בת 4 כשהגיח אחיה) היתה מאודדד ילדה של אבא, ומאז הלידה היא מאודדדדד ילדה שלי

.

 

[1במיה]

לא מסכימה עם אמא שלך.

שי לא נכנסה ביני ובין רוני, היא העשירה את מה שיש ביני ובין רוני, היא השתלבה ביננו ןהוסיפה לנו למע' יחסים והיא עצמה עוד דבר שקושר ביננו.

 

[dorlim]

משפחה זו מערכת מאד מורכבת

יוצא לי לחשוב על השאלה איך שני תקבל עוד אח/ות ומצד אחד אני יודעת שהיא תאהב אותו/ה אהבת נפש (היא מתה על ילדים ותינוקות) ומצד שני היא תקנא כ"כ.... וגם על עלי ועל בעלי אני חושבת - האם נוכל לאהוב עוד ילד כשם שאנחנו אוהבים את שני? לאט לאט אני מאמצת תאוריה מתחום השיווק לעולם המשפחה

כשם שאפשר להרחיב את השוק ולספק עוד צרכים לעוד צרכנים או צרכים נוספים לצרכנים קיימים, כך אנחנו כמשפחה נתרחב ונרחיב את מעגל האהבה והקרבה לעוד צרכנ/ית (או שמא צרחן/נית...) ולבני המשפחה הקיימים נספק צרכים נוספים